פולקסגרנדיר (בגרמנית: Volksgrenadier) הוא השם הניתן ליחידות חיל רגלים של הצבא הגרמני, שהוקמו במהלך החודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה.
השם מורכב מהמילים "פולקס" (Volks): של העם, או למען ביטחון העם; ו"גרנדיר" (Grenadier): שם שניתן ליחידות חיל רגלים מובחרות בצבאות אירופאים במאות ה-18 וה-19, שנעשה בו שימוש גם ביחידות הפאנצרגרנדיר. השם פולקסגרנדיר נועד להעלות את המורל בעזרת שימוש במונחים השאובים מהמסורת הלאומית הגרמנית.
יחידות הפולקסגרנדיר הוקמו בעקבות הצורך הדחוף למלא את שורות הצבא הגרמני, כתוצאה מהאבדות הכבדות שהוא ספג במהלך הלחימה בחזית המזרחית ובמערכה נגד צבאות בעלות הברית בצרפת. יחידות אלו יועדו יותר לתפקידי מגננה ופחות לתמרוני תקיפה מורכבים. תקן כוח האדם שלהן היה נמוך ב-18 אחוז מהתקן המקובל בדיוויזיות חיל הרגלים הרגילות של הוורמאכט (הן כללו בדרך כלל פחות מעשרת אלפים חיילים), כדי לאפשר הקמת דיוויזיות רבות יותר מסוג זה, ובנוסף לכך, עוצמת האש שלהן הייתה פחותה ב-16 אחוזים בהשוואה לדיוויזיות התקניות[1]. מספר דיוויזיות חיל רגלים וחי"ר ממוכן שספגו אבדות רבות במהלך הלחימה, הוקמו מחדש כדיוויזיות פולקסגרנדיר, ובנוסף להן הוקמו גם דיוויזיות חדשות, שבמרכזן היה גרעין קשה של חיילים וקצינים מנוסים, אשר אליהם צורפו חיילים ששירתו בדרגי העורף (כולל חיילים שהשתייכו במקור ליחידות שירותים של חיל הים וחיל האוויר הנאצי, ועברו הסבה), חיילים פצועים שחזרו מהחלמה, ואזרחים מבוגרים או נערים, שגויסו לצבא בעקבות הרחבת גיל הגיוס לגילאים 60-16.
יחידות הפולקסגרנדיר לחמו לצד יחידות הצבא הרגילות בלחימה החזית המזרחית והמערבית, במיוחד בקרבות שנערכו בשטח גרמניה הנאצית עצמה בשלבי הסיום של המלחמה. כמעט כל דיוויזיות חיל הרגלים, שנטלו חלק במתקפה הגרמנית בארדנים בדצמבר 1944, למשל, היו דיוויזיות פולקסגרנדיר. לעיתים השילוב בין החיילים המנוסים, שנכללו בדיוויזיות הפולקסגרנדיר, לבין המגויסים החדשים חסרי הניסיון, היה מוצלח, והן תיפקדו באופן טוב למדי בשדה הקרב. אולם במקרים רבים, הן נשלחו למערכה לאחר תקופת אימון קצרה ושטחית, וסבלו ממוטיבציה נמוכה, ולכן לא תיפקדו ביעילות בשדה הקרב, במיוחד כשהופעלו במשימות התקפה, ונשברו בקלות יחסית. בסך הכל בין סתיו 1944 ועד לכניעת גרמניה בתחילת מאי 1945, הוקמו או הוקמו מחדש (עברו הסבה) 78 דיוויזיות פולקסגרנדיר.