פלורליזם אפיסטמולוגי (באנגלית - Epistemological Pluralism), הוא מונח טרמינולוגי בפילוסופיה של המדע, המורכב משני מושגים פילוסופיים: פלורליזם, אשר משמעותו ריבוי דרכי חשיבה, ואפיסטמולוגיה, אשר משמעותה חקר היווצרות הידע. צירופן של מילים אלו יחדיו, מעניקות להן את המשמעות האיטימולוגית של ריבוי ומגוון של מתודולוגיות ותאוריות מדעיות שונות, המתאחדות כתלכיד אחד למסגרת רב ובין-תחומית לצורך מחקר.[1]
פלורליזם אפיסטמולוגי הינה השקפה פילוסופית, הטוענת כי יצירת מדע אופטימלי, מאפשר באופן פעיל לכמה תאוריות מקבילות ומתחרות ב"אקלים המדעי", להבין ולהסביר את אותן תופעות (למשל, כלכליות, פיזיקליות, פסיכולוגיות או כימיות), ברמות שונות של ניתוח.[2] דוגמאות לרעיונות מפורסמים לכך מההיסטוריה של המדע, הם דואליזם ובעיית גוף-נפש. זאת בניגוד לעמדה המונו-תאורטית, כדוגמת המוניזם, הגורסת שבאופן עקרוני ישנה רק תאוריה אמיתית אחת, המסוגלת בסופו של דבר להסביר קבוצה מסוימת של תופעות נחקרות.[3]
זאת ועוד, פלורליזם אפיסטמולוגי, מכיר בכך שבכל הקשר מחקרי נתון, עשויות להיות מספר דרכים חשובות, להסביר, להבין ולדעת, אודות המציאות הנחקרת. התאמה וגמישות לריבוי אפיסטמולוגי זה, יכולה להוביל למחקר משולב, פורה ומוצלח יותר. לדוגמה, הסבר מדעי של ADHD על בסיס רדוקציה, במונחים של הנוירובילוגיה, מתמקד במנגנונים ביוכימיים הקשורים אל המוח כאלו או אחרים. זאת לעומת הסבר ברמת המאקרו של מדעי ההתנהגות, המתמקד במנגנונים פסיכו-חברתיים-תרבותיים הקשורים לאישיות ולקבוצה, שבו משתמשים להבנת השפעתן ותפקידן של פרקטיקות כיתתיות וחברתיות, כדי להסביר את ההתנהגות המוסחת של הילדים.[4]
אשר-על-כן, מרכז הכובד לקיומו של פלורליזם אפיסטמולוגי הינה מסגרת אפיסטמולוגית ראויה, המתייחסת ברצינות לרעיון מדעי אשר קיימים בו הבדלים מבניים משמעותיים בין סוגים שונים של ידע, שואפת להכיל ולהסביר הבדלים אלה. ובו-זמנית, אף להסביר כיצד מיני וסוגי הידע השונים יוצרים מסגרת חשיבה בין ורב-תחומית מאוחדת כמקשה אחת, והמשפיעים בצורה ניכרת על תגליות מדעיות והתפתחות המדע.[5]