עצמון-שגב
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | משגב |
| גובה ממוצע[1] | 319 מטר |
| תאריך ייסוד | 1953 |
| תנועה מיישבת | המרכז החקלאי |
| סוג יישוב | יישוב קהילתי |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 1,267 תושבים |
| - מתוכם, תושבי ישראל | 1,266 תושבי ישראל |
(למפת הגליל המערבי רגילה)   עצמון-שגב  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
9 מתוך 10 |
עַצְמוֹן (שֶׂגֶב) (שם קודם ראשוני: שגב, לאחר מכן התווסף השם עצמון) הוא יישוב קהילתי במועצה אזורית משגב אשר נוסד לראשונה כהיאחזות נח"ל בשם נח"ל שגב בשנת 1953, סבל מקשיים ושינה כיוון מספר פעמים, ולבסוף התחדש על ידי גרעין עצמון שנוסד בשנת 1975. גרעין עצמון עלה לקרקע בשנת 1978 באתר הקרוונים יבור[2]. ועלה לאתר הקבוע בשגב בשנת 1983.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקום בו נמצא היישוב עצמון-שגב שכן לפני מלחמת העצמאות כפר ערבי בשם מִעאר. הכפר נכבש על ידי צה"ל מעט לאחר תום מבצע דקל, ולאחר מכן היווה זירת קרבות בין צה"ל לערבים מקומיים ולצבא ההצלה, בעיקר בימי ההפוגה השנייה, עד שנכבש סופית במבצע חירם.
היאחזות הנח"ל מיאר – שגב
[עריכת קוד מקור | עריכה]היאחזות מיאר הוקמה באוגוסט 1953 במסגרת מבצע "ייהוד הגליל", שמטרתו הייתה "לשנות את המצב הקיים, שבו ההתיישבות היהודית בגליל מרוכזת בעיקר בשפלת הירדן שבמזרח ובשפלת החוף שבמערב. כתוצאה מכך התהוו מקומות תורפה רבים, ודבר זה איפשר למבריחים ומסתננים לפעול וגם להתנכל לתחבורה בכבישי הצפון"[3]. סיבה נוספת שלא נאמרה בטקס, הייתה תוכניתו של שר החוץ האמריקאי דלאס להוציא את הגליל מידי מדינת ישראל[4].
ההיאחזות הוקמה על ידי גרעינים של "איחוד הקבוצות והקיבוצים". בתחילה נקראה "נחלאים ח' מיאר"[5]. באוקטובר 1953 נקראה על ידי ועדת השמות "שגב", ההסבר לשם: "לציון שגב הנוף ושגב המשימה של החייאת הגליל".
המקום לא התאים לחקלאות בגלל חוסר בקרקע ובמים, ולאחר זמן קצר הבינו כל המעורבים, הקק"ל, מחלקת ההתיישבות והתנועה המיישבת, שאין אפשרות לחקלאות במקום זה, לפחות עד שיימצאו מים, ולכן הוחלט לסגור את ההיאחזות. נמסר כי הנח"ל יפנה את המקום במרץ 1954, חצי שנה בלבד לאחר הקמתו, ובמקום יישאר כוח אבטחה צבאי, כדי לשמור על המחנה ועל קידוח סמוך[5].
כפר חוצבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגלל החשיבות המדינית והביטחונית של המקום, נמשכו המאמצים למצוא דרך להקים יישוב. לאחר כשנה וחצי נמצאו מים בקידוחים באזור, שבוצעו על ידי המחלקה להתיישבות, וכך נפתרה בעיית המים, אך עדיין נשארה בעיית מיעוט השטח המתאים לחקלאות.
באוגוסט 1955 התקיים טקס להקדשת המקום. בטקס השתתפו חברי הוועד הפועל הציוני וראשי קק"ל. כן השתתפו בטקס נשיא ההסתדרות הציונית בקנדה וחברות ארגוני הדסה וויצו בקנדה. ארגונים אלו מקנדה הודיעו שיגייסו 400,000 דולרים לצורך הקמת היישוב שגב[6]. מלבד טקס זה, לא נעשתה שום פעולה בשטח במשך קרוב לשנה. הכסף מקנדה לא הוזכר יותר במהלך הקמת שגב.
במאי 1956 פורסם שהיישוב יתבסס על עבודת חציבה במחצבה סמוכה ומעט חקלאות על שטח של 1,000 דונם, שניתן להשקות מקידוח מים של 250 ממ"ק שנעשה במקום. במקום הוקמו פחונים עבור המתיישבים שבשלב ראשון יגורו בהם ויבנו את בתי הקבע[7][8]. בסוף יוני 1956 עלו למקום קבוצה של חיילים משוחררים[9][10], אליהם הצטרפו בסוף יולי 1956 עולים מצפון אפריקה[11]. באפריל 1957 סיכם דבר: "הניסיון ... עלה יפה. כיום מועסקים כבר במחצבה 40 מתושבי הכפר ו-15 מועסקים בעבודות בניה. 10 מתיישבים אחרים עוברים עתה קורס מקצועי ובקרוב יפתח קורס נוסף ל-10 מתיישבים אחרים"[12]. אולם פחות משנתיים מאוחר יותר הציג מעריב תמונה אחרת: "רעיון של הקמת ישובי חוצבים עלול להיתקל בהתנגדות עקב ישוב־חוצבים אחד שלא הצליח ביותר. ביישוב זה, ששמו שגב (לפנים הכפר הערבי מיאר), מועסקים שלושים מתיישבים במחצבה של "סולל בונה". אלא שהחברה אינה שואבת נחת ממחצבה זו. אולם המומחים מציינים, כי שגב אינה יכולה לשמש דוגמה הואיל והמחצבה לא אותרה על ידי משרד הפיתוח והישוב הוקם במידה רבה בניגוד לדעת הגאולוגים."[13]. במרץ 1959 ערכו שתי משפחות מהיישוב שביתת שבת מול הסוכנות בדרישה להעבירם לקריית שמונה או נתניה[14]. המוסדות פנו למועצות האזוריות באזור לסייע למקום, שטרם חובר לחשמל ולא הייתה בו פרנסה[15], אך אלו לא מנעו את מגמת הנטישה[16]. כן התיישבו במקום גרעין "יובלים" של צעירים שחיכו להתיישבות ביודפת[17] וסייעו לתושבי המקום[18].
במחצית הראשונה של 1960 נסגרה המחצבה[19] והוחלט להפוך את שגב לכפר עבודה בחסות הקרן הקיימת[20]. כן נקבע שיוצב במקום גנרטור וחיבור טלפוני[21], הוחל בחלוקת אדמות למתיישבים[22] וניטע כרם שקדים על 150 דונם[23]. טלפון ראשון הותקן בפברואר 1961[24]. למקום הובאו משפחות מעולי הודו מקרית שמונה, שדרשו לחזור חזרה לקריית שמונה כשהתברר שבשגב אין עבודה[25]. בתחילת 1963 פוטרו 26 מתושבי המקום מעבודתם בקק"ל כדי לעבור לעבוד במטעים, אך אלו מחו על הפיטורין[26] והעבודה במטעים לא צלחה[27]. בראשית 1965 היו בשגב 30 משפחות, ש-18 מהן הודיעו על כוונת עזיבה והשאר קיבלו אחריות על השטחים החקלאיים שכללו 400 דונם מטע, 500 דונם זיתים, 300 דונם שקדים ו-800 דונם פלחה[28]. לקראת סוף השנה הסתכסכו אנשי המקום עם בני יודפת על קרקעות ששני הצדדים טענו לזכות לעבדן[29].
בשנת 1969 היו במקום 17 משפחות[30].
בראשית 1972 נותרו ביישוב כ-20 משפחות[31]. כבר בשנת 1966 הוקמו בבתים הריקים במקום ישיבה ובית ספר חרדי לבנות, למגינת ליבם של חלק מתושבי המקום[32]. הצקות לבית הספר לבנות מצד נערי היישוב הביאו אותו להתרכז במעלה הגבעה[33]. בשנת 1971 הוחכרו הבתים הריקים ביישוב לתנועה להפצת תורה שקיימה במקום ישיבה. ותיקי המקום מחו נגד התרחבות הקהילה הדתית במקום וטענו שכל הבתים דרושים להם עבור דור העתיד שלהם[34][35]. ביוני 1975 הגיע הסכסוך במקום לנקודת רתיחה לאור התחלת שיפוצים של המבנים במקום עבור התנועה להפצת תורה. ותיקי המקום נחלקו לשתי קבוצות. 7 משפחות של נתמכי סעד ביקשו לעזוב, בעוד 11 המשפחות האחרות ביקשו לגרש את הדתיים מהמקום. הם החזירו את תעודות הזהות שלהם ופנקסי המילואים[36] ומשזה לא עזר בקשו למנוע בכוח את השיפוצים[37]. ועדת הפנים של הכנסת ביקרה במקום בניסיון למצוא פתרון לסכסוך[38]. המשטרה קיימה במקום נוכחות קבועה כדי למנוע עימותים[39][40].
אנשי התנועה להפצת תורה הקימו את מורשת והמושב התפרק ונותרו בו 11 משפחות. בספטמבר 1976 תואר המושב כנטוש[41]. ב-11 בדצמבר 1980 נהרסו 6 בתים בשגב, בהם גם בתים שהיו מאוכלסים, כדי לאפשר את הקמת היישוב עצמון במקום[42].
עצמון
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרעין עצמון היה חלק מגרעין עובדי רפא"ל שביקשו החל משנת 1975 להקים יישוב קהילתי בגליל, תוך שהם ממשיכים לעבוד במקומות העבודה הקודמים שלהם. המוסדות המיישבים דחו את בקשתם בטענה שאינם מעוניינים להקים לחברי הגרעין סביון בגליל, שכן באותה תקופה הוקמו רק יישובים שפרנסתם במקום ההתיישבות[43][44]. אנשי הגרעין דחו את ההצעה להיות כפר תעשייתי שאנשיו עובדים במפעלים שיוקמו ביישוב, מכיוון שהם היו כבר אנשים מבוססים שעבדו בתחומי התמחותם. במהלך שנת 1976 הועלתה פשרה שאנשי המקום ימשיכו לעבוד במקומות עבודתם, אולם הם יקימו יחד מפעל תעשייתי אחד במקום, שאם יתפתח יעברו חלק מהתושבים לעבוד בו[41]. בראשית 1977, כשבגרעין היו 170 משפחות, הודיעו לאנשי הגרעין שהם מועמדים להתיישב באותה שנה[45]. הגרעין הצטרף לתנועת המושבים בפברואר 1977[46]. העלייה על הקרקע התעכבה ובינתיים גרעין רפא"ל התפלג לשני גרעינים: גרעין גילון שביקש להקים יישוב קהילתי וגרעין עצמון שביקש להקים מושב[47].
מקור שם היישוב הוא הר עצמון הסמוך ליודפת.
29 משפחות ראשונות עלו באופן זמני למחנה יבור, בנובמבר 1978[48]. ב-12 בפברואר 1979 התקיים ביישוב הזמני טקס אבן פינה ליישוב הקבע, בנוכחות אריאל שרון[49]. אולם הקמת היישוב התעכבה בגלל מגבלות תקציב[47]. ביוני 1980 הפגינו חברי הגרעין בדרישה לתקצב את הקמת היישוב שלהם[50]. בפברואר 1981 הוחל בעבודות הכשרת השטח להקמת היישוב[51].
נח"ל מרווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היאחזות נח"ל עצמון עלתה על הקרקע ב-2 באפריל 1979[52] וטקס רשמי התקיים במאי 1979[53][54]. במהרה שונה שם ההיאחזות ל"מרווה"[55]. היאחזות זו הייתה מרוחקת 5 ק"מ מעצמון-שגב, וללא כל קשר אליו. במאי 1981 הוסבה ההיאחזות לבסיס גדנ"ע[56].
היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביישוב נבנו 11 שלבי בנייה ומתגוררות בו כ-342 משפחות.
היישוב ממוקם כ-379 מטר מעל הים ונשקף ממנו נוף של מפרץ חיפה עד נהריה, גוש תפן, הר שכניה ועוד. את היישוב מקיף יער שגב.
במרכז היישוב יש ספרייה גדולה, מכולת ומספר גני ילדים (תינוקייה, גן טרום חובה, גן חובה ועוד)[57].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בני גשור, "הקרבות באזור מעאר-שעב במלחמת העצמאות", קתדרה 178, 2021, עמ' 127–150.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של עצמון-שגב- מידע על עצמון-שגב בקטלוג הספרייה הלאומית
- עצמון (שגב) - מרכז מידע להתיישבות בגליל של תנועת אור
- עצמון באתר הרשות לפיתוח הגליל
עצמון (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ שתי היאחזויות חדשות של נח"ל במסגרת מבצע "יהוד הגליל", עיתון הארץ 1/9/53
- ^ דאלס ידרוש מישראל ויתורים טריטוריאליים לשליטי ערב, עיתון קול העם 22/4/53
- ^ 1 2 לנו המגל הוא החרב
- ^ שגב - יישוב עברי ראשון בהרי הגליל המרכזי, למרחב, 2 בספטמבר 1955 כפר הנוער "שגב" יוקם בגליל המערבי, חרות, 4 בספטמבר 1955
- ^ שני ישובים חדשים, מעריב, 21 במאי 1956
- ^ יוקם כפר חוצבים ראשון בערי הגליל, דבר, 18 ביוני 1956
- ^ יוסף אורי, כפר ראשון של חוצבי שיש, למרחב, 24 ביוני 1956
- ^ ל. מיכאל, תעשיית השיש מכינה עצמה להסתערות על ארמונות אירופה, דבר, 28 ביוני 1956
- ^ 30 משפחות עולים לשגב בגליל, הַבֹּקֶר, 27 ביולי 1956
- ^ מחצבת שגב קולטת, דבר, 11 באפריל 1957
- ^ י. און, מתכננים ישובי חוצבים, מעריב, 10 בפברואר 1959
- ^ שביתת־שבת ליד הסוכנות בחיפה, הצופה, 12 במרץ 1959
- ^ 4 מועצות אזוריות לעזרת יישובי עולים, הצופה, 5 ביוני 1959
- ^ נחום פונדק, כפר שנשכח, דבר, 13 בנובמבר 1959; המשך
- ^ יודפת מתעוררת לחיים, על המשמר, 23 בנובמבר 1959
- ^ הכל מאמצין את שגב בגליל, מעריב, 8 במאי 1960
- ^ סגירת מחצבת שיש של סולל־בונה מסכנת קיומו של ישוב יהודי, למרחב, 5 במאי 1960
- ^ דנים ב"אבא" למושב שגב, מעריב, 30 במאי 1960
- ^ מושב שגב יהפך לכפר עבודה, דבר, 9 ביוני 1960
- ^ חולקו אדמות למתישבי שגב, הצופה, 29 באוגוסט 1960
- ^ כרם שקדים ראשון באדמת שגב, מעריב, 9 בינואר 1961
- ^ טלפון ראשון, הַבֹּקֶר, 27 בינואר 1961
- ^ מתיישבי שגב השובתים בסוכנות בת"א מגוללים את מצוקתם ותובעים עבודה, קול העם, 18 באוקטובר 1961
- ^ קק"ל פיטרה 26 פועלים בגליל המרכזי, קול העם, 3 במרץ 1963
- ^ 30 פוטרו במושב שגב, קול העם, 5 ביוני 1963
- ^ יואל דר, הישוב שגב בגליל התחתון נמצא בתהליך של פירוק, דבר, 28 בינואר 1965
- ^ קטטה המונית בין מתישבי שגב ויודפת בגליל, מעריב, 23 בנובמבר 1965
- ^ יואל דר, מושב שגב בגליל ממשיך להתרוקן מתושביו, דבר, 9 בספטמבר 1969
- ^ כפר שגב בסכנת חיסול, דבר, 24 בפברואר 1972
- ^ פלשו לצריף הרב במושב שגב בגליל, הצופה, 15 בנובמבר 1966
- ^ נחום ברנע, יישובים ללא אב, דבר, 1 בדצמבר 1972
- ^ ותיקי שגב שובתים מול בנין הכנסת בירושלים, דבר, 19 ביולי 1973
- ^ אהרון פריאל, 126 דירות הוחכרו בלירה אחת ל־5 שנים, מעריב, 13 ביוני 1975
- ^ 11 משפחות מכפר שגב החזירו תעודות הזהות ופנקסי המילואים, דבר, 25 ביוני 1975
- ^ מנחם רהט, בקלשונות ובמקלות תקפו חברי מושב שגב את אנשי תל"ת ומנעו בכוח את כניסתם, מעריב, 23 ביולי 1975
מנחם רהט, נרגעו ודוחות במושב שגב אך עוד מורגשת מתיחות, מעריב, 28 ביולי 1975 - ^ עמיחי ישראלי, ועדת־הפנים ביקרה בשגב; שמעה טענות הפלגים היריבים, דבר, 20 באוגוסט 1975
- ^ המשטרה תקיים נוכחות בשגב, דבר, 25 באוגוסט 1975
- ^ מנחם רהט, כוחות משטרה גדולים - לשגב לאחר פציעת ראש ועד המושב בידי אברכים, מעריב, 14 באוקטובר 1975
- ^ 1 2 יוסי ביילין, לגליל בלי תנועה מיישבת, דבר, 24 בספטמבר 1976
- ^ מאיר הראובני, 7 בתים נהרסו בגליל בחסות 200 שוטרים, מעריב, 12 בדצמבר 1980
- ^ אהרון דולב, "לייהד הגליל" - ביהודים או ב"קריטריונים"?, מעריב, 30 בינואר 1976; המשך
- ^ אליהו איזקסון, חידוש ההתישבות המשפחתית מושבתית, מעריב, 26 באוגוסט 1979
- ^ גרעין רפא"ל יעלה השנה להתיישבות בשגב, דבר, 18 בינואר 1977
- ^ "בראשית" - גרעין רפא"ל לאיזור שגב – שנים 1975–1978 (עמ' 24), באתר הרשמי של עצמון-שגב
- ^ 1 2 מאיר הראובני, אם לא נתוקצב באפריל - אעזוב עם המשפחה בסוף שנת הלימודים, מעריב, 2 במרץ 1979
- ^ יוסף פריאל, התעוררות ביישוב הגליל, דבר, 16 בינואר 1979
- ^ מאיר הראובני, שרון: יש רצון עז להתנחל, מעריב, 13 בפברואר 1979
- ^ מנחם רהט, מתיישבים בגליל הפגינו נגד עיכוב בבנית בתיהם, מעריב, 12 ביוני 1980
נציגי יישובים בגליל שלא נכללו בתקציב הפגינו בביקור ארליך, מעריב, 26 ביוני 1980 - ^ מאיר הראובני, הוחל בהכשרת השטח להקמת מושב עצמון, מעריב, 23 בפברואר 1981
- ^ מאיר הראובני, גרעין עצמון התיישב בשטח אש 117, מעריב, 3 באפריל 1979
- ^ יואל דר, שתי היאחזויות נח"ל עלו על הקרקע ליד סכנין, דבר, 25 במאי 1979
- ^ לפרטים נוספים על המקום: מאיר הראובני, צלמון, עצמון ואשחר, מעריב, 31 במאי 1979
- ^ מכמני נופים חדשים, דבר, 1 באוגוסט 1980
- ^ יאיר דואר, לנו המגל הוא החרב 2, עמוד 192
- ^ אתר מועצה אזורית משגב
| ||||||||||||||||
