סרפד קרומי

קריאת טבלת מיוןסרפד קרומי
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ורדנאים
משפחה: סרפדיים
סוג: סרפד
מין: סרפד קרומי
שם מדעי
Urtica membranacea
‏Poiret

סרפד קרומי (שם מדעי: Urtica membranacea) הוא צמח חד-שנתי צורב מסוג סרפד ממשפחת הסרפדיים. הוא מצוי בעיקר בשפלה ובשרון אך ניתן למצוא אותו גם בירושלים. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות סביב אגן הים-התיכון (לא כולל מצרים וסיני)[1]. סימן בולט ומבדיל את סרפד קרומי משלושת המינים בישראל הוא התפרחות. התפרחות הזכריות ארוכות יותר מהפטוטרות, 5 עד 10 ס"מ, מפושקות, צירן משוטח ומורחב ל-2 כנפיים צרות וקרומיות והפרחים יושבים בצדו העליון של הציר[2]. מלבד זאת לסרפד קרומי ישנם רק 2 לוואים ירוקים (ולא 4 לוואים קרומיים) בכל מפרק והם קטנים וקצרים בהרבה מהפטוטרת הארוכה.

שמות נרדפים במגדירים: Urtica caudata Vahl, Urtica dubia Forssk[3].

מאפיינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרפד קרומי בכניסה זנוחה ברחוב הנשיא בירושלים
התפרחות הזכריות ארוכות ומפושקות ובולטות על רקע העלים
העלים נגדיים, וניצבים זה לזה
סרפד קרומי בירושלים. מין זה נדיר מאוד באזור ההר, הוא צמח של מישור החוף ואזורים נמוכים.

סרפד קרומי הוא צמח חד-שנתי, חד-ביתי או לפעמים דו-ביתי, זקוף, גובהו 20 עד 50 ס"מ ובעל שערות דלילות, סמורות וצורבות.

הגבעולים זקופים או מזדקפים, פשוטים או מסועפים, והם מחורצים (מתולמים) או רְבוּעִים (בעלי 4 צלעות)[2].

הפטוטרות ארוכות, בכל מפרק ישנם רק 2 לוואים ירוקים, קטנים וקצרים בהרבה מהפטוטרת, כל לוואי מורכב משני עלעלים מאוחים (בשונה מסרפד הכדורים וסרפד צורב להם 4 לוואים קרומיים)[4].

העלים נגדיים, פשוטים, דמוי-ביצה, בעלי שערות צורבות או גם בעלי שערות פשוטות, צבעם ירוק מבריק, בסיסם דמוי לב או מעוגל. והם משוננים עד שסועים (השיניים קהות). השיניים בקודקוד העלה שווים זה לזה (בשונה מסרפד החולה שקודקוד העלה שלו מסתיים בשן צרה שאורכה גדול פי 2 או יותר משאר שיני העלה).

התפרחות חד-מיניות (זכריות או נקביות) או דו-מיניות (זכריות וגם נקביות) על אותה תפרחת על אותו פרט או על פרט אחר. התפרחות חיקיות (שניים בכל חיק של עלה), דמויות שיבולת רפה (עגילים, catkins) וירוקות.

התפרחות הזכריות ארוכות יותר מהפטוטרות, 5 עד 10 ס"מ, מפושקות, צירן משוטח ומורחב ל-2 כנפיים צרות וקרומיות והפרחים יושבים בצדו העליון של הציר[2].

התפרחות הנקביות, דמויות עגיל, ארוכות כמעט כמו הפטוטרות, ללא הרחבה של הציר, מפושקות או כמעט משולשלות.

הפרחים החד-מיניים, ללא חפים, עם עטיף ירוק בן 4 עלי עטיף.

הפרחים הזכריים רבים, גודלם מ"מ אחד ויושבים רק בצדו העליון של הציר. והם בעלי 4 אבקנים, שערוכים מול עלי עטיף שווים ועם שריד של שחלה מנוונת שהתפתחותה ראשונית.

הפרחים הנקביים, כמעט יושבים, גודלם 1.5 מ"מ, עם 4 עלי עטיף מהם 2 חיצוניים קטנים בהרבה מהפנימיים; השחלה אחת ובעלת צלקת יושבת (ללא עמוד שחלה).

הפרי הוא אגוזית פחוסה במקצת, מוארכת, כלואה בתוך עטיף משתייר ושעיר.

הנביטה מתחילה בתחילת נובמבר והתייבשות העלווה מסתיימת בסוף מאי. הפריחה מסוף דצמבר עד תחילת יוני[3]. פרי ירוק מצוי מאמצע ינואר, פרי בהפצת הזרעים מצויים עד אמצע יולי.

בית גידול ותפוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפוס תפוצתו ים-תיכונית עם חדירה לאזורים אירו-סיבירים. תפוצתו של סרפד קרומי משתרעת במקרונזיה ובכל ארצות הים התיכון (לא כולל מצרים וסיני). בישראל גדל סרפד קרומי בשרון בשפלה ובמישור החוף הדרומי ונמצא בירושלים (קריית שמואל ורחביה, 2024). בספרות הישנה ובמפות התפוצה לא צוין שהוא גדל בירושלים.

הצמח גדל בבתי גידול עשירים בחנקן, וחולות מיוצבים כגון: ריכוזי אשפה, חצרות בתים, גינות מוזנחות, ומטעים ופרדסים נטושים.

סרפד קרומי הוא צמח אלרגני לפי הספרות הבוטנית.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרפד קרומי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Urtica membranacea Poir. ex Savigny, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 92-94
  3. ^ 1 2 סרפד קרומי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל כנה ירושלים 1998, ירושלים: כנה, 1989, עמ' 100-1001