פיט דו פונט

פיט דו פונט
Pete du Pont
לידה	22 בינואר 1935; וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית
פטירה	8 במאי 2021 (בגיל 86); וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית
שם מלא	פייר סמואל דו פונט הרביעי
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	אחוזת הקבר של משפחת דו פונט, ווילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת פרינסטון (1956); בית הספר למשפטים בהרווארד (1963); אקדמיית פיליפ אקסטר (1952) ;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
	18 בינואר 1977 – 15 בינואר 1985; (8 שנים)
סגן מושל דלאוור	ג'יימס מקגיניס ; מייק קאסל
	→ שרמן טריביט מייק קאסל ←
	3 בינואר 1971 – 3 בינואר 1977; (6 שנים)
	→ ויליאם רות' תומאס אוונס הבן ←
	7 בינואר 1969 – 3 בינואר 1971; (שנתיים)
	7 בינואר 1969 – 3 בינואר 1971; (שנתיים)

פייר סמואל "פיט" דו פונט הרביעי (באנגלית: Pierre Samuel "Pete" du Pont IV;‏ 22 בינואר 1935 – 8 במאי 2021) היה עורך דין, איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של דלאוור בשנים 1969–1971, כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1971–1977, וכמושל דלאוור ה-68 בשנים 1977–1985.

ראשית חייו

פיט דו פונט נולד בווילמינגטון שבדלאוור. הוא היה בן למשפחת דו פונט (אנ'), בנם של פייר סמואל דו פונט השלישי וג'יין הולקומב דו פונט, ונכדו של לאמוט דו פונט השני, אחיו של פייר ס. דו פונט, שהיה נשיא ג'נרל מוטורס, ושבנה את גני לונגווד (אנ'). לאחר סיום לימודיו באקדמיית פיליפס אקסטר, באוניברסיטת פרינסטון ובבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, הוא שירת בכוחות המילואים של צי ארצות הברית בשנים 1957–1960. דו פונט נשא לאישה את אלסי ראבנל ווד, ולשניים נולדו ארבעה ילדים.

קריירה פוליטית

בשנים 1963–1970 הועסק דו פונט בחברת דופונט המשפחתית. ב-1968 הוא נבחר ללא יריבים שהתמודדו מולו למושב מחוז הבחירה ה-12 של בית הנבחרים של דלאוור, שאותו הוא אייש עד 1971. ב-1972 הוא שקל ברצינות התמודדות על מושב בסנאט של ארצות הברית (שבסופו של דבר נבחר אליו הדמוקרט ג'ו ביידן), ובתחילה התמודד במערכת בחירות מקדימות מול חבר בית הנבחרים לשעבר, האל האסקל הבן. לאחר מכן הוא פרש מהמרוץ בהתאם לבקשתם של מנהיגי הרפובליקנים, כולל הנשיא ריצ'רד ניקסון, כדי לאפשר לסנאטור המכהן ג'יימס קיילב בוגס להתמודד על תקופת כהונה שלישית.

חבר בית הנבחרים של ארצות הברית

ב-1970 נבחר דו פונט לבית הנבחרים של ארצות הברית לאחר שהביס את הדמוקרט ג'ון ד. דניאלו. הוא נבחר להמשך כהונתו בבית הנבחרים עוד פעמיים נוספות, כאשר הביס את הדמוקרטים נורמה הנדלוף ב-1972 והפרופסור מאוניברסיטת דלאוור ג'יימס ר. סולס ב-1974. בבית הנבחרים תמך דו פונט בניסיון להגביל את סמכויות הנשיא באמצעות חוק סמכויות המלחמה (אנ') של 1973, אך היה אחד מהאחרונים שנותרו נאמנים לנשיא ניקסון במהלך הליך ההדחה שננקט נגדו.

מושל דלאוור

דו פונט לא התמודד על תקופת כהונה רביעית בבית הנבחרים, ותחת זאת נבחר ב-1976 כמושל דלאוור, לאחר שהביס את המושל הדמוקרטי המכהן, שרמן טריביט. ב-1980 הוא נבחר לתקופת כהונה שנייה, לאחר שהביס את מנהיג סיעת הדמוקרטים בבית הנבחרים של דלאוור, ויליאם ג'. גורדי, וכיהן בסך הכול כמושל מ-18 בינואר 1977 ועד 15 בינואר 1985.

כמושל, חתם דו פונט על שני חוקים להפחתת מס ההכנסה ועל תיקון לחוקת המדינה שריסן העלאות מס עתידיות והגביל את הוצאות הממשלה. העיתון Wilmington News Journal שיבח את מדיניותו זו, באומרו שדו פונט "החייה את האקלים העסקי והציב את הבמה לשגשוגה של דלאוור". ב-1979 הוא ייסד את הארגון ללא מטרות רווח "משרות לבוגרים של דלאוור", תוכנית לייעוץ תעסוקתי והשמה במשרות עבור בוגרי בתי הספר התיכון שלא המשיכו בלימודיהם בקולג'ים. תוכנית זו הייתה דוגמה לתוכניות אחרות שכיום פועלות ברבות ממדינות ארצות הברית ובארצות זרות.

ב-1981 סייע דו פונט בהקמת תעשיית כרטיסי האשראי בדלאוור, במרוץ מול דקוטה הדרומית, ששנה קודם לכן ביטלה את חוקי האיסור הריבית הדתי שלה שהגביל את שיעורי הריבית שהבנקים יכלו לחייב את לקוחותיהם עבור אשראי. באותה עת, דודנו של דו פונט, נייתן הייוארד השלישי, קידם את שאיפתה של דלאוור להפוך ל"לוקסמבורג הפיננסית של אמריקה" - מקלט מס עבור תאגידים, בעלי יאכטות, וחברות כרטיסי אשראי שהותר להן לחייב בריבית בלתי מוגבלת. יושב ראש חברת דופונט לשעבר, אירווינג ס. שפירו, אז לוביסט עבור סיטיגרופ, סייע ב-1981 לדו פונט להעביר את חוק פיתוח המרכז הפיננסי בשיתוף פעולה עם מנהיגות שתי המפלגות ואחרים במדינה ובממשל המקומי. מתוך כוונה למשוך שני בנקים ממדינת ניו יורק, שיעסיקו לפחות 1,000 עובדים, משך בסופו של דבר החוק יותר משלושים בנקים לדלאוור, יצר 43,000 משרות חדשות והוביל את המדינה אל הרחק מתלותה הקודמת בתעשייה הכימית בכלל, ובחברת דופונט בפרט.

שאיפותיו לנשיאות

עם תום תקופת כהונתו השנייה והאחרונה כמושל, צופה מדו פונט להתמודד נגד הסנאטור הדמוקרטי הפופולרי והנשיא לעתיד ג'ו ביידן. אך לדו פונט היו מעט מאוד שאיפות לקריירה כמחוקק, והוא דחה את ההצעה להתמודד לסנאט, בהעדיפו תחת זאת להתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות בבחירות של 1988. ב-16 בספטמבר 1986 הוא הכריז על כוונתו להתמודד, לפני כל אחד מהמועמדים האחרים. ביידן שאף גם הוא להתמודד על מועמדות מפלגתו, אך פרש מהמרוץ לאחר שערוריית גנבה ספרותית.

בהתמודדותו בבחירות המקדימות לנשיאות של הרפובליקנים ב-1988, הציג דו פונט תוכנית בלתי שגרתית. כפי שתואר על ידי סליה כהן בספרה "רק בדלאוור", דו פונט "ביקש לבצע רפורמה במערכת הביטוח הסוציאלי באמצעות הצעת אפשרויות חיסכון פרטיות בתמורה להפחתה תואמת בהכנסות הממשלה. הוא הציע ביטול של הסובסידיות הממשלתיות עבור החקלאים. הוא אמר שהוא יגמול את מטופלי הרווחה מקצבאותיהם וישיב אותם למעגל העבודה, גם אם הממשלה תצטרך ליצור משרות בסיסיות כדי שיתחילו בעבודתם. הוא הציע שסטודנטים יחויבו בבדיקות סמים אקראיות יחד עם אלו שאיבדו את רישיונות הנהיגה שלהם". לאחר שסיים במקום הלפני האחרון בבחירות המקדימות בניו המפשייר, פרש דו פונט מהמרוץ.

שנותיו האחרונות

ב-1984 שימש דו פונט כיושב ראש נציבות החינוך של המדינות, ארגון ארצי של מחנכים שמסורים לשיפור כל ההיבטים של החינוך האמריקאי. הוא גם שימש כיושב ראש מכון הדסון בשנים 1985–1987, וכיושב ראש National Review Institute בשנים 1994–1997.

דו פונט היה יושב ראש מועצת המנהלים של המרכז הלאומי לניתוח מדיניות (National Center for Policy Analysis), צוות חשיבה שבסיסו בדאלאס, טקסס. הוא היה מנהל בדימוס של משרד עורכי הדין "ריצ'רדס, לייטון, ופינגר" מווילמינגטון, ועד מאי 2014 כתב טור חודשי בוול סטריט ג'ורנל.

פיט דו פונט נפטר בביתו שבווילמינגטון ב-8 במאי 2021 לאחר מחלה ממושכת. הוא נטמן באחוזת הקבר המשפחתית שבעיר.

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 247.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיט דו פונט בוויקישיתוף

פיט דו פונט באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
פיט דו פונט, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
פיט דו פונט באתר The Political Graveyard (באנגלית)
פיט דו פונט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)