שם ספר |
כוכב השביט מגיע לעמק המומינים משפחת המומינים - הסיפור על מגבעת המכשף ספר הזכרונות של מומינאבא קיץ מסוכן בעמק המומינים משפחת המומינים - חורף קסום הילדה הבלתי נראית מומינאבא והים עמק המומינים בנובמבר מומינטרול |
---|---|
שם סרט |
המומינים בריביירה המומינים - כוכב השביט: הסרט |
תוכנית טלוויזיה |
המומינים עמק המומינים |
הופעה ראשונה | כוכב השביט מגיע לעמק המומינים |
הופעה אחרונה | עמק המומינים |
יוצרים | טובה ינסון |
דיבוב בשפה העברית | (עודד מנשה/דן תורן/נועם טל/סער בדישי/דן שצברג) |
מידע | |
שם אמיתי | סנוסמומריקן |
כינויים | סנופקין |
מין | זכר |
מומחיות | לנגן במפוחית פה |
דמויות קשורות | |
משפחה |
מימבל (אבא) בימבל (אח) מאי הקטנה (אחות) |
חברים |
מומינטרול סניף סנורק סנורקה מר המיולין גברת פילפיונק |
אויבים |
הגרוק סרח |
סנופקין (בשוודית: Snusmumriken, בפינית: Nuuskamuikkunen) הוא דמות ספרותית ואחת מהדמויות המרכזיות בסדרת ספרי "המומינים" מאת המאיירת והסופרת השוודית-פינית טובה ינסן.
סנופקין הצטרף לראשונה למומינים ולהרפתקאותיהם בספר "כוכב השביט מגיע לעמק המומינים" (1946) ומופיע בכל ספרי המומינים מלבד שלושה.
בגרסה העברית של סדרת האנימציה "המומינים", אשר זכתה לפופולריות רבה בישראל, עודד מנשה ודן תורן דיבבו את קולו של סנופקין.
סנופקין הוא נווד חברותי, אמפתי, שקט, נבון, חסר דאגות והרפתקן.
סנופקין נהנה לעיתים רבות להרהר על דרכי העולם, לעשן מקטרת, לדוג ולנגן במפוחית שלו ובחליל שלו. לעיתים רבות נוהג לשבת על הגשר שבמרכז עמק המומינים. סנופקין נוהג להתייחס לכל התרחשות או אדם חדש בסקרנות ובחום. מומינטרול הוא חברו הטוב ביותר של סנופקין בעמק המומינים. מומינטרול מעריץ את סנופקין בשל חכמתו וניסיונו הרב. סנופקין מעדיף לעיתים רבות להתבודד ומומינטרול מתקשה לקבל זאת. כמו כן לסנופקין מעריצים רבים בעמק המומינים, בעיקר בקרב היצורים הקטנים, השקטים והביישנים.
סנופקין אינו נוטה להישאר במקום אחד וכמעט תמיד חש צורך לצאת ולמסעות והרפתקאות ולגלות את העולם. כמו כן, על אף שסנופקין מתגורר במהלך עונות האביב והקיץ בעמק המומינים באוהל שלו ליד הנהר שחוצה את עמק המומינים, בכל שנה, כאשר החורף מתקרב, סנופקין נודד דרומה ושב לעמק המומינים רק בתחילת האביב. מומין תמיד מתעצב לקראת עזיבתו של סנופקין ומבקש לשווא להצטרף אליו במסעותיו. כששאל את סנופקין פעם מדוע הוא נודד, סנופקין ענה - "כדי לראות דברים חדשים, וכדי להיות לבד בלי להרגיש בודד". סנופקין מסביר למומין שזהו הטבע שלו, ושהוא זקוק לזמן הזה לבדו ממש כשם שהוא זקוק לשהייה בחברת המומינים - ולכן הוא חוזר לעמק בכל אביב. סנופקין מעדיף תמיד לצאת למסעות לבדו. במסעותיו נוהג הוא לרוב לחקור מקומות חדשים. הוא לעולם לא שואל לגבי השמות של המקומות בהם מבקר, אלא פשוט נהנה מהטיול עצמו. במסעותיו השונים הוא מגיע למקומות רבים בעולם, ומשמח את היצורים הנקרים בדרכו.
בניגוד לדמויות האחרות בסדרה, סנופקין איננו חומרני והוא סבור כי רכוש יכול רק לגרום לקשיים בחייו – בשל כך הוא נוהג לסחוב את כל מה שהוא צריך בתרמיל הגב שלו ורכושו היחיד הוא מפוחית-הפה שלו.
בשל עמדות מסוימות נחשב בעיני חלק כאנרכיסט – מתעב את הרשויות והממסד (בדמות שומר הפארק), ובמיוחד שונא שלטים אשר אוסרים עליו לעשות דבר מה, אותם הוא נוהג לעקור. בעלילת הספר "קיץ מסוכן בעמק המומינים", בשל רצונו לנקום בשומר הפארק, סנופקין זורע זרעי שמנטפים בפארק, דבר אשר מרגיז עד מאוד את שומר הפארק.
סנופקין נוהג תמיד לחבוש כובע ירוק כהה בעל שוליים רחבים, וללבוש בגדים בלויים ירוקים ומעיל מרופט ישן בצבע ירוק.
בספר "ספר הזכרונות של מומינאבא" (1950) סנופקין מגלה כי אביו הוא הג'וקסטר (בעברית יוסטוס או יוקסי, בגרסה השוודית שמו הוא Joxaren) אשר היה חברו של מומינאבא בצעירותו ובנעוריו דמה לו מאוד. כמו כן, סנופקין מגלה כי אימו היא מימבל, עובדה שמטרידה אותו כיוון שמשמעות הדבר היא שמאי הקטנה היא אחותו למחצה.
סנופקין הוא גם שמו וגם "סוגו" של סנופקין, כלומר הוא לא רק סנופקין אלא גם הסנופקין. תופעה זו קיימת בדמויות רבות בסדרת ספרי המומינים, כמו כן אצל ג'וקסטר ומימבל.
סנופקין מתואר כבעל ראיית לילה, מה שעשוי לנבוע מתכונתיו החתוליות של אביו.
דמותו של סנופקין מושפעת מידידה של הסופרת וארוסה לשעבר, אטוס וירטאנן (Atos Wirtanen), שהיה עיתונאי שמאלני, אינטלקטואל וחבר בפרלמנט הפיני. את הכובע הירוק שלראשו של סנופקין שאלה הסופרת מהכובע הירוק שאטוס נהג לחבוש.