| |||
מראות | |||
מדינה | הונגריה | ||
---|---|---|---|
חבל | צפון הונגריה | ||
מחוז | נוגראד | ||
נפה | נפת פאסטו | ||
שטח | 72.60 קמ"ר | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 8,455 (1 בינואר 2024) | ||
קואורדינטות | 47°55′10″N 19°41′52″E / 47.919444444444°N 19.697777777778°E | ||
אזור זמן | UTC +1 | ||
http://www.paszto.hu | |||
פאסטו (בהונגרית: Pásztó) היא עיר במחוז נוגראד, מקום מושבה של נפת פאסטו בהונגריה. במשך מאות שנים התפרסמה בעיקר כעיר שוק העוסקת במסחר. אוכלוסייתה מונה כ־9,000 תושבים.
העיר ממוקמת לרגליו המערביות של הרי מאטרה, על גבעה הגובלת עם נהר הזאג'יווה. היא ממוקמת צפונית מערבית לעיר ג'נג'ש. היא שוכנת בגובה 171 מטר מעל פני הים. צלע הגבעה שנוצרה על ידי חרוט אבנים מתנשאת לגובה 10–30 מטר מעל סביבתה. העיר גובלת במערב בעמק נהר הזג'יווה ובמזרח בהרי המאטרה שגובהם 700–800 מטר. כבר בימי הביניים, הנקודה הגבוהה ביותר של אחד מאזורי העיר נתפסה על ידי הכנסייה והמנזר.
עמק זאג'יווה הוא אחד הדרכים המקשרות בין המישור ההונגרי הגדול והרי סלובקיה. בנוסף לתנאים טופוגרפיים טובים, האדמה הוולקנית הפכה במהרה לאחד ממרכזי גידול הגפנים אשר הניחו את הבסיס להתיישבות באזור.
מקור שמו של פאסטו ככל הנראה מהשפות ההודו-איראניות, ומשמעותה מחנה, ועל פי דעות אחרות היא קיבלה את שמה מהנחל "פאסט" (כיום קוראים לו קביצ'ס) שזורם בעיר.
התנאים הטבעיים והגאוגרפיים הנוחים הפכו עד מהרה את האזור הכפרי למתאים להתיישבות אנושית. פאסטו הייתה מקום מיושב עוד מימי קדם, חפצים מהתקופה הפרהיסטורית ומתקופת ברונזה התגלו באזור, והעיר הייתה יישוב ידוע בתקופת נדידת העמים.
שמה הוזכר בתעודות כפאסטו, פאסטרו, פאסטוך, פאסטוחוב, פאסובוב, פאצהו. את הגרסה האחרונה ניתן למצוא גם על חותם משנת 1686 שמציג גם ראש מזוקן. פשוטי העם קראו לה פאסטוהא עד לאחרונה, ועדיין יכולים לשמוע את הגרסה הזו של שמה לעיתים קרובות למדי מפיהם של תושבי העיר.
בשנת 1910, מתוך 5,792 תושבים, 5,730 היו הונגרים. מתוכם 5,094 היו רומים קתולים, 95 לותרנים ו־529 יהודים. האוכלוסייה היהודית מנתה כמעט 10 אחוזים מהתושבים. אוכלוסייה זו גורשה ונרצחה בשואה.
המלחין ואתנומוזיקולוג זולטאן קודאי שעסק באיסוף שירי עם, מוזיקה עממית והמלל שנלווה אליהם שהה בעיר בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 שמע, רשם מפי העם את הלחן העממי ואת חרוזי המלל שהפכו לאחת מיצירות המקהלה הידועות ביותר שלו בשם "שיר ערב" (Esti Dal) (הו') בשנת 1922. מילות היצירה תורגמו ככל הנראה, ובין יתר השפות, גם לעברית.