פור-דה-בוק

פור-דה-בוק
Port-de-Bouc

סמל פור-דה-בוק
תצלום אווירי של נמל פור-דה-בוק
מדינה	צרפת צרפת
חבל ארץ	בוש-דו-רון
ראש העיר	הגברת פטריסיה פרננדז פדיניאלי
העיר הגדולה	מרסיי
שפה רשמית	צרפתית
תאריך ייסוד	1866
שטח	11.46 קמ"ר
גובה	15 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	16,516 (2017)
‑ צפיפות	1441 נפש לקמ"ר (2017)
קואורדינטות	43°24′18″N 4°59′19″E / 43.405°N 4.9886111111111°E / 43.405; 4.9886111111111
אזור זמן	UTC +1
http://www.portdebouc.fr
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת צרפת מוגדלת)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי פור-דה-בוק (למפת צרפת רגילה)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי פור-דה-בוק (למפת פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור רגילה)   מרסיי אביניון טולון ניס גאפ דין-לה-בן מונקו אוקסיטניה אוברן-רון-אלפ איטליה הים התיכון פור-דה-בוק (למפת פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור מוגדלת)   מרסיי אביניון טולון ניס גאפ דין-לה-בן מונקו אוקסיטניה אוברן-רון-אלפ איטליה הים התיכון פור-דה-בוק מפת דינמית של אזור פור-דה-בוק tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

פור-דה-בוק (בצרפתית: Port-de-Bouc) היא עיירת נמל קטנה בדרום צרפת השוכנת לחוף הים התיכון בסמוך למרסיי. מתגוררים בה 16.516 תושבים (נכון ל־1 ינואר 2017). היא שייכת למחוז בוש-דו-רון באזור פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור. תושביה מכונים פור-דה-בוקים.

היסטוריה

חומות הים המגינות על נמל פור-דה-בוק

ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שכבר בתקופות הפרהיסטוריות התקיים ציד באזור פור-דה-בוק של ימינו. במאות הראשונה ועד הרביעית לספירה נמל פור-דה-בוק היה קיים. קברים רבים השתמרו מימי הביניים הראשונים. בשנת 1834 הוקמה תעלת המים מארל לפור-דה-בוק. זה היה אירוע מרכזי בתולדות המקום. בשנת 1866 נפוליאון השלישי חילק את העיירות פוס-סור-מר ומארטיגוס והקים את העירה פור-דה-בוק. ב-2 בספטמבר 1866 נפגע המקום משיטפון כבד. במחצית השנייה של המאה ה-19 עלתה חשיבות של המקום והנמל שלו. כי בשנת 1899 התמקמה בפור-דה-בוק החברה להקמת אזורי תעשייה ומפעלים בפרובנס (צר') שהקימה במקום מספנה גדולה. עד שנת 1966 שבה המספנה פשטה רגל, נבנו בה כ-200 אניות. כעבור כמה שנים הגיעו לאזור שתי חברות לייצור כימיקלים שנקראו Saint-Gobain ו- Kuhlman. בשנת 1966 התגוררו בעיירה 14,000 תושבים מכל רחבי העולם. באותה שנה המספנות נסגרו כתוצאה מספר לבן שהוציאה ממשלת צרפת לצמצום בניית אניות בנמלים, דבר שהיה אסון לעיירה. 2000 משרות אבדו ביום אחד. עם זאת, 7,500 תושבים חדשים הגיעו לעיר בשנות השבעים של המאה העשרים, בזמן שהוקם אזור התעשייה הענק בפוס-סור-מר(צר'). אזור התעשייה לא ממש את הצפיות שתלו בו בגלל משברים ושביתות. משבר כלכלי זה הביא שוב להפחתת האוכלוסייה בפור-דה-בוק. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה היה רנה ריאובון(צר') ראש עיריית במשך שנים רבות בשנים 1944–1990.

אוכלוסייה

אוכלוסיית פורט-דה-בוק בין השנים 2021-1866 ^[1]

שנה	מספר התושבים
1866	1,379
1886	1,442
1896	1,300
1906	2,602
1926	4,385
1946	6,625
1968	14,080
1982	20,106
1999	16,686
2012	17,112
2021	16,136

גאוגרפיה

מיקום

העיירה נמצאת בשפך תעלת המים קרונטה (צר') המחברת את הלגונה/אגם אטנג דה בר (צר') למפרץ פוס (צר') שבים התיכון. כמו כן בפור-דה-בוק מסתיימת תעלת מים נוספת מהעיר ארל שבצפון, שנחפרה במקביל ולאורך נהר הרון.

ערים שכנות: עשרה ק"מ לכיוון מזרח העיר מארטיגוס(צר') ו-45 ק"מ לכיוון מזרח העיר מרסיי. מלבד מארטיגוס, העיירות הסמוכות לפור-דה-בוק הן פוס-סור-מר(צר') וסנט-מיטר-לה-רמפארט(צר').

מזג אוויר

הטבלה המובאת למטה מבטאת את הטמפרטורות והמשקעים הממוצעים לתקופה שבין השנים 1971 ועד שנת 2000.

אקלים בפורט דה בוק - Port-de-Bouc
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	11	12.4	15.2	17.4	21.8	26	29.6	29.3	25.2	20	14.4	11.8	19.5
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	2.6	3.4	5.3	7.7	11.6	15.2	18.1	18.1	14.9	11	6.2	3.8	14.7
משקעים ממוצעים (מ"מ)	62	48	47	56	40	37	15	31	64	99	54	56	602.2
מקור: Météo France / Istres Station

מבצע אואזיס

ערכים מורחבים – אקסודוס (אוניית מעפילים), מבצע אואזיס

מחאת מעפילי האקסודוס-1947 על אניית הגירוש ראנימייד פארק, בנמל פורט דה בוק כנגד החזרתם לגרמניה

ראשת עיירה פור-דה-בוק הגברת פטריסיה פרננדז פדיניאלי (משמאל) מעניקה את מדליית העיר למעפילה גליה וידבסקי אשכנזי שנולדה על אניית הגרוש אמפייר רייבל בזמן שעגנה בנמל פורט דה בוק אוגוסט 1947

שני צידי המדליה לזכר 70 שנה לאירועי האקסודוס 1947 שנתנה לראש העיירה פור-דה-בוק, בקבלת הפנים בהיכל העירייה. ב-11 באוקטובר 2018

ראש העיירה פור-דה-בוק, עורכת קבלת פנים בהיכל העירייה, למעפילי האקסודוס ב-11 באוקטובר 2018

במסגרת מבצע אואזיס בו הבריטים גרשו את מעפילי האקסודוס 1947, חזרה למדינה ממנה יצאו. ביום ג' ה - 29 ביולי 1947 בשעה 04:00 הגיעו אניות הגירוש לפור-דה-בוק שבדרום צרפת^[2]. הבריטים תכננו לכפות הורדה בכוח של המעפילים מהספינות בנמל, אך ממשלת צרפת התערבה ומנעה זאת. בניסיון לשכנע את המעפילים לרדת מרצון, הבריטים החמירו בכוונה את התנאים על אניות הגירוש אך המעפילים סירבו והודיעו שהם ירדו רק בארץ ישראל. במהלך עגינת אניות הגרוש מחוץ לנמל פור-דה-בוק שרר גל חום קיצוני בכל האגן המערבי של הים התיכון. במקביל, גם ממשלת צרפת ניסתה לפתות את המעפילים והציעה לספק להם מקלט בצרפת, שפירושו חופש, דיור ועבודה. האניות הבריטיות לא הורשו לעגון במים הטריטוריאליים של צרפת ללא הגבלת זמן. לכן ב-21 אוגוסט 1947 הבריטים הכריזו על אולטימטום שאם המעפילים לא ירדו עד השעה 18:00 של אותו יום, תפלגנה האניות לנמל המבורג, שבגרמניה. שהיה באזור הכיבוש הבריטי ושם יורידו את המעפילים בכוח.

בכל אותם ימים נמל פור-דה-בוק היה הומה בתושבי העיירה, אנשי הפלי"ם, הגדעונים וההגנה, אנשי המוסד לעליה ב', אנשי הג'ויינט והסוכנות היהודית. עיתונאים רבים מסוכנויות החדשות הגדולות והחשובות ביותר בעולם המערבי. רופאים ואחיות מהצלב האדום. אשר עסקו באספקת מזון טרי ובגדים למעפילים שעל האניות, טיפול בחולים. העלאת המורל של המעפילים וקריאה לא לרדת מהאניות. סיקור עיתונאי נרחב מהנמל ומהאניות עצמן שדיווח לעולם על ההפגנות, ושביתות הרעב של המעפילים. אחד הצילומים המיוחדים ששודרו לעולם היה ממהלך ההפגנה שלאחר מתן האולטימטום ^[3] לחזרה לגרמניה. בהפגנה זו המעפילים הניפו את דגלי הצי הבריטי שעליהם צוירו צלבי קרס גדולים. בתום האולטימטום, ביום שישי 22 באוגוסט 1947, הרימו האניות עוגן והפליגו לגרמניה דרך גיברלטר. מתוך 4515 המעפילים שהיו על אניות הגירוש ירדו בנמל פור-דה-בוק רק כ-160 מעפילים ברובם חולים, חולי נפש שנתבקשו לרדת מהאניות על ידי מנהיגי המעפילים ואנשי ההגנה שהתגנבו לאניות. אנשי המוסד לעליה ב' ביקשו גם שהמתנדבים האמריקאים שהפליגו על האקסודוס ירדו מאניות הגירוש על מנת שימשיכו להפליג על אניות מעפילים אחרות. בין המתנדבים שירדו בפור-דה-בוק היו סם שולמן שהמשיך להפליג על אניות המעפילים העצמאות וקיבוץ גלויות והכומר המתנדב ג'ון סטנלי גראוול.

שימור מורשת האקסודוס

ב־10-15 באוקטובר 2018, כ־71 שנים לאחר חניית מעפילי האקסודוס בנמל פור-דה-בוק, צוות שימור מורשת הגבורה של מעפילי האקסודוס ארגן סיור של מעפילי ה"אקסודוס" ובני משפחותיהם בנמלי דרום צרפת. בביקור בבניין עיריית פור-דה-בוק ראש העיירה פטריסיה פרננדז פדיניאלי - (בצרפתית: Patricia Fernandez-Pédinielli) העניקה את מדליית העיירה לגליה וידבסקי אשכנזי שנולדה על אניית הגרוש אמפייר רייבל בזמן שעגנה בנמל העיירה באוגוסט 1947. בביקור, צוות שימור המורשת העניק את מדליית 70 שנה לאירועי האקסודוס לראש העיירה ולמנהלת המרכז הקהילתי היהודי על שם אדמונד פלג - ( Centre Edmond Fleg (centre communautaire juif לשימור מורשת יהדות דרום צרפת לגברת מרטין יאנא - (בצרפתית: Martine Yana) .

תרבות ומורשת

• אירועי חנוכת תעלת ארל-בוק, בשנת 1834.
• פסטיבל סרדינס הוא פסטיבל קולינרי המתקיים כבר משנת 1986 בנמל העיירה. הוא מאורגן על ידי עמותת פרומומר Promomer מדי שנה החל מהשבת האחרונה בחודש יוני ועד יום ראשון האחרון בחודש אוגוסט. האירוע כל כך פופולרי שמאז הקמתו הוא הועתק לכמה ערים באזור תחת שמות שונים. אנשים מגיעים מכל רחבי צרפת כדי לטעום מפירות ים, מאכלי דגים ולהשתכר. בזמן שהמסעדות מציעות מאכלי דגים, ברחובות מופיעות להקות זמר במשך 5 ערבים בשבוע מיום א' עד ה'.
• פסטיבל אגגלוס פסטיבל מוזיקה עכשווית שהתקיים בין השנים 2001–2011 על ידי עמותת "עם הראש" Avec la Tête. הפסטיבל הפסיק את פעילותו מרגע שהרשות המוניציפלית הפסיקה לממן אותו.
• נמל פור-דה-בוק העתיק מהמאה ה-17
• נמל הדייג
• מוזיאון מורלס עם פסלים של הפסל ריימונד מורלה(צר') ( 2008-1926 )
• העירייה תומכת בחפירות ארכאולוגיות בתחומה.
• הפסל של ישו שהוקם בין השנים 80–1660 נמצא ברשימת האנדרטאות היסטוריות בצרפת.
• שמורת הטבע האזורית פוררה (צר').

קוויי תחבורה

בפור-דה-בוק עוברים 2 כבישים ראשיים N568, אשר מוביל לעיר ארל Arles בכיוון צפון מערב והכביש השני המחבר את המקום בכיוון ההפוך מזרחה הוא כביש A55 המגיע עד מרסיי .

לקריאה נוספת

ביבליוגרפיה בצרפתית

• Alexandre Dumas, Port-de-Bouc : Impressions de voyage/Le midi de la France. 1834.
• Alexandre Dumas, Port-de-Bouc : Impressions de voyage/Le midi de la France. 1834.
• Alfred Saurel, Histoire de Martigues et de Port-de-Bouc, Marseille, 1892.
• L. Beteille, Histoire de Port-de-Bouc, Aix-en-Provence, 1926.
• Charles Cretinon, Contribution à l'histoire de Port-de-Bouc, Marseille, 1969.
• Roger Cornu, Du chantier naval à la ville : la mémoire ouvrière de Port-de-Bouc : étude, Aix-en-Provence, 1984.
• Jean Domenichino, Des Bateaux et des hommes : Port-de-Bouc, Port-de-Bouc, 1987.
• Jean Domenichino, Un Chantier, des ouvriers, une ville : Port-de-Bouc et la construction navale, 1900-1966 : analyse du rayonnement d'une entreprise et de son collectif ouvrier, Lille, 1988.
• Pierre Roche, Port-de-Bouc : destination santé, Port-de-Bouc, 1988.
• Jean Domenichino, Une Ville en chantiers : la construction navale à Port-de-Bouc, 1900-1966, Aix-en-Provence, 1989.
• Jacques Marseille (dir.), Dictionnaire de la Provence et de la Côte d'Azur, Éd. Larousse, Paris, 2002. ISBN 2035751055
• Charles Cretinon, Port-de-Bouc, Saint-Cyr-sur-Loire, 2002.
• Jo Ros, Port-de-Bouc : Pentagone, mon quartier au cœur, Saint-Cyr-sur-Loire, 2003.
• Charles Cretinon, Port-de-Bouc : des origines à nos jours, Aix-en-Provence, 2004.
• Jo Ros, Port-de-Bouc : l'aventure de la salle Gagarine, Saint-Cyr-sur-Loire, 2004.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פור-דה-בוק בוויקישיתוף

מדיה וקבצים בנושא אקסודוס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פור-דה-בוק (בצרפתית)
• העירייה באתר פרובנס
• סטטיסטיקת אוכלוסייה משנת 1793
• האתר הרשמי של העיירה
• האתר התיירותי של העיירה
• האתר האודיו-ויזואלי של העיירה

הערות שוליים

1. Évolution et structure de la population en 2017 − Recensement de la population – Résultats pour toutes les communes, départements, régions, intercommunalités... | Insee, www.insee.fr
2. פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 105-132
3. פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 128