עמודי החברה

עמודי החברה
Samfundets Støtter
כתיבה הנריק איבסן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה נורווגית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עמודי החברה (בנורווגית: Samfundets støtter) הוא מחזה פרי עטו של המחזאי הנורווגי הנריק איבסן משנת 1877.

הכתיבה וההפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

איבסן נתקל בקשיים רבים בכותבו את המחזה, היה זה לפני שכתב סדרת יצירות מופת שהקנו לו את פרסומו ברחבי תבל. סיום המחזה היה בעייתי במיוחד, מכיוון שברניק מנסה לטהר את שמו באמצעות רצח. עם זאת, המחזה מתאר היטב את היותם של העשירים ובעלי הכוח אנוכיים ומושחתים לעיתים קרובות.

איבסן תכנן לכתוב מחזה מודרני בשלהי 1869 אולם התחיל את תהליך הכתיבה רק באוקטובר 1875 (במינכן), והשלים את המלאכה ב-1877. "עמודי החברה" ראה אור לראשונה ב-11 באוקטובר אותה שנה בקופנהגן. הצגת הבכורה שלו התקיימה ב-14 בנובמבר באודנס תיאטר וב-18 בנובמבר בתיאטרון הדני המלכותי בקופנהגן. הצגת הבכורה בנורווגיה נערכה בתיאטרון דן נשיונל סצ'ין בברגן ב-30 בנובמבר. עד למועד זה המחזה תורגם לגרמנית, וזכה לתשבחות. בדצמבר 1880, הוצג בלונדון. היה זה מחזהו הראשון של איבסן שהוצג בשפה האנגלית, תחת הכותר "חול טובעני" (Quicksands).

הנפשות הפועלות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • קרסטן ברניק - בעל מספנה וקונסול
  • בטי ברניק – אשתו
  • אולף – בנם בן ה-13
  • מרתה ברניק – אחותו של קרסטן
  • יוהאן טנסן – אחיה הצעיר של בטי ברניק
  • לונה הסל – אחותה למחצה של בטי ברניק, בכירה ממנה
  • הילמר טנסן – דודנה של בטי ברניק
  • רירלונד – עוזר למורה בבית הספר הממשלתי; משרת בקודש
  • רימל – סוחר סיטונאי
  • ויג'לנד – סוחר
  • סאנדסטאד – סוחר
  • דינה דורף – נערה צעירה המתגוררת אצל משפחת ברניק
  • קראפ – הפקיד הראשי של קרסטן
  • אאונה – בונה אוניות
  • גברת רימל
  • גברת הולט – אשת מנהל הדואר
  • גברת לינג' – אשת הרופא
  • הילדה רימל – בתה של גברת רימל
  • נטה הולט – בתה של גברת הולט
  • תושבי העיר ואזרחים שונים, מלחים זרים, נוסעי האוניה, ואחרים.

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרסטן ברניק הוא איש עסקים בולט בעיר חוף קטנה בנורווגיה, שעוסק בהובלה באוניות ובתיקון ספינות ולו חברה בעלת מסורת משפחתית ארוכה. כעת הוא מתכנן את הפרויקט השאפתני ביותר שלו - תמיכה במסילת ברזל שתחבר את העיר לקו הראשי והוא רוכש בחשאי קרקעות לאורך קו המסילה.

לפתע, קופות השרצים מהעבר נפתחות. יוהאן טנסן אחיה הצעיר של אשתו, שב מאמריקה לעיר, ממנה ברח 15 שנים קודם לכן. כל אותה עת כולם היו בטוחים שהוא ברח מכיוון שהוא גנב כסף מהעסק של משפחת ברניק ועל-מנת להימנע משערורייה מכיוון שהוא ניהל רומן עם שחקנית. אולם אף אחת מהשמועות הללו לא היו נכונות. הוא עזב את העיר ולקח את האשמה במקום ברניק, שהוא היה זה שהיה לו רומן עם השחקנית, מה שכמעט התגלה. לא היה שום כסף לגנוב מאחר שבאותה עת החברה המשפחתית עמדה על סיפה של פשיטת רגל.

ביחד עם טנסן הגיעה אחותו למחצה לונה (שאיבסן אמר שהוא כתב את דמותה בהשראת דמותה של הציירת והסופרת הפמיניסטית הנורווגית האסטה אנסין), שבעבר אהבה את ברניק והוא אהב אותה. הוא דחה אותה ונשא את אשתו הנוכחית בשביל כספה, על מנת שיוכל לשקם את העסק המשפחתי. בשנים שחלפו מאז שטנסן עזב, השמועות התרבו ונעשו מרושעות יותר, לכך תרמה שתיקתו של ברניק, שלא סיפק שום רמז לגבי האמת.

חרושת שמועות זו הייתה זקוקה רק לניצוץ כדי להתפוצץ והדבר אכן קורה כשטנסן מתאהב בדינה דורף, נערה צעירה שהיא בתה של השחקנית שהייתה מעורבת בשערורייה 15 שנים קודם לכן וכעת מתגוררת אצל משפחת ברניק. טנסן דורש מברניק שיחשוף את האמת. ברניק מסרב וטנסן אומר שהוא ישוב לארצות הברית כדי למכור את עסקיו ואחר-כך יחזור לעיר לשאת לאישה את דינה. ברניק רואה בכך הזדמנות לצאת מהתסבוכת אליה הוא נקלע. המספנה שלו מתקנת ספינה אמריקאית, "הנערה האינדיאנית", שאינה כשירה לצאת לים. הוא מורה לאאונה, מנהל העבודה שלו, לסיים את העבודה עד למחרת, אפילו אם משמעותו של הדבר לשלוח את הספינה וצוותה למוות בטוח, מכיוון שהוא משוכנע שטנסן ימות על הסיפון. כך הוא ישתחרר מהסכנה שאורבת לו בעתיד. אולם הדברים אינם מסתדרים כפי שהוא מקווה. טנסן עוזב עם דינה על סיפונה של ספינה אחרת, ספינה בטוחה לשיט, ואומר שישוב. אולף, בנו הצעיר של ברניק מתחבא על סיפונה של "הנערה האינדיאנית", בניסיון להתגנב לאמריקה ולהתחיל חיים חדשים.

ברניק נוכח לדעת שהעניינים נעים אל סיפו של אסון וזאת בלילה בו אנשי העיירה עורכים תהלוכה חגיגית ונותנים לו תשורות כאות הוקרה על תרומתו לעיירה. הכף עומדת לנטות לרעתו, אולם לפתע איבסן נסוג מקו עלילה הזה. אאונה נתקף נקיפות מצפון ומורה להמשיך ולתקן את "הנערה האינדיאנית" עד שהיא תהיה מוכנה להפלגה. בנו של ברניק מושב לביתו בידי אימו שמגלה שברח. כשברניק מקבל מתנות מהקהילה ואנשיה מדברים בשבחו, ברניק פונה לקהילה, מספר בקצרה את האמת והם מוחלים לו על כך. אשתו רואה בעין יפה את הידיעה שהוא נשא אותו רק בגלל הכסף ורואה בכך אפשרות להתחלה חדשה ואופטימית בנישואיהם.

תרגומים בדפוס לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה בתיאטרון המקצועי הישראלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. תיאטרון הבימה, הצגת בכורה : 10 במרץ 1940

2. תיאטרון באר שבע, הצגת בכורה : נובמבר 1983[1]

  • יוצרים – תרגום : רבקה משולח, בימוי : תיאודור תומא, תפאורה ותלבושות: מרים גורצקי, מוזיקה : פולדי שצמן.
  • שחקנים - קרסטן ברניק : יוסי יבלונקה, בטי ברניק : ליאת גורן, אולף : אליק פלמן / יובל ירון, מרתה ברניק : מרגלית סטנדר, יוהאן טנסן : שלמה סדן, לונה הסל : טינה טולין, הילמר טנסן : מרק חסמן, רירלונד – אוהד שחר, רימל : אברהם הורוביץ, זאנשטאד : יאשה גילינסקי, דינה דורף : איריס ברנע, קראפ : אילן כרמי, אאונה – אנטול קונסטנטין, גברת רימל : חנה ריבר, גברת הולט : רינה רון, גברת לינג' : חסידה סטולרו, הילדה רימל : דבורה הלרהנד, נטה הולט : הלנה יגב.

3. התיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה: ספטמבר 2016[2]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמודי החברה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שוש אביגל, חיים מרוחים בקרם 'עמודי החברה' בתיאטרון באר־שבע, כותרת ראשית, 14 בדצמבר 1983
  2. ^ ביקורות:
    מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "עמודי החברה": שמרנות בעייתית, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2016
    מיכאל הנדלזלץ, לא בידור ולא חיקוי של המציאות: תיאטרון כהלכתו, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2016
    ירמי עמיר, "עמודי החברה" בקאמרי: אפילו איתי טיראן לא מציל את ההצגה, באתר מגפון ניוז, ‏13 באוקטובר 2016