פיזיקה גרמנית (בגרמנית: Deutsche Physik) או פיזיקה ארית הייתה תנועה פסאודו-מדעית בגרמניה הנאצית שהתנגדה למה שנתפס בעיניה כ"פיזיקה יהודית", שהייתה בשעתו המחקר הפיזיקאי המתקדם של התקופה, ובעיקר תורת הקוונטים ותורת היחסות, שלהן תרמו רבות מדענים יהודים או ממוצא יהודי (למשל אלברט איינשטיין ונילס בוהר).[1] שם התנועה היה כותרתו של ספר משנת 1936 של הפיזיקאי פיליפ לנארד, זוכה פרס נובל ואנטישמי, שניסה להסביר את התגליות החדשות באותה תקופה תוך שימוש בפיזיקה קלאסית, ללא שימוש בתורות ה"יהודיות", בין היתר באמצעות תורות שהיו ידועות כשגויות בתקופתו כמו האתר.[2] [3]
התנועה החלה בעקבות מלחמת העולם הראשונה והסכם ורסאי, שהציתו רגשות לאומניים בגרמניה. נראה שגם שמרנות מדעית תרמה להצלחת התנועה, בעיקר ניסיון להגן על הפיזיקה הקלאסית שבה התמחו הפיזיקאים עד אותה תקופה, והתנגדותם לתורות המודרניות שגרמו לשינוי רדיקלי של כל אופן החשיבה בפיזיקה. התנועה קיבלה תמיכה שלטונית מהמפלגה הנאצית, שמצאה בה דרך ולגיטימציה נוספת למימוש רעיונותיה הגזעניים בשנות ה-30.[4] [5]
התנועה זכתה להצלחות מסוימות אך נתקלה בקשיים. הפיזיקאי הגרמני הנודע ורנר הייזנברג, שהיה בין המדענים החשובים בגרמניה באותה התקופה, היה מחלוצי תורת הקוונטים, ולכן התנגד לקיפאון המדעי שהתנועה ניסתה לכפות. עד סוף שנות ה-30 גם תורת היחסות זכתה לתמיכה גורפת של הקהילה המדעית והתנגדות לה לא נתפשה עוד כאפשרית.[6]