מידע כללי | |
---|---|
מאת | סייד קוטב |
שפת המקור | ערבית |
סוגה | תפסיר |
פי ט'לאל אלקוראן (בערבית: في ظِلالِ القرآن, הגייה מקורבת: פי זילאל אל-קוראן; פירוש: בצל הקוראן) הוא חיבור פרשנות רב השפעה של הקוראן, אשר נכתב בין השנים 1951-1965, על ידי סייד קוטב,[1] הוגה דעות ומנהיג בתנועת האחים המוסלמים. מרבית 30 כרכי החיבור[2] נכתבו או נכתבו מחדש בעת שהותו בכלא, בעקבות ניסיונו להתנקש בנשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר ב-1954[3]. החיבור משרטט את קווי המתאר של חזונו של קוטב, למדינה וחברה איסלאמית. הוא נחשב לאחד החיבורים המקיפים והמעמיקים, המציבים פרשנות ברורה לקוראן. השפעתו רבה ברחבי העולם המוסלמי ובפרט בתחום המשפט המוסלמי ועריכת הדין על פיו.
החיבור, המכיל 30 כרכים המקיפים את כל הקוראן, תורגם למספר שפות, בהן אנגלית, צרפתית, גרמנית, אורדו, טורקית, אינדונזית, פרסית, ובנגלית[דרוש מקור: המידע תורגם מוויקי האנגלית].
קיימות מסקנות רבות בספר הנוגעות לפוליטיקה וחברה תקינות.
לתפיסת הכותב, אללה מצפה מהאדם לחיות חיים מרוממים ושמחים, המבוססים על רחמים הדדיים, אחווה, והתנהגות זכת לב[4].
על אף תמיכתו העקרונית באסלאם כתב קוטב בספרו כי השלטת שלטון אללה בארץ, אין פירושה מתן זכויות שלטוניות מיוחדות לקבוצה כזו או אחרת[5], או שדבר האל נתון בידי השלטון באופן בלעדי[6].
על פי הכתוב בחיבור, השוויון הוא רק תחת חוקי אללה, המקנה דרך אחידה לכל בני האדם, עשיר כעני, ושחור כלבן[7].
בחיבור היהדות, מופיעה כמתחרה ומסוכנת לאסלאם. לטענתו, היהודים מאז ומעולם ניסו לפגוע באסלאם, ובכל תקופה, הצורה בה עשו זאת השתנתה. בנוסף נוטה קוטב לדגול בתאוריות בעלות גוון אנטישמי וכותב כי האסלאם נתקל בבעיות רבות הנובעות מקשר יהודי המתחיל עוד מראשית האסלאם בימי אל-מדינה, וכי היהודים משתמשים בכסף העולמי כדי לחתור תחת האסלאם[8].