ספוריוס קסיוס

ספוריוס קסיוס
Sp.Cassius Vecellinus

לידה	542 לפנה״ס?
הוצאה להורג	485 לפנה״ס (בגיל 57 בערך) רומא, רומא העתיקה
מדינה	רומא העתיקה
טריבון הפלבאים 486 לפנה״ס מגיסטר אקוויטום Titus Larcius 501 לפנה״ס קונסול 502 לפנה״ס 493 לפנה״ס 486 לפנה״ס סנאטור ברומא העתיקה ? – 485 לפנה״ס
פרסים והוקרה
triumphator (502 לפני הספירה) triumphator (486 לפני הספירה)

ספוריוס קסיוס ווקלינוס (לטינית: Spurius Cassius Vecellinus) היה קונסול רומי. כקונסול הוביל את הצבא הרומי לניצחונות על השבטים מסביב לעיר רומא וכרת עמם בריתות. כיהן כמגיסטר אקוויטום תחת הדיקטטור טיטוס לארגיוס. הגה את הרפורמה האגררית הראשונה ברפובליקה הרומית, דבר שהוביל להוצאתו להורג באשמת קשירת קשר למלוכה.

ביוגרפיה

מוצאו

יש הסוברים כי מוצאו היה פטריקי^[1] משום שרק בשנת 366 לפנה"ס מתועד כי נבחר קונסול פלבאי לראשונה.^[2] אך בשל שם משפחתו הפלבאי^[3] יש הסוברים כי היה פלבאי.^[4]

חייו

בשנת 502^[5]לפנה"ס כיהן לראשונה כקונסול ונחל ניצחון צבאי.^[6]

בשנת 501^[7]או בשנת 498^[8] לפנה"ס כיהן כמגיסטר אקוויטום תחת הדיקטטור, טיטוס לארגיוס.

בשנת 493^[5] לפנה"ס כיהן בפעם השנייה כקונסול וחתם על ברית עם הלאטינים.

בשנת 486^[5] לפנה"ס כיהן בפעם השלישית כקונסול. במהלך כהונתו קידם, לראשונה בתולדות הרפובליקה הרומית, רפורמה אגררית.

בשל קידום הרפורמה האגררית הוא נשפט והוצא להורג באשמת קשירת קשר למלוכה בשנת 485^[9] לפנה"ס.

מותו

המסורות הנוגעות לרפורמה ולכישלונה וכן להוצאתו להרוג של קסיוס מרובות גרסאות ואנכרוניזם – ישנם חוקרים הסבורים כי הסיפור עוצב מחדש בעקבות אירועים ברפובליקה המאוחרת.^[10] בפרט לגבי תיאורו של דיונסיוס, לגביו ישנם חוקרים הסבורים כי כולו מבוסס על סיפורם של האחים גרקכוס.^[11] למרות זאת יש הסוברים כי אין להניח שהסיפור בדוי^[12] הן ליוויוס ודיונסיוס מציינים כי הרפורמה האגררית שהציע עוררה התנגדות רבה.^[13] המתנגדים לרפורמה פעלו ממספר מניעים: שנאת ההרניקים – שגם להם קסיוס תכנן להעניק אדמות^[14] ודאגה לרכושם.^[15] אולם מעל לכל, וכך האשימו אותו בפומבי, חשדו שבעזרת הרפורמה קסיוס חותר למלוכה^[16]כאשר ורגיניוס, שהיה הקונסול הנוסף ששירת עם קסיוס הציע רפורמה חלופית וטען כי קסיוס חותר למלוכה – קסיוס החל לאבד את תמיכתו. כדי לנסות ולזכות בתמיכת העם בחזרה הציע קסיוס לחלק רווחים ממכירת התבואה לעם. הצעה זו רק חיזקה בלב העם את החשד כי קסיוס שואף למלוכה.^[17] שנה לאחר שסיים את כהונתו כקונסול הוא נשפט והוצא להורג.^[18] ליוויוס^[19] מוסר גרסה שאומרת כי היה זה אביו שהרגו. הוא שפטו בביתו ואז הוציאו להורג. לאחר מכן הקדיש את כל נכסיו לאלה קרס ויצר פסל של האלה שעליה נחרט "ניתן מנכסיו של קסיוס". הפסל שנבנה הוא כנראה הפסל הראשון של אלוהות מברונזה ברומא.^[20] מסורת נוספת שליוויוס מביא היא שקסיוס נאשם בבגידה על ידי הקוואיסטור והוא הורשע במשפט העם. לאחר מכן ביתו הוחרב בטקס פומבי.

פועלו

מדיניות חוץ

במהלך כהונתו הראשונה כקונסול, קסיוס נלחם וניצח שבטים מסביב לרומא. לפי ליוויוס^[21] הוא נלחם מול שבט האברונקים. ניצחונו לא היה מזהיר מבחינה צבאית, אך שנאת הרומאים לאברונקים זיכתה את קסיוס במצעד ניצחון. לעומת זאת דיונסיוס^[22] מספר כי בכהונתו הראשונה ניצח את שבט הסאבינים ובכהונתו השלישית ניצח את הוולסקים וההרניקים.^[23] דיונסיוס ועוד מספר מקורות מציינים כי קסיוס זכה לשני מצעדי ניצחון.^[24] כמו כן שירת כמגיסטר אקוויטום תחת הדיקטטור טיטוס לארגיוס בין כהונתו הראשונה לשנייה.^[25] דיונסיוס מספר כי לאחר הניצחון על שבט הלאטינים בקרב אגם רגיליוס, שלשיטתו נערך בשנת 496 לפנה"ס, קסיוס דרש בפני הסנאט להציב תנאים קשים ללאטינים בהסכם הכניעה. תיאור זה תמוה במיוחד לאור ההסכם שיחתום במהלך כהונתו השנייה עם הלאטינים.^[26] בכהונתו השנייה כקונסול כרת ברית עם הלאטינים. ברית זאת נקראה פודוס קאסיאנום על שמו,^[27] והיא מפורטת אצל דיונסיוס^[28] אך תוכנה שנוי במחלוקת.^[29] קיקרו מעיד כי בימיו ההסכם הוצג בפורום – זאת בשונה מהסכמים אחרים.^[30] בכהונתו השלישית חתם על ההסכם עם שבט ההרניקים.^[31]

מדיניות פנים

יש המיחסים לקסיוס את יסוד הטריבונוס פלביס בכהונתו השנייה.^[9] דיונסיוס מציין כי במהלך כהונתו השנייה הוא מימש התחייבות של הדיקטטור אבלוס פוסטומיוס ובנה מקדשים לאלות קרס, ליבר וליברה.^[32] לאחר שחתם על הסכם עם ההרניקים בכהונתו השלישית, הציע רפורמה אגררית – לראשונה בתולדות הרפובליקה הרומית. במסגרת הרפורמה הציע קסיוס להעניק אדמות לפלבאים ואף לבעלי בריתה של רומא.^[15] חוקרים מסוימים מציעים כי המניע לרפורמה היה רעב ששרר ברומא באותו זמן.^[33]

דמותו לאורך הדורות

יש חוקרים הסוברים כי במסורת של הכותבים הרומים האנלים דמותו של קסיוס היא אחת משלוש דמויות המייצגות את הדמגוג שמנצל את העם כדי לנסות להגיע למלוכה^[34] וכי קסיוס הוא מעין ארכיטיפ לכל הבאים אחריו.^[35] אפשר לראות תופעה זאת אצל ליוויוס המתאר שלאחר שספוריוס מאליוס נרצח טען הדיקטטור, קינקינטוס, כי הוא שאף לעריצות והביא מספר דוגמאות לאנשים כאלו מהעבר וביניהם קסיוס.^[36]

לאחר התקופה הרומית דמותו של קסיוס מוזכרת אצל מאקיאוולי. טענתו של מאקיאוולי היא כי קסיוס לא יכול היה להגיע למלוכה, והוא מניח שזו הייתה שאיפתו, בשל המעמד המוסרי החזק של העם.^[37] בקרב ההיסטוריונים המודרניים, יש הסוברים כי קסיוס פעל מתוך רצון להיטיב עם העם ולשנות את המצב הפוליטי.^[38]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ספוריוס קסיוס בוויקישיתוף

• ספוריוס קסיוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. תאדור מומסן, דברי ימי רומא כרך ראשון. מאנגלית: ד. קלעי (תל אביב: הוצאת מסדה, תשכ"א [1854]), עמ' 62.
2. Tim Cornell, The Beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (c. 1000-264 BC) (Psychology Press, 1995) p. 338
3. Simon Hornblower et al. (eds.), The Oxford Classical Dictionary (Oxford: Oxford University Press, 2012), p. 290
4. Emilio Gabba "Studies in Dionysius of Halicarnassus III: The Agrarian Bill of Spurius Cassius", in James H. Richardson et al. (eds.), The Roman Historical Tradition: Regal and Republican Rome (Oxford: Oxford University Press, 2014) p. 187 footnote 1
5. Simon Hornblower et al. (eds.), The Oxford Classical Dictionary (Oxford: Oxford University Press, 2012), p. 290.
6. טיטוס ליוויוס,  תולדות רומא, מלטינית: שרה דבורצקי (ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב) ספר שני פרק יז, עמ' 105.
7. Peter Londey et al. (eds.), Vol. 2 in Conflict in Ancient Greece and Rome: The Definitive Political, Social, and Military Encyclopedia [3 volumes]: The Definitive Political, Social, and Military Encyclopedia (ABC-CLIO, 2016) p. 767
8. Emilio Gabba "Studies in Dionysius of Halicarnassus III: The Agrarian Bill of Spurius Cassius", in James H. Richardson et al. (eds.) The Roman Historical Tradition: Regal and Republican Rome (Oxford: Oxford University Press, 2014) p. 187
9. Sophia Papaioannou, "Cassius Vecellinus, Spurius, in Andrew G. Traver (ed.) From Polis to Empire, the Ancient World, C. 800 B.C.-A.D. 500: A Biographical Dictionary (Greenwood Publishing Group, 2002), p. 85.
10. A. W. Lintott, Historia: Zeitschrift für Alte Geschichte, Bd. 19, H. 1 (Jan., 1970), p. 18
11. Emilio Gabba "Studies in Dionysius of Halicarnassus III: The Agrarian Bill of Spurius Cassius", in James H. Richardson et al. (eds.), The Roman Historical Tradition: Regal and Republican Rome (Oxford: Oxford University Press, 2014) p. 196
12. Simon Hornblower et al. (eds.), The Oxford Classical Dictionary (Oxford: Oxford University Press, 2012), p. 290..
13. טיטוס ליוויוס,  תולדות רומא, מלטינית: שרה דבורצקי (ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב) ספר שני פרק מא, עמ' 127.; דיונסיוס, קדמוניות רומא, 8.69. Dionysius, Earnest Cary, and Edward Spelman. The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus 5, 5. The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus. (London: Heinemann, 1945), Book VIII, Chapter 68, p. 207.
14. דיונסיוס, קדמוניות רומא, 8.69 Dionysius, Earnest Cary, and Edward Spelman. The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus 5, 5. The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus. (London: Heinemann, 1945), Book VIII, Chapter 68, p. 207.
15. טיטוס ליוויוס,  תולדות רומא, מלטינית: שרה דבורצקי (ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב) ספר שני פרק מא, עמ' 127.
16. טיטוס ליוויוס,  תולדות רומא, מלטינית: שרה דבורצקי (ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב) ספר שני פרק מא, עמ' 127.; דיונסיוס, קדמוניות רומא, 6.69. Dionysius, Earnest Cary, and Edward Spelman. The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus 5, 5. The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus. (London: Heinemann, 1945), Book VIII, Chapter 68, p. 207..
17. Mustakallio, Katariina. Death and Disgrace: Capital Penalties with Post Mortem Sanctions in Early Roman Historiography. (Helsinki: Suomalainen Tiedeakatemia, 1994), p. 31
18. Simon Hornblower et al. (eds.), The Oxford Classical Dictionary (Oxford: Oxford University Press, 2012), p. 290.
19. טיטוס ליוויוס,  תולדות רומא, מלטינית: שרה דבורצקי (ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב) ספר שני פרק מא, עמ' 128.
20. Emeline Hill Richardson, "The Etruscan Origins of Early Roman Sculpture", Memoirs of the American Academy in Rome, Vol. 21 (1953), p. 89
21. טיטוס ליוויוס,  תולדות רומא, מלטינית: שרה דבורצקי (ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב) ספר שני פרק יז, עמ' 105.Denys, d'Halicarnasse, and Edward Spelman. The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus: 3. )London: William Heinemann, 1940), Book V, Chapter 49, p. 145.
22.  דיוניסיוס, קדמוניות רומא, 5.49.
23. דיונסיוס, קדמוניות רומא, 8.68. Dionysius, Earnest Cary, and Edward Spelman. The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus 5, 5. The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus. (London: Heinemann, 1945), Book VIII, Chapter 68, p. 203.
24. Thomas Robert Shannon Broughton, The Magistrates of the Roman Republic. Volume I, Volume I (New York: American Philological Association, 1951-1960). p. 20
25. טיטוס ליוויוס,  תולדות רומא, מלטינית: שרה דבורצקי (ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב) ספר שני פרק יח, עמ' 106; דיוניסיוס, קדמוניות רומא, 5.75.2 Dionysius, Earnest Cary, and Edward Spelman. The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus 3. The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus. (London: Heinemann, 1940), Book V, Chapter 75, p. 227
26. Emilio Gabba "Studies in Dionysius of Halicarnassus III: The Agrarian Bill of Spurius Cassius", in James H. Richardson et al. (eds.), The Roman Historical Tradition: Regal and Republican Rome (Oxford: Oxford University Press, 2014), pp. 187-188.
27. Tim Cornell, The Beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (c. 1000-264 BC) (Psychology Press, 1995), p. 293
28. דיונסיוס, קדמוניות רומא, 6.95 Dionysius. The Roman Antiquities 4. )Cambridge, Mass. [u.a.]: Harvard Univ. Press, 1986), Book VI, Chapter 95, pp. 137-141
29. Emilio Gabba "Studies in Dionysius of Halicarnassus III: The Agrarian Bill of Spurius Cassius", in James H. Richardson et al. (eds.), The Roman Historical Tradition: Regal and Republican Rome (Oxford: Oxford University Press, 2014) p. 188 footnote 4.
30. Lucy George Roberts, "The Gallic Fire and Roman Archives", Memoirs of the American Academy in Rome, Vol. 2 (1918), p. 56
31. דיונסיוס, קדמוניות רומא, 8.69 Dionysius, Earnest Cary, and Edward Spelman. The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus 5, 5. The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus. (London: Heinemann, 1945(, Book VIII, Chapter 69, p. 207
32. דיונסיוס, קדמוניות רומא, 6.94. Dionysius. The Roman Antiquities 4. 4. (Cambridge, Mass. [u.a.]: Harvard Univ. Press, 1986), Book VI, Chapter 94, p. 137
33. Mustakallio, Katariina. Death and Disgrace: Capital Penalties with Post Mortem Sanctions in Early Roman Historiography. (Helsinki: Suomalainen Tiedeakatemia, 1994), p. 34
34. Craige Champion, Cultural Politics in Polybius’s Histories, vol. 41 of University of California Hellenistic Culture and Society,  (University of California Press, 2004), p. 190
35. [39] Peter Londey Ph.D et al. (eds.), Conflict in Ancient Greece and Rome: The Definitive Political, Social, and Military Encyclopedia [3 volumes]: The Definitive Political, Social, and Military Encyclopedia (ABC-CLIO, 2016), p. 767
36. Livy, and T. James Luce. The Rise of Rome: Books One to Five. )Oxford: Oxford University Press, 1998), Book 4 Chapter 15, p. 233
37. Vickie B. Sullivan, Machiavelli, Hobbes, and the Formation of a Liberal Republicanism in England (Cambridge University Press, 2006(, pp. 60-61.
38. תאדור מומסן, דברי ימי רומא כרך ראשון. מאנגלית: ד. קלעי (תל אביב: הוצאת מסדה, תשכ"א [1854]), עמ' 62–63.