ספניאל סאסקס הוא גזע כלבים מקורי מאזור סאסקס שבדרום אנגליה. זהו ספניאל נמוך וקומפקטי, אשר גילו דומה לזה של ספניאל קלומבר ומראהו דומה למדי למראהו של גזע זה. הספניאלים האלה עשויים להיות בעלי קצב תנועה איטי, אך לפעמים יש להם אופי שמח ואנרגטי. הם נוטים לבעיות בריאותיות נפוצות לגזעי ספניאל ולכלבים גדולים, בנוסף לבעיות מיוחדות כמו מחלות לב מסוימות ופריצות דיסק בעמוד השדרה.
הסאסקס ספנייל הוא גזע כלבים בעל אופי רגוע ואיטי, עם התנהגות מעט ליצנית ששומרת בדרך כלל על רמת אנרגיה והתלהבות מתונה. הוא תמיד שמח להיות בסביבה של אנשים, נהדר עם ילדים, ויכול להיות מגן מאוד על המשפחה. כלבים מסוג זה מתאימים מאוד לעבודת טיפול. רוב הסאסקס ספניילים הם בעיקר חיות מחמד משפחתיות, אך הם מיומנים מספיק כדי לסייע לציידים, אם כי הם יכולים להיות עיקשים לאימון. גזע זה נוטה להיות בעל יכולת טבעית לשאול בשדה, יש להם חוש ריח מצוין, וניתן להשתמש בהם לצורך חיפוש והבאת טרף, לאחר הכשרה. הגזע הוא הספנייל היחיד שנוהג לילל ברגע שהוא מריח את ריח הטרף.[1]
מכונה גם בלט דיסק ספינלי, מצב זה מתרחש כאשר הדיסק הבין-חולייתי בולט או נקרע לתוך תעלת השדרה שבה שוכן חוט השדרה. כאשר חוט השדרה נלחץ, הכלב עלול לחוות תסמינים הנעים מכאב קל בגב או בצוואר ועד לשיתוק של גפיים, אובדן תחושה, ואובדן שליטה על שלפוחית השתן או המעיים. מצב זה נפוץ יותר באזור הגב האמצעי, אך יכול להתרחש בכל מקום לאורך השדרה. מקרים קלים שאינם גורמים לשיתוק יכולים להיות מטופלים רפואית על ידי הגבלת התנועה של החיה בכלוב למשך מספר שבועות, עם אפשרות לנטילת תרופות נגד כאבים. ניתוח יכול לשוב תחושה לרגלי הכלב לאחר שיתוק, אך שיעור ההצלחה תלוי בחומרת ההרניה.[2]
הסאסקס ספנייל היה אחד הגזעים הראשונים שנרשמו במועדון הכלבים הבריטי כשהוקם בשנת 1872, וכן היה אחד מעשרת הגזעים הראשונים שנוספו לספר הסטוד של מועדון הכלבים האמריקאי בשנת 1884,[3] אך איבד את מעט הפופולריות שהשיג בשנות ה-40 של המאה ה-20. במהלך מלחמת העולם השנייה, גידול הסאסקס ספניילים הוקשה, אך הגזע ניצל מהכחדה בזכות המגדלת האנגלית ג'וי פריר. כל הסאסקס ספניילים המודרניים הם צאצאים מהכלבים שהיא הצילה.[4] בשנת 1947, רק עשרה סאסקס ספניילים נרשמו במועדון הכלבים הבריטי.
ב-2004 זוהה הגזע כגזע מקורי פגיע על ידי מועדון הכלבים הבריטי, גזעים שתיארו אותם כמספר רישומים שנתי של פחות מ-300 רישומים בשנה. ב-2008, נרשמו רק 56 גורים מהגזע.[4]