סעיר

סעיר
سعير

טריטוריה	הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה	חברון
שטח	117 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	18,045 (2007)
קואורדינטות	31°35′04″N 35°08′43″E / 31.584444444444°N 35.145277777778°E / 31.584444444444; 35.145277777778
אזור זמן	UTC +2
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת הר חברון מוגדלת)   סעיר (למפת הר חברון רגילה)   סעיר (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום סעיר (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום סעיר tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

סעיר (בערבית: سعير, הגייה: סַעִ֫יר או סֶעִ֫יר) היא עיר פלסטינית בנפת חברון, מרכז חבל יהודה, 8 ק"מ מצפון מזרח לחברון.

יישובים סמוכים כוללים את בית פג'ר ואת אל-ערוב מצפון, בית אומר בצפון מערב, חלחול ממערב ובית ענון וא-שויוח' מדרום. ים המלח נמצא ממזרח לגבולות המוניציפליים של סעיר. במפקד 2007 של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, העיר מנתה למעלה מ-18,045 איש.

שטח השיפוט המוניציפלי של העיר משתרע על פני 117,000 דונם, מתוכם 6,000 דונם של שטח בנוי ו-11,715 מתוכם שטחים מעובדים. הפעילויות הכלכליות העיקריות בסעיר הן חקלאות, או עבודה בשוק הישראלי. זו האחרונה נפגעה כתוצאה מההגבלות הישראליות בעקבות האינתיפאדה השנייה בשנים 2000–2004. הזיתים הם התוצרת המרכזית בעיר.

היסטוריה

סעיר מזוהה עם היישוב המקראי ציער, הנזכר בספר יהושע (ט"ו, נ"ד) ברשימת ערי יהודה, מיד לאחר חברון. לפי מועצת העיר, סעיר נודעה בעת העתיקה בשם 'צעיר' או 'צעיור'.^[1] בסקר ארכאולוגי שנערך בכפר נתגלו חרסים מתקופת הברזל II (ימי ממלכת יהודה), מהתקופות הפרסית, הרומית והביזנטית (עיקר הממצא), וכן מימי הביניים והתקופה העות'מאנית. כמו כן, בשנת 2024 נתגלו חריטות של שתי מנורות מתקופת התלמוד על משקוף אחד הבתים.^[2] חלקו הצפוף של הכפר, שנמצא בסמוך למעיין, הוא מקומו של התל של היישוב הקדום. בסמוך לכפר מספר מערות מגורים, בהן התגלו שרידים מהתקופה הכלקוליתית ומתקופת הברונזה הקדומה I.^[3]

לאורך השנים התקבלו דיווחים כי תושבי הכפר, היום מוסלמים, הם ממוצא יהודי.^[4] על פי צבי מסיני, כל החמולות בכפר מודעות למוצאם זה. בנוסף, הוא מציין כי חמולת אל-מטור מקיימת מנהג נידה מלא כפי שנהוג בהלכה היהודית, וכן כי חמולת אל-קוואזבה שמתגוררת בכפר מקורה בחורבה הסמוכה ח'רבת כויזבה, שייתכן שקשורה לבר כוסבא.^[4] בני החמולה האחרונה אף התראיינו בשנת 2009 לכתבה בערוץ 1 עם צבי מסיני והודו במוצאם היהודי.^[5]

התקופה העות'מאנית

במפקד אוכלוסין עות'מאני שנערך בשנת 1596 נמנו בסעיר 72 משקי בית, כולם מוסלמים, ושילמו מיסים על חיטה, שעורה, גידולי קיץ, עצי זית, עיזים ו/או כוורות.^[6]

החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר בשנת 1863 וכתב כי "מספר תושביו ארבע מאות. הוא משתרע בבקעה ועל צלע גבעה. בתוך מסגד יש שם קבר שמוקירים אותו בחזקת 'קבר עשו'". לדבריו, זהו ייחוס מוטעה שנטוע בזיהויו השגוי של הר שעיר במקום. הוא הוסיף כי בכפר קברים עתיקים חצובים בסלע, הסתומים באבן גולל, שהמקומיים עדיין קוברים בהם את מתיהם.^[7]

במרשם כפרים עות'מאני שנערך בשנת 1870 נכתב כי בכפר סע'ין התגוררו 186 איש ב-84 בתים, אך נראה שמפקד אוכלוסין זה מנה רק גברים.^[8][9][10]

המנדט הבריטי

על-פי מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1922, בסעיר התגוררו 1,477 תושבים, כולם מוסלמים.^[11] במפקד האוכלוסין של 1931 נרשם כי בכפר אוכלוסייה של 1,967 נפש, כולם מוסלמים, שהתגוררו ב-388 בתים.^[12]

על-פי סקר הכפרים של 1945, חיו בכפר 2,710 איש,^[13] כולם מוסלמים, שהחזיקו ב-92,423 דונם של אדמה, מתוכם 76 היו בנויים.^[14]

שלטון ירדני

לפי מפקד אוכלוסין ירדני שנערך ב-1961, חיו אז בסעיר 2,511 נפש.^[15]

לאחר 1967

סעיר נמצאת בשליטה ישראלית מאז מלחמת ששת הימים. האוכלוסייה במפקד 1967 שנערכה על ידי הרשויות הישראליות הייתה 4,172 איש. בעקבות הסכמי אוסלו ב-1993 הוכרז סעיר כשטח B. ב-1997 הוקמה על ידי הרשות הפלסטינית מועצה מקומית נבחרת של 13 חברים. גבולותיה המוניציפליים כוללים מספר כפרים קטנים, בהם אל-עודייסה (אנ'), א-דווארה, ערקאן טוראד (ער'), כווייזבה, ואדי א-רים (ער'), וראס א-טוויל. המשפחות העיקריות במועצה הן: שלאלדה, פרוח', ג'ראדאת, מטור, אל-ג'בארין, אל-כוואזבה וא-טורווה. חכים שלאלדה נבחר לראשות העיר בבחירות המוניציפליות ב-2005.

קישורים חיצוניים

• סיעיר, דף שער בספרייה הלאומית

• Welcome To Sa'eer
• Sa’ir, Welcome to Palestine
• Survey of Western Palestine, Map 21: IAA, Wikimedia commons
• Sa'ir Town (Fact Sheet), Applied Research Institute - Jerusalem (ARIJ)
• Aerial Photo, Applied Research Institute - Jerusalem, (ARIJ)
• Needs for development in Sa'ir town based on the community and local authorities’ assessment, ARIJ
• Israeli Colonists set Olive Trees on Fire in Sa'ir Town 04, June, 2010, POICA
• Israeli Colonists Plough 20 Dunums of the Town of Sa’ir in Hebron Governorate. 01, January, 2011, ARIJ
• Israeli Colonists Level Tens of Dunums of Palestinian lands in Sa'ir town- Hebron Governorate 19, August, 2011, POICA
• Military Demolition Orders in Sa’ir Village northeast of Hebron City at the Southern parts of the West Bank 20, August, 2011, POICA

הערות שוליים

1. Sa'ir Town Profile. Applied Research Institute-Jerusalem. 2008. Retrieved on 2012-03-12.
2. הלוחמים גילו בכפר הערבי: כתובת מנורה מתקופת התלמוד, באתר www.inn.co.il, ‏2024-05-22
3. משה כוכבי (ע), יהודה, שומרון וגולן: סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים: כרטא ירושלים, 1972, עמ' 54
4. צבי מסיני, ההתחברות: בעית ארץ ישראל שורשיה ופתרונה, 18, ליעד, 2014, עמ' 40, 152
5. ערוץ 1, (סיקור חדשותי) "המוצא היהודי של הפלסטינים", 11:50, 2009
6. Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 122
7. ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (ג), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 101-102
8. Socin, 1879, p. 159
9. Hartmann, 1883, p. 142 also noted 84 houses
10. U. O. Schmelz (1990). "Population characteristics of Jerusalem and Hebron regions according to Ottoman census of 1905". In Gad G. Gilbar (ed.). Ottoman Palestine 1800–1914. Leiden: E. J. Brill. pp. 15–67.
11. Barron, 1923, Table V, Sub-district of Hebron, p. 10
12. Mills, 1932, p. 33
13. Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 23
14. Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 50
15. Government of Jordan, Department of Statistics, 1964, p. 14