עיי מערות הוא אתר ארכאולוגי שזוהו בו יישוב יהודי ושרידי בית כנסת עתיק, שממוקם על המדרון המזרחי של הר כנען וגובל בצד המערבי של חצור הגלילית. האתר של עיי מערות קיבל את שמו בזכות מספר המערות הגדול שנמצאות באזור ונחצבו בסלע הגיר הרך.[1][2][3][4]
האתר נסקר לראשונה במסגרת סקר ארץ-ישראל המערבית[5], שחוקריו הציע לזהותו עם היישוב העתיק "מרות", שכיום מקובל לזהותה במקום אחר, ולאחריהם על ידי גרן[6] כבר במאה ה־19. רק לקראת סוף המאה ה־20 בוצע באזור סקר נוסף על ידי צבי אילן, ובו נתגלו שרידי יישוב יהודי ובית הכנסת. אילן הציע את היישוב בתור מיקום אפשרי נוסף (מלבד מע'אר) למיקומו של היישוב העתיק "מעריה", מקום מושבה של משמרת בילגה. בשנת 2002 בוצעה חפירה במדרון המזרחי של האתר, לקראת עבודות הרחבה בחצור הגלילית. לאחר מכן נערך סקר בשנת 2012 – סקר מפת ראש פינה, על ידי יוסף סטפנסקי. חפירה ארכאולוגית ראשונה בוצעה באתר בשנת 2002, לאחר מכן בשנים 2005 ו-2006 וחפירה נוספת בוצעה בשנת 2013. בשנת 2016 בוצעה חפירת הצלה, לפני הקמתה של שכונה חדשה.[1][2][3]
האתר הארכאולוגי של עיי מערות מכסה אזור נרחב יותר מ-60 דונם וממוקם ממערב ומצפון מערב לחצור הגלילית. האתר כולל שרידי התיישבות מתקופות שונות, החל מהתקופה ההלניסטית ועד לתקופה העות'מאנית. האתר מתפרש על שטח נרחב ובו ריכוזים שונים של שרידי התיישבות. כאשר המאפיין הבולט ביותר באתר זה הוא, הריכוז הגובה של מערות חצובות, ששימשו למגורים, לקבורה ובשלב מסוים, אף נחצבו בהן מערכות מסתור, המאופיינות למרד בר כוכבא.[1][2]
בעת החדשה שכן באתר הכפר בשם "מֻעְ'ר אֶל-חֵ'יט", שחרב במהלך מבצע יפתח במלחמת העצמאות.
בין השרידים הרבים שנתגלו באתר של עיי מערות, התגלו בסוף המאה ה – 20 בסקר שבוצע על ידי צבי אילן, שרידי בית כנסת, מה שהעיד על יישוב יהודי במקום. כמו כן, נתגלו שרידי מבנים נוספים. במערות הרבות שנחצבו באזור זה נתגלו מערות ששימשו למגורים, או הוסבו למגורים בתקופות מאוחרות יותר. מערות קבורה, חלקן עם כוכים שאופייניים לקבורה יהודית. בחלק מהמערות נתגלו חציבות של מערכות מסתור, דבר המעיד ככל הנראה שהיישוב בעיי מערות לקח חלק במרד בר כוכבא. על פני השטח נמצאו גיתות רבות, שרידי בתי בד, מתקנים חקלאיים שונים חצובים בסלע ומחצבות אבן. הממצא הקרמי כולל חרסים מכל התקופות, החל מהתקופה ההלניסטית ועד לתקופה העות'מאנית. בין כלי החרס נמצאו גם כלי חרס תוצרת כפר חנניה, שהם אופייניים ליישוב היהודי בגליל.[1][2][3]