פאסטו (עיר)

פאסטו
Pásztó
סמל פאסטו
סמל פאסטו
סמל פאסטו
דגל פאסטו
דגל פאסטו
דגל פאסטו
מראות
מראות
מדינה הונגריההונגריה הונגריה
חבל צפון הונגריה
מחוז נוגראדנוגראד נוגראד
נפה נפת פאסטו
שטח 72.60 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 8,455 (1 בינואר 2024)
קואורדינטות 47°55′10″N 19°41′52″E / 47.919444444444°N 19.697777777778°E / 47.919444444444; 19.697777777778 
אזור זמן UTC +1
http://www.paszto.hu

פאסטוהונגרית: Pásztó) היא עיר במחוז נוגראד, מקום מושבה של נפת פאסטו בהונגריה. במשך מאות שנים התפרסמה בעיקר כעיר שוק העוסקת במסחר. אוכלוסייתה מונה כ־9,000 תושבים.

העיר ממוקמת לרגליו המערביות של הרי מאטרה, על גבעה הגובלת עם נהר הזאג'יווה. היא ממוקמת צפונית מערבית לעיר ג'נג'ש. היא שוכנת בגובה 171 מטר מעל פני הים. צלע הגבעה שנוצרה על ידי חרוט אבנים מתנשאת לגובה 10–30 מטר מעל סביבתה. העיר גובלת במערב בעמק נהר הזג'יווה ובמזרח בהרי המאטרה שגובהם 700–800 מטר. כבר בימי הביניים, הנקודה הגבוהה ביותר של אחד מאזורי העיר נתפסה על ידי הכנסייה והמנזר.

עמק זאג'יווה הוא אחד הדרכים המקשרות בין המישור ההונגרי הגדול והרי סלובקיה. בנוסף לתנאים טופוגרפיים טובים, האדמה הוולקנית הפכה במהרה לאחד ממרכזי גידול הגפנים אשר הניחו את הבסיס להתיישבות באזור.

  • מהכביש המהיר M3, בפניה מהטוון לכביש הראשי 21 ניתן להגיע לעיר על כביש 2122 המחובר לכביש 21 שנמצא כ-85 קילומטר מבודפשט.
  • ברכבת, בקו פאסטו-הטוון.

מקור שמו של פאסטו ככל הנראה מהשפות ההודו-איראניות, ומשמעותה מחנה, ועל פי דעות אחרות היא קיבלה את שמה מהנחל "פאסט" (כיום קוראים לו קביצ'ס) שזורם בעיר.

מראות של פאסטו

התנאים הטבעיים והגאוגרפיים הנוחים הפכו עד מהרה את האזור הכפרי למתאים להתיישבות אנושית. פאסטו הייתה מקום מיושב עוד מימי קדם, חפצים מהתקופה הפרהיסטורית ומתקופת ברונזה התגלו באזור, והעיר הייתה יישוב ידוע בתקופת נדידת העמים.

שמה הוזכר בתעודות כפאסטו, פאסטרו, פאסטוך, פאסטוחוב, פאסובוב, פאצהו. את הגרסה האחרונה ניתן למצוא גם על חותם משנת 1686 שמציג גם ראש מזוקן. פשוטי העם קראו לה פאסטוהא עד לאחרונה, ועדיין יכולים לשמוע את הגרסה הזו של שמה לעיתים קרובות למדי מפיהם של תושבי העיר.

שרידי מנזר הנזירים הסיסטרסיאנים

בשנת 1910, מתוך 5,792 תושבים, 5,730 היו הונגרים. מתוכם 5,094 היו רומים קתולים, 95 לותרנים ו־529 יהודים. האוכלוסייה היהודית מנתה כמעט 10 אחוזים מהתושבים. אוכלוסייה זו גורשה ונרצחה בשואה.

המלחין ואתנומוזיקולוג זולטאן קודאי שעסק באיסוף שירי עם, מוזיקה עממית והמלל שנלווה אליהם שהה בעיר בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 שמע, רשם מפי העם את הלחן העממי ואת חרוזי המלל שהפכו לאחת מיצירות המקהלה הידועות ביותר שלו בשם "שיר ערב" (Esti Dal) (הו') בשנת 1922. מילות היצירה תורגמו ככל הנראה, ובין יתר השפות, גם לעברית.

ילידי המקום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים בעלי חשיבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנסיית סנט לורנס ובית מנהל בית הספר

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאסטו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]