פאנג'ינגשאן
 | |||||||
| הפסגה המוזהבת של הענן האדום | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| גובה |
2,570 מ'  | ||||||
| מדינה |
 הרפובליקה העממית הסינית | ||||||
| מיקום | גוויג'ואו | ||||||
| רכס הרים |
Wuling Mountains | ||||||
| קואורדינטות | 27°53′44″N 108°40′48″E / 27.89555556°N 108.68°E | ||||||
  | |||||||
פאנג'ינגשאן (בסינית: 梵净山, בפין-יין: Fànjìngshān מילולית "הר הארץ הטהורה של ברהמה") הוא הר בנציבות העירונית טונגז'ן במחוז גוויג'ואו בדרום-מערב הרפובליקה העממית של סין. ההר הוא חלק מרכס הרי וולינג (בסינית 武陵山脈, בפין-יין Wǔlíng Shānmài), רכס הרים במרכז סין, המשתרע מהעיר צ'ונגצ'ינג דרך החלק המזרחי של גוויג'ואו לחלק המערבי של מחוז חונאן. אחת הפסגות בהר (鳳凰 金頂 – "מקדש הפניקס המוזהב") היא הפסגה הגבוהה ביותר בהרי וולינג בגובה 2,570 מטרים מעל גובה פני הים.
פאנג'ינגשאן הוא הר קדוש בבודהיזם הסיני, ומקור שמו באמונה זו. פאנג'ינג הוא קיצור של "פָאנְטְייֵן גִ'ינְגְטוּ" (梵天净土), או "הארץ הטהורה של בראהמה". "פָאנְטְייֵן" הוא השם הסיני למלך השמימי בראהמה ו-"גִ'ינְגְטוּ" הוא בסינית ארץ טהורה, המוקד של בודהיזם הארץ הטהורה. הבודהיסטים מאמינים כי ההר הוא בודהימנדה של הבודהה מאיטריה. על אחת הפסגות המשניות (新 金顶 - "פסגת הזהב של הענן האדום") בגובה 2,336 מטרים, שאליה מובילות סביב 8,000 מדרגות, ישנם שני מקדשים קטנים עם גשר מעל הערוץ הצר שביניהם.[1]
"שמורת הטבע הלאומית פאנג'ינגשאן" הוקמה בשנת 1978 והוגדרה שמורת ביוספירה של אונסק"ו ב-1986. ב-2 ביולי 2018 הוגדר האזור כאתר מורשת עולמית בשם "פאנג'ינגשאן" על ידי ארגון אונסק"ו בהחלטה של המושב ה-42 של ועדת המורשת העולמית. זהו אתר המורשת העולמית ה-52 ברפובליקה העממית של סין, ונקבע כאתר מורשת עולמית על בסיס קריטריון 10 (האתר הוא בית גידול טבעי, במקומו המקורי אין סיטו, מגוון ביולוגי חשוב ומובהק, כולל אלה המצויים בסכנת פגיעה בשל היבטים מהסביבה מנקודת ראות מדעית או של שמירת הטבע).[2]
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר המורשת העולמית הר פאנג'ינגשאן שוכן בנציבות העירונית טונגז'ן במחוז גוויג'ואו בדרום-מערב הרפובליקה העממית של סין. שטח האתר 402.75 קילומטרים רבועים והוא מוקף אזור חיץ שבו יש הגבלות בנייה בשטח של 372.39 קילומטרים רבועים, ובסך הכול 775.14 קילומטרים רבועים. האתר ממוקם באזור המעבר בין רמת יונאן-גוויג'ואו להרי גבעות מערב חונאן, במדרגה השנייה משלוש המדרגות הגאומורפולוגיות הענקיות של סין. פאנג'ינגשאן הוא הפסגה הבולטת של רכס הרי וולינג, צורתו סגלגלה רחבה בציר צפון-דרום, אך צרה בציר מזרח-מערב, וכיוונו צפון-צפון-מזרח. הנקודה הגבוהה ביותר בפאנג'ינגשאן היא 2,570 מטרים מעל פני הים, והנמוכה ביותר היא בגובה 500 מטרים. ברוב האתר יש הפרשי גובה של יותר מ-2,000 מטרים. הר פאנג'ינגשאן גבוה בהרבה מתצורות הקרסט הסובבות אותו, וצורות הנוף האופייניות לו מושפעות מהסחיפה העזה וכוללות גבעות מעוגלות, עמקים עמוקים ומפלי מים תלויים.
הטופוגרפיה היא של מורדות בלתי רציפים, עם שלושה מישורים בגובה 1,800 מטרים, 1,350 מטרים ו-850 מטרים בהתאמה. בהר יש כמה פסגות הרים: פסגת גִ'ינְדִינְג החדשה, פסגת גִ'ינְדִינְג הישנה (2,494 מטרים) ופסגת פֶנְגְחְוָאנְגְשָׁאן (2,570 מטרים), והוא חוצץ בין אגני הניקוז של הנהרות ווּגְ'יָאנְג ויוֵּאנְגְ'יָאנְג, ששניהם נשפכים בסופו של דבר לנהר היאנגצה. יותר מעשרים נחלים זורמים ממרום ההר וכוללים מפלים רבים. העמקים בהר עמוקים, מכוסי צמחייה עבותה כשמדרונותיהם תלולים.
בפארק ישנם שלושה כפרים: לִינְגְפֶנְג, טְווָאנְלונְג ודְייֵנְצָ'אנְג, בהם חיים בעיקר בני קבוצות אתניות (טוג'יה, מיאו, דונג, וגלאו), אך גם סינים בני האן. תושבי הכפרים עוסקים בחקלאות קונבנציונלית בהתאם לתנאי ההגנה על האזור כולו.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתר שוכן באזור הסובטרופי, והאקלים הוא מתון יחסית וגשום עם משקעים שנתיים של 1,100 עד 2,600 מילימטרים (1,506 מילימטרים בממוצע) ולחות ממוצעת של 80%. משטר הרוחות הוא של רוחות מונסון מדרום-מערב ממפרץ בנגל, רוחות מונסון מדרום-מזרח מים סין הדרומי ורוחות יבשתיות קרות מצפון. הטמפרטורה הממוצעת השנתית היא בין 5 ל-17 מעלות צלזיוס (ממוצע 12 מעלות צלזיוס), והיא יורדת עם הגובה (כ-0.5-0.56 מעלות צלזיוס לכל מאה מטר גובה).
גאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזור שהוכרז כאתר מורשת עולמית הוא בגובה 500 עד 2,570 מטרים מעל פני הים. מבחינה גאולוגית, המסלע של פאנג'ינגשאן הוא "אי" של סלע מותמר באמצע "ים" של סלע קרסט. חלק מהמסלע עתיק מאוד ומקורו בכדור הארץ הקדום (פרוטרוזואיקון) לפני כמיליארד שנה. בטריאס, לפני כ-250 מיליון שנה, היה המסלע של פאנג'ינגשאן תחת ים קדום. בשלהי הטריאס עד ליורה (לפני 150 עד 220 מיליון שנה) האזור כולו התרומם והתייבש. תהליך זה נמשך לאחר התנגשות הלוח ההודי והלוח האירואסייתי לפני כ-40 מיליון שנה, שהובילה להיווצרותם של הרי ההימלאיה ורמת צ'ינגהאי-טיבט. סלע הקרסט שסביב פאנג'ינגשאן עבר בליה בגלל הגשמים, ואילו המסלע של פאנג'ינגשאן המשיך להתרומם.
מחשופי הסלעים בפאנג'ינגשאן הם בעיקר סלעים אולטרה-בסיסיים שהם תלולים ואנכיים עם לבה געשית חומצית. סוגי סלעים אחרים כוללים סלעים מותמרים, אבן חול ופיליט, הם שטוחים וחופפים. הנופים של הפסגות, הם צורות פיריגלציאליות, שהושפעו מקפיאה ובליה במהלך הרביעון. בהשפעת תהליכים טבעיים ארוכי טווח יצרו הסלעים במקומות שונים של ההר צורות מרהיבות וייחודיות כמו פסגות אבן, צריחים, סלעים בצורת פטריות, וגלילי אבנים.[3] מגוון תהליכים יצרו מערות בהר דוגמת מערת לְייֵן-יוּ ומערת שְׂייֵנְזֶ'ן ובהם אקולוגיה ייחודית ובכלל זה הצפרדע הנדירה Oreolalax rhodostigmatus.
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרקעות הנפוצות ביותר הן הצהובות והחומות-צהובות כהות ויחד עם הבדלי הגובה ממלאים תפקיד מפתח בעיצוב חגורות היער האנכיות המאפיינות את פאנג'ינגשאן. הר פאנג'ינגשאן הוא נציג בולט של מערכת אקולוגית הררית גשומה סובטרופית הכוללת סוגי צמחייה מגוונים וחברות מגוונות של צומח ובעלי חיים. הסביבה הגאומורפולוגית של "האי" המבודד יוצרת בתי גידול נפרדים יחסית ומספקת את התנאים הטובים ביותר לרבייה של בעלי החיים הקדומים ולאבולוציה של הצמחים. האתר מאוכלס עדיין במינים רבים של צמחים ובעלי חיים עתיקים שמקורם לפני תקופות הרביעון והשלישון, מלפני יותר מ-70 מיליון עד לפני 2 מיליון שנה.
צמחייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההבדלים הגדולים בגובה מובילים לאזורי צמחייה שונים מאוד ולמגוון גדול של מינים בשטח קטן. באתר נמנו 4,394 מינים של צמחים, השייכים ל-1,462 סוגים ו-390 משפחות.[4] 230 מינים הם צמחים נדירים או בסכנת הכחדה, 46 מינים אנדמיים לפאנג'ינגשאן ו-1,010 מינים אנדמיים לסין. מתחת לגובה 1,300 מטרים, הצמחייה מורכבת בעיקר מיערות של עצים נשירים סובטרופיים. בין העצים, כמה מינים של קסטנופסיס (C. rargesn, C. tibetana ו-C. carlesiivar), וכן Engelhardia fenzelii ו-Corylopsis multiflora. בין 1,300 ל-2,200 מטרים הצמחייה היא של יער מעורב של עצים רחבי עלים נשירים וירוקי-עד ומחטניים. בין מיני העצים אורן טאיוואן (Pinus taiwanensis var. damingshanensis), צוגה סינית (Tsuga chinensis), דווידיה אינוולוקרטה (עץ היונה), מין האשור Fagus lucida ומין האלון Quercus argyrotricha. יערות מחטניים ושיחים גדלים מעל 2,200 מטרים, בין העצים צוגה סינית ומין האשוח Abies fanjingshanensis. בין מיני השיחים באתר יש כ-30 מינים שונים של רודודנדרון, אשכרוע (Buxus) ומין הצינית Ilex bioritsensis. יערות חזרן מהמינים Bambusa Indocalamus ו-Chimonobambusa angustifolia גדלים מגובה 800 מטרים עד גובה 2,500 מטרים. האזור המוגן מכיל כ-156 קילומטרים רבועים של יערות אשור קדומים, שטח יער האשור הגדול ביותר בכל האזור הסובטרופי.[5]
בולטים במיוחד 36 מינים של חשופי זרע ב-20 סוגים ו-7 משפחות המהווים 4.5%, 26.6% ו-58.3% בכלל המינים, הסוגים והמשפחות של חשופי זרע בעולם, ולכן ההר כולל את המגוון הנרחב ביותר והמרוכז ביותר של חשופי זרע בעולם. 28 מינים אנדמיים לסין המהווים 21.5% מכלל המינים האנדמיים של חשופי זרע בסין, עדות לכך שפאנג'ינגשאן הוא מרכז הפצה חשוב של חשופי זרע בסין. למין אשוח פאנג'ינגשאן (Abies fanjingshanensis), מין רליקט נדיר מהשלישון המצוי בסיכון ואנדמי להר פאנג'ינגשאן (המקור לשמו המדעי), יש משמעות ביולוגית ואקולוגית ייחודית ברחבי העולם, וממנו יש בטבע כ-10,000 פרטים בלבד.[6]
46 מינים האנדמיים לפאנג'ינגשאן שייכים ל-41 סוגים ול-27 משפחות. בין המינים האנדמיים כלולים השיחים Leontopodium fangingense, מין הסחלב הנדיר בעל הפרח הגדול Corybas fanjingshanensis, מין הצורית Sedum fanjingshanensis, שנראה כמו תחתית זרעי לוטוס, המינים Epimedium brachyrrhizum, Dendrobium fanjingshanense, Codonopsis argentea וסוג עץ הקיווי Actinidia fanjingshanensis שיש להם שימושים רפואיים ו-Primula fangingensis, Impatiens fanjingshanica ו-Androsace medifissa שיש לכולם ערך כצמחי נוי.[7]
230 מינים, השייכים ל-149 סוגים ול-64 משפחות, הם צמחים נדירים או בסכנת הכחדה. 64 מינים מופיעים ברשימה האדומה של ארגון IUCN, כולל Kurzia sinensis, Bretschneidera sinensis ו-Panax zingiberensis. 188 מינים ברשימה האדומה של סין, כולל Gastrochilus nanu, Dendrobium officinale ו-Calanthe tsoongiana var. guizhouensis. 88 מינים רשומים כאסורים למסחר באמנת CITES, כולל Paphiopedilum micranthum, Taxus wallichiana var. mairei ו-Corybas fanjingshanensis.
בעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באתר נמנו 2,767 מינים של בעלי חיים, כולל 450 מינים של בעלי חוליות ב-281 סוגים, השייכים ל-100 משפחות ב-32 סדרות,2,076 מיני חרקים (קרוב לוודאי שהמספר האמיתי גדול יותר), 215 מינים של עכבישנים ו-26 מינים של דל-זיפיות. באתר יש 115 מיני בעלי חיים נדירים או בסכנת הכחדה, 38 מינים מופיעים ברשימה האדומה של ארגון IUCN ו-45 מינים רשומים כאסורים למסחר באמנת CITES. 4 מינים (3 יונקים ודו-חיים אחד) הם אנדמיים לאתר.
בין בעלי החוליות:
- דגים – בסקר בסיסי נמנו באתר 60 מינים ב-44 סוגים ו-10 משפחות השוכנים בנהרות באתר. רוב הדגים (כ-90%) משתייכים לסדרות הקרפיונאים והדקראים. המגוון הרב נובע בחלקו מכך שהנחלים יורדים מההר בכל הכיוונים ומהווים את החלק העליון של כמה נהרות שונים באגן ההיקוות העשיר ביולוגית של הנהר יאנגצה.
- דו-חיים – באתר נמנו 43 מינים ב-23 סוגים השייכים ל-8 משפחות. בין המינים בולט המין הנדיר סלמנדרת ענק סינית המצוי בסכנת הכחדה חמורה. מין אנדמי נדיר נוסף הוא של הקרפדה Vibrissaphora boringiae (באנגלית Eastern spadefoot toad) שאוכלוסייתה הצטמצמה דרמטית, והיא על סף הכחדה. תת-מין אנדמי נוסף הוא מין הצפרדע Xenophrys binlingensis subsp. fanjingmontis.
- זוחלים – באתר נמנו 43 מינים ב-28 סוגים השייכים ל-10 משפחות. מרבית הזוחלים הם נחשים, מרביתם שייכים למשפחת הזעמניים, והמשפחה השנייה בגודלה היא של צפעוני גומה. הנחש מוקסין סיני הוא אחד מהנחשים הארסיים המסוכנים ביותר.
- עופות – בסקר שאינו מלא נמנו באתר 224 מינים ב-129 סוגים ו-48 משפחות, כולל 32 מינים בסיכון. יש ארבעה מיני פסיונים בסיכון באתר: שובל אליוט (Syrmaticus ellioti), שובל מלכותי, אפודי הזהב, וטרגופן טמינק. האתר ממוקם בנתיב הנדידה של דורסים וציפורי שיר רבים. באתר נמנו 100 מינים של עופות נודדים, 44.64% מכלל מיני העופות החיים באתר. מספר זה כולל 46 מינים של עופות השוהים באתר בקיץ, 30 מינים של עופות תושבי חורף ו-24 מינים של עופות חולפים שעבורם פאנג'יאנגשאן מהווה בית גידול חשוב.
- יונקים – 80 מינים ב-57 סוגים השייכים ל-24 משפחות בשמונה סדרות, בהם מקוק טיבטי, מקוק רזוס, פנגולין סיני, זבד הודי ענק, נמר, נמר ערפילי מצוי, דוב שחור אסייתי, מונטיאק הציצית, סרו סיני ואייל מושק סיני. פאנג'ינגשאן היא בית הגידול היחיד למין הקוף הנדיר מאוד חרומף אפור (Rhinopithecus brelichi).
בודהיזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאנג'ינגשאן נחשב להר קדוש לבודהיזם הסיני ומדורג ממש מתחת לארבעת ההרים הקדושים של בודהיזם. ההר נחשב לבודהימנדה (הנקודה בה הוא הגיע להארה) של הבודהה מאיטריה. השפעת הבודהיזם הגיעה לפאנג'ינגשאן לכל המאוחר בתקופת שושלת טאנג במיוחד לאחר שחוֹאוּ חונְגְזֶ'ן (侯弘仁) סלל את דרך דְזָאנְגְקֶה (牂 牁 道) בשנת 639 לספירה, מה שאפשר תעבורה באזור ההררי, ותיעודים מקומיים מתארים את הקמתם של כמה מקדשים באזור. מקדשים נוספים נבנו במהלך שושלות העוקבות סונג ויואן.
הבודהיזם שגשג מאוד במהלך שושלות מינג וצ'ינג, כאשר פולחן טְייֵנְגְווָאן מאיטריה (天 冠 弥勒) הפך לדומיננטי בפאנג'ינגשאן. מרד בוג'ואו בסוף המאה ה-16 גרם לנזקים גדולים למקדשים של פאנג'ינגשאן. לאחר דיכוי המרד הורה הקיסר ואן-לי לנזיר מְיָאושׂוֵאן (妙 玄) לבנות מחדש את מקדש פסגת גִ'ינְדִינְג ואת מקדש צֶ'נְג'אֶן (承恩 寺). מקדשים רבים אחרים הוקמו באזור וזו הייתה תחילת תור הזהב של הבודהיזם בפאנג'ינגשאן. מרבית המקדשים בתקופת שושלות מינג וצ'ינג היו שייכים לכתות הארץ הטהורה ולינג'י של הבודהיזם.
במהומות שנלוו למהפכה שהפילה את שושלת צ'ינג נבזזו מקדשים רבים על ידי צבאות ושודדים, ונזירים מעטים נותרו בעידן הרפובליקה הסינית. לאחר הרס נוסף במהלך מהפכת התרבות נהנה הבודהיזם מתקופת תחייה מחודשת מאז שנות השמונים של המאה ה-20. מקדשים ישנים רבים נבנו מחדש, ונבנו מקדשים חדשים, בהם מקדש צֶ'נְג'אֶן, מקדש חוּגְווֹ צָ'אן (护 国 禅寺), מקדש בודהה המוזהב הגדול (大金 佛寺), ומקדש לונְגְצְ'וֵאן (龙泉 寺).
בשנת 2010 נפתח הפארק התרבותי הבודהיסטי של פאנג'ינגשאן, ובו היכל הזהב בו שוכן פסל בגובה חמישה מטרים של בודהה מאיטריה, עשוי עם 250 קילוגרם זהב ואלפי אבני חן. טוענים שהוא פסל המאיטריה הגדול ביותר בעולם.[8]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פאנג'ינגשאן- Nomination file - המסמך המקורי שהגישו הסינים כהכנה לקבלת מעמד של אתר מורשת עולמית.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Temples of Mount Fanjing
- ^ Fanjingshan
- ^ Nomination file ,Page 14
- ^ Nomination file, Page 66
- ^ Nomination file, Page 87
- ^ Nomination file, Pages 66-73
- ^ Nomination file, Pages 74-75
- ^ "梵净山佛教文化苑". Government of Tongren (בסינית). 28 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה)
| בקרת זהויות |
|
|---|