![]() | |
שם IUPAC | |
---|---|
1-[1-[4,4-Bis(4-fluorophenyl)butyl]-4-piperidinyl]-1,3-dihydro-2H-benzimidazole-2-one | |
שמות מסחריים בישראל | |
אוראפ פורטה | |
נתונים כימיים | |
כתיב כימי | C28H29N30F2O |
מסה מולרית |
461.227869 יחידת מסה אטומית מאוחדת ![]() |
נתונים פרמוקוקינטיים | |
זמינות ביולוגית | 40-50% |
זמן מחצית חיים | 55 שעות (בילדים), 66 שעות (במבוגרים) |
הפרשה | בשתן |
בטיחות | |
מעמד חוקי | תרופת מרשם |
קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון B1 (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C ![]() |
סיכון לתלות | מתון |
מזהים | |
קוד ATC |
N05AG02 ![]() |
מספר CAS | 2062-78-4 |
PubChem | 16362 |
ChemSpider | 15520 |
![]() ![]() |
פימוזיד (באנגלית Pimozide) היא תרופה אנטי-פסיכוטית טיפוסית המשמשת לטיפול בתסמונת טורט, בסכיזופרניה, ובמחלות נפש נוספות המלוות בפסיכוזה.
התרופה משווקת בישראל תחת השם אוראפ פורטה (Orap forte).[1]
פימוזיד פותח לראשונה ב-1963 על ידי חברת התרופות Janssen Pharmaceuticals, לימים ג'ונסון אנד ג'ונסון, במטרה לטפל במחלות אנטי פסיכוטיות. ב-1970 נכנסה לשימוש בעולם הרפואי, וב-1978 אושרה ע״י FDA. ב-1985 אושרה כתרופה יתומה לתסמונת טורט[2].
פימוזיד חוסם את הרצפטור לדופמין D2[3] המכניזם של התרופה אינו ברור[4]. החסימה של הרצפטור לדופמין גורמת לעצירה של "טיקים" ווקאליים ומוטוריים[4][5].
פימוזיד משווק כיום בעיקר בצורת גלולות בנות 4 מ"ג.
לרוב המינון ההתחלתי הוא 1 עד 2 מיליגרם ביום. את המינון ניתן להגדיל כל יומיים עד למינון מרבי של 10 מיליגרם ביום או 0.2 מיליגרם לכל קילוגרם משקל גוף למבוגר.
בילדים, המינון ההתחלתי הוא 0.05 מיליגרם לקילוגרם משקל גוף. את המינון ניתן להגדיל מדי שלושה ימים עד למינון מרבי של 0.2 מיליגרם לקילוגרם משקל גוף או 10 מיליגרם ביום.
במקרה הצורך, אפשר להעלות את המינון בהדרגה, עד למינון מרבי של 20 מ"ג ליום.[6][7]
תופעות הלוואי העיקריות של פימוזיד כוללות בין השאר בחילות, פה יבש, סחרחורת, התכווצות שרירים, ישנוניות, הזעה, חולשת שריר ותנועות לא-רצוניות. במקרים נדירים התרופה עלולה לגרום לתסמונת ארנב ולהפרעות קצב שונות. תופעות לוואי נוספות כוללות תשישות, דיסטוניה (ירידה במנתח השרירים הטמביאה לעוויתות בשרירי הכתף, הצוואר והגוף) אקתיזיה (תנועות בלתי רצוניות), פרקינסון מדומה, הפרעת תנועה מאוחרת המתבטאת בתנועות בלתי-תקינות ובלתי-רצוניות, בעיקר בפנים, ירידה במספר תאי הדם הלבנים ועליה במספר האאוזינופילים, אנמיה המוליטית, אנמיה אפלסטית, ומיעוט טסיות המלווה בפריחה[1][8].
בשל הטשטוש שלעיתים מגיע עם נטילת התרופה, יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה.
בהריון, השימוש אינו מומלץ. במבחנים בבע"ח נראו תופעות בלתי רצויות אך לא נבדקה בהשפעה בקרב נשים בהריון. יש לשקול תועלת מול סיכון.
בנוסף ישנו סיכון גבוה מנת יתר, הסיכון נובע מפיתוח תלות, ועל כן יש לנתר את רמת השימוש והתלות בתרופה.
לפימוזיד יש אינטראקציות עם תרופות רבות. למשל תרופות אנטיכולינרגיות ונוגדות עוויתות (כגון אטרופין, דיציקלומין, סקופולאמין) תרופות שמגבירות את כמות הדופמין (כגון ברומוקריפטין, קברגולין, לבודופה, פרגוליד, רופינירול).
תרופות אחרות יכולות להשפיע על פינוי הפימוזיד. דוגמאות כוללות אפרפיטנט, תרופות אנטי-פטרייתיות של אזול (כגון קטוקונאזול, איטראקונאזול), מעכבי פרוטאז של HIV (כגון nelfinavir), נפזודון, תרופות נוגדות דיכאון SSRI (כגון פלובוקסמין, פארוקסטין, סרטרלין), ריטונוויר, זילאוטון, בין היתר.
לפימוזיד יש אינטארקציה עם מעכבי CYP3A4 או CYP2D6[9][10]. לכן, יש להימנע מנטילת התרופה יחד עם מיץ אשכוליות
כמו כן יש לדווח לרופא המטפל במידה ולוקחים במקביל חומרים הגורמים לנמנום כולל אלכוהול, מריחואנה (קנאביס), אנטיהיסטמינים (כגון צטיריזין, דיפנהידרמין), תרופות לשינה או חרדה (כגון אלפרזולם, דיאזפאם, זולפידם), מרפי שרירים ומשככי כאבים אופיואידים (כגון קודאין).[10]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.