סַפָּק הוא אדם או עסק המספק מוצר או שירות, בדרך כלל תמורת תשלום.
ספקים נכללים בכל מגזרי המשק. בתחום שירותי הבריאות, למשל, יש ספקים מהמגזר הממשלתי (בתי חולים ממשלתיים), מהמגזר העסקי (בתי חולים פרטיים וקליניקות פרטיות) ומהמגזר השלישי (קופות חולים). מרבית הספקים גובים תשלום תמורת השירות או המוצר שהם מספקים, אך יש הפועלים ללא תשלום, כשירות לציבור או בשיטת מימון אחרת.
ספקים הגובים תשלום מלקוחותיהם עושים זאת בשתי דרכים:
המסלול מהיצרן אל הצרכן הסופי כולל לעיתים שרשרת אספקה הכוללת מספר ספקים, שכל אחד מהם (מלבד הראשון בשרשרת) הוא גם לקוח של קודמו בשרשרת. דוגמה - שרשרת האספקה של בנזין למכונית פרטית:
כל גורם בשרשרת אספקה זו גובה מס ערך מוסף מהגורם הבא אחריו בשרשרת, ולעיתים כרוכים בתהליך מסים נוספים, כגון מס קנייה ובלו. כאשר הלקוח חייב בניכוי מס במקור מתשלומיו לספקים, ולספק אין פטור מניכוי מס במקור מתשלומים המגיעים לו, מלווה התשלום בניכוי מס במקור (אך בדרך כלל ספק מצטייד בפטור כזה, הניתן לו מרשות המיסים).
בפעילותו של ספק המספק מוצר ללקוחות ניתן לזהות פעילויות אחדות:
בארגונים גדולים ההתקשרות עם ספקים נעשית באמצעות מחלקת רכש, לעיתים באמצעות מכרז ולעיתים בדרך אחרת שמטרתה בחירת הספק המתאים ביותר (לפי קריטריונים של מחיר, איכות וכדומה). בישראל חייבת רשות ציבורית לערוך מכרז טרם התקשרות עם ספק, בהתאם לחוק חובת מכרזים. עסק שזכה להיות ספק של לקוח הידוע בהקפדתו על איכות נוהג להציג זאת כחלק מהמוניטין שלו. דוגמה לכך היא ספקים של בתי מלוכה.[1]
קשר בין ספק ללקוח נעשה במשך שנים רבות במפגש פנים אל פנים ביניהם, במקומות מפגש כגון חנות, שוק ויריד. התפתחות אמצעי התקשורת הוסיפה דרכי התקשרות נוספות, כגון הזמנה טלפונית ומסחר אלקטרוני.