לידה |
22 בספטמבר 1859 מייסן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
---|---|
פטירה |
15 במאי 1932 (בגיל 72) סן ג'ימיניאנו, איטליה |
מקום לימודים | אקדמיית דרזדן לאמנות יפה |
תקופת הפעילות | 1874–1932 (כ־58 שנים) |
פרסים והוקרה | פרס וילה רומנה (1909) |
פאול באום (בגרמנית: Paul Baum; 22 בספטמבר 1859 – 15 במאי 1932) היה צייר, שרטט ומדפיס גרמני, חבר הזצסיון הברלינאי. הוא היה הנציג החשוב ביותר של הנאו-אימפרסיוניזם בגרמניה.
באום החל כצייר פרחים במפעל החרסינה המלכותי. בשנת 1877 החליט ללמוד אצל פרידריך פרלר באקדמיה לאמנויות בדרזדן. כעבור שנה עבר לבית הספר לאמנות הדוכסי הסקסוני של ויימאר, שם למד אצל תיאודור האגן עד 1887. במהלך לימודיו נסע למקלנבורג ולהמבורג וכן להולנד ופלנדריה. בשנת 1888 שהה זמן קצר במושבת האמנות במחוז דכאו.[1]
במהלך נסיעה לפריז בשנת 1890, הוא נתקל בפגישתו הראשונה עם האימפרסיוניזם הצרפתי. לאחר מכן הוא עזב את דכאו ובילה ארבע שנים בקנוקה שבבלגיה, שם התיידד עם קאמי פיסארו והצייר הבלגי תיאו ואן ריסלברגה. בשנת 1894 הוא חזר לדרזדן והפך לחלק מהזצסיון בדרזדן (אנ'). עם זאת, הוא המשיך להיות חסר מנוחה ובשנת 1895 עבר לסינט אנה טר מוידן ליד סלויס, שם התגורר עד שנת 1908. אף על פי כן, שהייתו שם הופרעה על ידי נסיעות רבות לברלין, דרום צרפת, איטליה וטורקיה.[2]
בעת ביקורו בברלין בשנת 1902, הוא הפך לחבר הזצסיון הברלינאי. בשנת 1909 הצטרף ל-Neue Künstlervereinigung München (N.K.V.M.) והשתתף בתערוכה הראשונה שלהם. באותה שנה הוא קיבל את פרס וילה רומנה, שכלל שהייה של שנה ברומא. לאחר מכן נסע לטוסקנה, נשאר שם ארבע שנים בסן ג'ימיניאנו ואז בפירנצה.
לאחר פרוץ המלחמה בשנת 1914, חזר לגרמניה והיה פרופסור באקדמיה. אבל אחרי שנה הוא שוב היה בתנועה.
הוא שהה זמן קצר במושבת האמנות וילינגסהאוזן ונסע משם לנוישטאדט ליד מרבורג. כשחברו, קרל בנצר, מונה לפרופסור באוניברסיטה לאמנות של קאסל בשנת 1918, תפס באום את מקומו כמורה לציור נוף.
בשנת 1921 הוא קנה בית במרבורג, מתוך כוונה שזה יהיה מקום מגוריו הקבוע, אך החל משנת 1924 ואילך התגורר בעיקר בסן ג'ימיניאנו.
באום נפטר שם מדלקת ריאות בשנת 1932.