פורתוס (דמות ספרותית)

פורתוס
Porthos
יוצרים אלכסנדר דיומא האב עריכת הנתון בוויקינתונים
גילום הדמות ולנטין סמירניצקי, ברנרד וורינגר, גיג יאנג, אלכסיי מקארוב, סבסטיאן קבוט, Keith Allan, Alan Hale, Jr., סטיב ספירס, Pio Marmaï, פרנק פינלי, הווארד צ'ארלס, אוליבר פלאט, ג'ון ריס-דייוויס, ריי סטיבנסון, ואלריו מאסטאנדריאה, ז'ראר דפארדיה, ג'ינו צ'רבי עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע
מקום לידה פו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מוסקטר, סייף
אזרחות ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה 1661 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פורתוס, הברון דו-ואלון דה-ברסיו דה פיירפונדצרפתית: Porthos, Baron du Vallon de Bracieux de Pierrefonds) הוא דמות בדיונית ברומנים שלושת המוסקטרים, אחרי עשרים שנה והוויקונט דה בראז'לון מאת אלכסנדר דיומא האב.[1] הוא ושני המוסקטרים האחרים, אתוס ואראמיס, הם חברים של גיבור הרומן, ד'ארטניאן. אישיות של אייזק דה פורתאו הייתה השראה ליצירת הדמות.

בספר שלושת המוסקטרים שם משפחתו הוא דו-ואלון. בספר אחרי 20 שנה הוא נישא מסיבות כלכליות ושם משפחתו הופך לדו-ואלון דה-ברסיו דה פיירפונד.[2] בסופו של דבר הוא קיבל את התואר ברון. שמו הפרטי האמיתי לא הופיע אף פעם; "פורתוס" הוא שם מלחמה, שקיבל עם הצטרפותו למוסקטרים.

פורתוס כן ואמין, הוא המוחצן מבין חברי הקבוצה, נהנה מיין, נשים ושירה. הוא המסור והנאמן ביותר כלפי חבריו המוסקטרים ובולט בזכות כוחו וגודלו הגופניים. יכולת האכילה שלו הרשימה אפילו את המלך לואי ה-14 במהלך משתה בטירת פונטנבלו. ככל שהסיפור מתקדם, הוא נראה יותר ויותר כמו ענק, ומותו הוא של טיטאן.

בתקופת שלושת המוסקטרים (1627 לערך) היו לו כנראה מעט אדמות או משאבים אחרים. הוא היה מסוגל להפיק כספים מאשתו הצעירה במקצת של עורך דין קשיש (שאיתה ניהל רומן ורק אחר מות בעלה התחתן איתה), כדי להצטייד במצור של לה רושל.

הדמות הבדיונית של פורתוס מבוססת באופן רופף מאוד על הדמות ההיסטורית של המוסקטר איסאק דה פורתו.

קולנוע וטלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים שגילמו את פורתוס על המסך כוללים את:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורתוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "The Social Psychology of Communication". google.co.uk.
  2. ^ Dumas, Alexandre. 20 Years After. The World's Classics. pp. 110–125. ISBN 0-19-283074-0.