מדינות | ערב הסעודית (אזור החג'אז) |
---|---|
דוברים | 6,000,000 |
שפת אם | 6,000,000 |
כתב | אלפבית ערבי |
משפחה |
|
לאום | ניב ערבית ולכן אינו ״רשמי״ באף מדינה |
קוד ISO 639-3 | acw |
ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
ערבית חג'אזית (בערבית: اللهجة الحجازية), הידועה גם כערבית מערב־ערבית, היא הניב הערבי המדובר באזור המערבי של ערב הסעודית. על אף שבמובן הצר של המילה יש שני ניבים שונים המדוברים באזור החג'אז, אחד על ידי הבדווים ועל ידי השבטים הכפריים, ואחד המדובר בפי האוכלוסייה העירונית, המונח לרוב מציין את הניב העירוני, המדובר בערים כמו ג'דה, מכה, ינבוע ואל-מדינה. מחוץ לחצי האי הערבי, קרוב הניב החג'אזי יותר לניבים של צפון סודאן ושל מצרים העליונה[1].
נקרא גם הניב החג'אזי יושב הקבע. זוהי הצורה המשויכת לרוב עם המונח ״ערבית חג'אזית״, והוא מדבר במרכזים העירוניים של האזור, במקומות כמו ג'דה, מכה ואל-מדינה. על אף שלרוב הניבים הבדווים שונים לחלוטין מהניבים העירוניים בשפה הערבית, קבוצת דיאלקטים זו מפגינה תכונות של שני הסוגים.
המאפיינים הבולטים ביותר של הניב הבדווי הם:
כמו ניבים עירוניים (״קבועים״) אחרים, הניב החג'אזי העירוני הוא פחות מְשמר מן הניבים הבדויים ולכן נוטה לאבד צורות ותכונות קלאסיות רבות שעדיין קיימות בניבים בדויים רבים. בין אלו נכללים צורת הסביל הפנימי (שבערבית חג'אזית מוחלפת במשקל "anfa'al" או "yinfa'il"), הסימן המזהה של חוסר הידוע (״תנווין״), חוסר־התאמה בין מין ומספר וסימן המזהה הנקבי ״-n״. תכונות שמסווגות את הערבית החג'אזית כניב עירוני כוללות:
תכונות נוספות של הערבית החג'אזית הן:
אוצר המילים החג'אזי העירוני שונה במידת מה מהדיאלקטים האחרים של חצי האי הערבי. לדוגמה, יש פחות מונחים המותאמים לחיי מדבר ויותר מונחים הקשורים למסעות ים ולדייג. בשל המקורות המגוונים של היושבים בערי החג'אז, קיימות שאילות רבות מהניב המצרי, הסורי והתימני. גם לחמש מאות של שלטון האימפריה העות'מאנית הייתה השפעה. בשל כך, הניב החג'אזי נחשב לניב בעל ״זיקות מעורבות״.
ניבי הערבית המדוברים בפי השבטים הבדווים של אזור החג'אז לא היו, באופן יחסי, מושא למחקר רב. עם זאת, אופן הדיבור של כמה שבטים מראה זיקה קרובה הרבה יותר לניבים בדווים אחרים, במיוחד לשכנים באזור הנג'ד, מאשר לאופן דיבורם של אלו בערי החג'אז. הניבים של ניבי החג'אז הצפוניים מתמזגים עם ניבי סיני וירדן, בעוד שהניבים של הדרום מתמזגים עם אלו של עסיר ושל נג'ד. קונפדרציות שבטיות רבות בנג'ד ובמזרח חצי האי הם לרוב מהגרים חדשים מהחג'אז, והם כוללים את שבט עתיבה, מטיר, חרב ובני חלד. בתקופות קדומות יותר, שבטים ערביים רבים אחרים גם הגיעו מהחג'אז, כולל בנו כנאנה, ג'הינה, בנו סלים וע'טפאן. בנוסף, לא כל הדוברים של הניבים הבדויים הללו הם באמת בדווים נוודים; חלקם פשוט יושב ביישובי קבע באזורים כפריים, ולכן מדברים ניבים הדומים לאלו של השכנים הבדווים.
שפות בישראל | ||
---|---|---|
רשמית | עברית | |
מעמד מיוחד | ערבית (פלסטינית, בדווית) | |
ללא מעמד רשמי | רוסית • יידיש (יידיש מזרחית, יידיש מערבית) • אמהרית • תיגרינית • ארמית חדשה צפון-מזרחית • ארמית סורית • דומרית • אנגלית • צרפתית • גרמנית • לאדינו • רומנית • ספרדית • וכן: מדוברות אחרות | |
שפות סימנים | ישראלית (שס"י) • א-סייד • רוסית • כפר קאסם • אלג'יראית יהודית (ע'רדאית) • וכן שפות שמתועדות בימים אלה:מקור ערב א-נעים • אבו כף • אל-אטרש • עין מאהל | |
שפות שנכחדו | ניבי ארמית חדשה צפון-מזרחית • ברברית יהודית • כיילה (שפה) • קימנת | |
ראו גם: מדיניות לשונית בישראל • שפות יהודיות |