פורט פיקנס

פורט פיקנס
Fort Pickens

המצודה בחזית המבצר הפונה אל מעבר המים למפרץ
מידע כללי
סוג	מבצר
שימוש	מבצר צבאי אתר תיירות
על שם	אנדרו פיקנס
כתובת	האי "סנטה רוזה" (אנ')
מיקום	פנסקולה (אנ')
מדינה	פלורידה, ארצות הברית ארצות הברית
בעלים	צבא ארצות הברית רשות הפרקים הלאומיים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1829–1834 (כ־5 שנים)
חומרי בנייה	לבנים בטון
יוצר	סימון ברנרד (אנ')
מידות
שטח	4,400 דונם
גובה מעל פני הים	0 מטר
קומות	3
קואורדינטות	30°19′37″N 87°17′27″W / 30.327°N 87.2907°W / 30.327; -87.2907
https://www.nps.gov/guis/learn/historyculture/fort-pickens.htm
(למפת פלורידה מוגדלת)   טאלאהאסי ג'קסונוויל מיאמי טמפה אורלנדו פורט לודרדייל פורט סנט לוסי קייפ קורל גיינסוויל קי וסט ג'ורג'יה אלבמה מפרץ מקסיקו האוקיינוס האטלנטי פורט פיקנס (למפת פלורידה רגילה)   טאלאהאסי ג'קסונוויל מיאמי טמפה אורלנדו פורט לודרדייל פורט סנט לוסי קייפ קורל גיינסוויל קי וסט ג'ורג'יה אלבמה מפרץ מקסיקו האוקיינוס האטלנטי פורט פיקנס

פורט פיקנס (באנגלית: Fort Pickens) הוא מבצר צבאי שנבנה באמצע המאה ה-19 לחופי מדינת פלורידה, ארצות הברית והיה אחד ממספר מבצרים שנבנו כדי להגן על הכניסה לנמל הצבאי של פנסקולה. המבצר נקרא על שם גיבור מלחמת העצמאות של ארצות הברית, אנדרו פיקנס, ולקח חלק במלחמת האזרחים האמריקנית ובשתי מלחמות העולם. ננטש על ידי צבא ארצות הברית ב-1947 וב-1972 הפך לאתר מורשת ונרשם במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים^[1].

רקע

ב-1794, מספר שנים לאחר סיום מלחמת העצמאות של ארצות הברית והכרזת עצמאותה, מינה הקונגרס מספר ועדות כדי לבחון את הדרכים להגן על חופי ארצות הברית ונמליה מפני תקיפות מהים (אנ'). ועדות אלו הוציאו, לאורך השנים, מספר המלצות להקמת מבצרים מבוססי ארטילריה בנקודות אסטרטגיות לאורך חופי המדינה. בהתאם לשנים בהן הוקמו סווגו המבצרים לפי "מבצרי המערכת הראשונה" (20 מבצרים), "מבצרי המערכת השנייה" ומבצרי המערכת השלישית" (42 מבצרים). ההחלטות לבניית המבצרים נבעו בדרך כלל מאיומים חיצוניים (כמו למשל מלחמת 1812) ומאישור תקציב על ידי הסנאט. במספר מקרים נמצא שמבצרי המערכת הראשונה והשנייה התיישנו כך שחלק ממבצרי המערכת השלישית נבנו כתחליף למבצרים הישנים.

ההיסטוריה של המבצר

בניית המבצר

בעקבות מלחמת 1812 (בין ארצות הברית לאימפריה הבריטית) החליטה ארצות הברית לחזק את ההגנה על נמליה על ידי בניית מערכות ביצורים כשבין השאר הוחלט על בניית פורט פיקנס. מבצר פיקנס השתייך למערכת הביצורים השלישית ונבנה בקצהו המערבי של האי "סנטה רוזה" (אנ') במערב פלורידה לחופי מפרץ מקסיקו על גבי מבצר ישן שנבנה במקום במסגרת בניית מערכות הביצורים הראשונה והשנייה. אי ארוך זה חוסם את פיתחו של מפרץ פנסיקולה המוביל לנמל העיר פנסקולה (אנ') שכולל נמל צבאי. המבצר שמר על מעבר המים העיקרי שמוביל למפרץ ולנמל והיה הגדול מבין מערך מבצרים וסוללות ששמרו על הנמל (וביניהם פורט ברנקס (אנ') ופורט מקרי (אנ')).

פרויקט ההקמה נמסר למהנדס הצרפתי סימון ברנרד (אנ') והעבודות החלו ב-1829 והסתיימו ב-1834 כשלצורך הבניה נעשה שימוש בכ-22 מיליון לבנים. הפיקוח על הבנייה נעשה על ידי נציג חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית, מייג'ור גנרל וויליאם הנרי צ'ייס (אנ').

מלחמת האזרחים

ב-1848, עם סיום מלחמת ארצות הברית–מקסיקו, נטש צבא ארצות הברית את המבצר כך שעם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, ב-1861, היה המבצר נטוש. לעומת זאת פורט ברנקס (אנ'), שמעבר למעבר מים, היה מאויש על ידי יחידה צבאית של האיחוד בפיקודו של בריגדיר גנרל אדם סלמר (אנ'). ב-8 בינואר 1861 נאלץ סלמר להגן על פורט ברנקס מניסיון של אזרחים להשתלט על המצודה. בעקבות אירוע זה החליט סלמר לנטוש את מבצר ברנקס ולהשתלט על מבצר פיקנס אותו תפס כעמדה אסטרטגית יותר (על אף מצבו הירוד).

מימוש המעבר אירע ב-10 בינואר 1861 לאחר שפלורידה הכריזה על פרישה מהאיחוד והצטרפות למדינות הדרום המורדות. הכרזה זו הביאה את סלמר להשמיד את חומרי הנפץ שאוחסנו בפורט מקרי (אנ'), לחבל בתותחים שבפורט ברנקס ובראש כוחותיו לעבור לפורט פיקנס. בשבועות לאחר תפיסת המבצר דחה סלמר פניות מהפיקוד הצבאי להיכנע והמשיך לבצר את עמדותיו. עד יוני 1861 הגיעו כוחות נוספים של "האיחוד" כדי לחזק את ההגנה על המבצר^[2].

ב-9 באוקטובר 1861 התחוללל במקום קרב האי סנטה רוזה (אנ') במהלכו תקפו כוחות הקונפדרציה, בהיקף של כ-1,000 חיילים, את המבצר ואת כוחות האיחוד שהתבצרו בו. בסיום היום נסוגו התוקפים לאחר שספגו 90 חללים ונכשלו לכבוש את המבצר.

לאחר כישלון ההתקפה על מבצר פיקנס כבשו כוחות הקונפדרציה את נמל פנסקולה ואת מבצרי מקרי וברנקס. בנובמבר 1861 ובינואר 1862 פתחו כוחות האיחוד בירי ארטילרי על ידי ספינות קרב שחנו במפרץ. הפצצות אלו גרמו לנזק כבד למבצרים ולנמל ובסופו של דבר, במאי 1862, נכנעו חיילי הדרום. מבצר פיקנס היה בין המבצרים הבודדים שנשארו ברשות האיחוד לאורך כל המלחמה^[א]

תקופת אנדיקוט

ב-1885 מינה נשיא ארצות הברית, גרובר קליבלנד, ועדה צבאית-אזרחית בשם מועצת הביצורים (אנ'), בראשות מזכיר המלחמה של ארצות הברית ויליאם אנדיקוט, שתפקידה היה לבחון את מצב ביצורי החוף ולבנות תוכנית אב לחיזוק ההגנה על החופים. אחת המסקנות של הוועדה הייתה שבמקום לרכז את תותחי החוף בתוך המבצרים יש לפזר אותם על פני שטח גדול. מסקנה זו יושמה, בין השאר, במבצר פיקנס כשמסביב למבצר נבנו שבע עמדות בטון כשבכל עמדה הוצבו בין שניים לארבעה תותחים. כמו כן בוצעו במבצר שינויים כדי להתאים אותו לגישות ההגנה החדשות.

אירועי 1899

ביוני 1899 פרצה שריפה במבצר שהגיעה למחסן התחמושת של מצודה D וגרמה לפיצוץ של 3.6 טון חומר נפץ ולהרס חלק מהמבצר. עוצמת הפיצוץ גרמה לפיזור הלבנים למרחק של 2.5 ק"מ. ההריסות פונו והחלק שנהרס לא שוחזר מתוך רצון ליצור גישה מהירה לסוללות שהקיפו את המבצר.

מלחמת העולם הראשונה ואחריה

במלחמת העולם הראשונה לא הייתה למבצר מעורבות במערכה. לאחר המלחמה החל תהליך של חיזוק כוח האש של המבצר על ידי הוספת סוללה חדשה של ארבעה תותחי 155 מ"מ צרפתיים (אנ') וסוללה חדשה (סוללת לנגדון) ממזרח למבצר עבור שני תותחי 12 אינץ'^[ב].

מלחמת העולם השנייה

בתחילת מלחמת העולם השנייה היה פורט פיקנס בין המבצרים שהוחלט לחזק את ביצוריהם, במיוחד כדי להתגונן בפני צוללות ה-U. במסגרת זו נעשו הצעדים הבאים:

• החלה להיבנות סוללה 234 שהייתה אמורה לכלול 2 תותחי 6 אינץ' (אנ') מוגנים במעטה מתכת כשמרכז בקרת האש שלהם נחפר מתחת לאדמה. בסופו של דבר התשתית נבנתה אך התותחים לא הוצבו במקום עד סוף המלחמה.
• ב-1943 נבנה מעטה בטון סביב סוללת לנגדון שמאז הקמתה ב-1923 היו תותחיה חשופים.

המבצר כיום

ב-1947, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, החליט צבא ארצות הברית לנטוש את המבצר. ב-1972 הפך לאתר מורשת ונרשם בהמרשם הלאומי של מקומות היסטוריים^[1].

כיום המבצר וסוללות התותחים שמסביבו מהווים חלק משמורת טבע (Fort Pickens Area of Gulf Island National Seashore)^[3] ופתוחים לביקורים.

מבנה המבצר

מבצר פיקנס נבנה בצורת מחומש. צידו המערבי של המבצר, שפונה לכניסה למפרץ פנסקולה, חוזק במיוחד כדי לאפשר התמודדות עם ספינות מלחמה שעוברות מולו בעוד שבצידו המזרחי, הפונה ללב האי, נחפר חפיר למנוע התקפה יבשתית.

בעקבות החלטות מועצת הביצורים ב-1885 דוללו התותחים שהוצבו במבצר עצמו ונבנו סביבו עמדות התותחים הבאות:

• סוללת סבייר (Sevier) מדרום למבצר לארבעה תותחי 10 אינץ'
• סוללת ואן סווירינגן (Van Swearingen) מדרום למבצר לשני תותחי 4.7 אינץ'
• סוללת פאיין (Payne) מדרום מערב למבצר לשני תותחי 3 אינץ'
• סוללת טרומן (Trueman) מצפון מערב למבצר לשני תותחי 3 אינץ'
• סוללת קופר (Cooper) מדרום מזרח למבצר לשני תותחי 6 אינץ'
• סוללת קולום (Cullum) לשני תותחי 10 אינץ'
• סוללת פנסקולה (Pensacola) מדרום למבצר לשני תותחי 12 אינץ'

אחרי 1918 נבנו סוללות נוספות:

• סוללת 155 מ"מ - 4 תותחים
• סוללת לנגדון 12 אינץ'
• סוללה 234 מדרום מזרח למבצר לשני תותחים
• סוללת וורת' (Worth) ממזרח למבצר לשני תותחים.

גלריה

• 
  שרטוט של מבצר פיקנס מ-1861. צידו השמאלי של המבצר פונה למעבר המים
• 
  תותח היסטורי המוצב על החומה בחזית המבצר
• 
  תחריט היסטורי של המבצר (1861)
• 
  חצר המבצר
• 
  תותח המוצב בתוככי המבצר
• 
  אחד מתותחי 6 אינץ' בסוללה 234
• 
  מגדל תצפית ובקרת אש
• 
  תותח 6 אינץ' בסוללת קופר
• 
  הביצורים שנבנו ב-1943 בסוללת לנגדון
• 
  המצודה ובסיס התותח בסוללת פאיין
• 
  המצודה ובסיס התותח בסוללת ואן-סווירינגן

ביאורים

1. מצודות אחרות שנשארו בידי האיחוד היו מצודת זאכרי טיילור, פורט ג'פרסון ופורט מונרו (אנ')
2. תחילה הוצבו התותחים בחצר המבצר וב-1943 נבנה עבורם מבנה בטון מחוץ למצודה

לקריאה נוספת

• Lewis, Emanuel Raymond (1979). Seacoast Fortifications of the United States. Annapolis: Leeward Publications. ISBN 978-0-929521-11-4
• Weaver II, John R. (2018). A Legacy in Brick and Stone: American Coastal Defense Forts of the Third System, 1816–1867 (2nd ed.). McLean, VA: Redoubt Press. ISBN 978-1-7323916-1-1

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פורט פיקנס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פורט פיקנס
• The big book of Civil War sites, בארכיון archive.org, ‏2011
• פורט פיקנס, באתר רשות הפרקים הלאומיים
• פורט פיקנס, באתר fcit.usf.edu
• פורט פיקנס, באתר visitpensacola.com
• פורט פיקנס, באתר visitpensacolabeach.com
• סיור בפורט פיקנס, באתר npshistory.com
• פורט פיקנס, באתר pensacolabeach.com

הערות שוליים

1. רישום המבצר, המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים, מס. 72000096, באתר npgallery.nps.gov
2. הרגימנט השישי של ניו יורק, באתר nps.gov
3. השמורה הימית של פורט פיקנס, באתר floridadep.gov