פלסתין
פַלַסתין או פַלִיסתין, שנודעה גם כוַלַסתין או וַלִיסתין, פַתִנַ ואֻנקִ, ובארמית עמק, הייתה ממלכה חתית חדשה בעמק אמוק. הממלכה היתה לפרקים עצמאית ולפרקים כפופה לאשורים, וסופה שהפכה למחוז באימפריה האשורית.
שמות הממלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם "פלסתין" על צורותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שם זה מעלה קשר לפלשתים שישבו בדרום ארץ־ישראל ושהיו מוכרים גם למצרים כאחד מגויי הים (אנ'); קשר זה מתחזק לאור הימצאות כלים מיקניים באזור האמוק, במיוחד במאה ה־12 לפנה"ס, והרס כמה ערים שהוצע לייחס לגויי הים. עם זאת, הזיהוי של הממלכה כשייכת לגויי הים לא ודאית, ואף אם הזהיוי מתקבל, לא ברור מה היה טיב הקשר לגויי הים הפלשתים מדרום הלבנט.[1]
מבחינת ההגיה, ייתכן שהכתיב Palis(a)tin ו־Walis(a)tin מעידים על כך שההגיה של העיצור הראשון היתה כ־f, או התחילה כ־p ובהמשך נחלשה ל־f.[1] אשר לתנועה שבהברה השניה בשם, הכתיב הלווי ברוב ההופעות של שם זה לא מאפשר להבדיל בין a ל־i, אך באחת ההופעות זוהתה אות שניתן לקרוא כ־la בלבד, וזה מקדם את הקריאה "וַלַסתין"; עם זאת, אין לפסול את האפשרות שמדובר בתופעה גרפית הקשורה לכתיב בלבד, וכן את האפשרות שהקריאה היתה Walstin (וַלְסתין).[2]
פַתִנַ ואֻנקִ
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייתכן שמהשם "פלסתין" נגזר השם האשורי של הממלכה באמוק, פַתִנַ.[3] שם זה שימש את האשורים מהמאה ה־9 לפנה"ס, יחד עם השם Unqi, שם גאוגרפי שמוצאו במילה "עמק".[4] בכתובת זכור הארמית קרויה הממלכה "עמק".[5]
מלכים
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
ממקורות לוויים הירוגליפיים ומקורות אשוריים ידועים כמה מלכים של פלסתין/ולסתין/פַתִנַ; התארוך המדויק וסדר המלוכה לא ידועים, וייתכן אף ששני מלכים שנשאו שם זהה היו למעשה מלך אחד. מלך אחד המתוארך למאה ה־11 לפנה"ס הוא תַיתַ הראשון, המוכר מתבליטי מקדש אל הסער בחלב. למאה ה־10 לפנה"ס מתוארכים המלכים תַיתַ השני הידוע מאתר מחרדה (אנ')־שיזר, המלך מַנַנַ ובנו המלך שופילוליומה הראשון הידועים משתי מצבות מרוסוס (אנ'). כן מתועד מאתר תל טאיינאט מלך בשם חַֿלפַרֻנתִיַ, אך בכתובות לא מצוין במפורש שהוא היה המלך של וַלסתין; הוא עשוי להיות מזוהה עם קַלפַרֻנדַ מהכתובות האשוריות של המאה ה־9 לפנה"ס, אך הכתובות מתל טאיינאט מתוארכות למאה ה־10 לפי סגנונן. ייתכן שמדובר בשם שחוזר על עצמו בשושלת. מהמחצית הראשונה של המאה ה־9 לפנה"ס ידוע, מהכתובות האשוריות, מלך בשם לֻבַרנַ (הראשון), וכן מלך בשם שופילוליומה (השני), שעשוי להיות זהה ללֻבַרנַ. מלך בשם קַלפַרֻנדַ מתועד משנת 857 לפנה"ס. מלך בשם לֻבַרנַ (השני) מתועד בכתובות מסביבות 830 לפנה"ס. אחריו מלך אדם מחוץ לשושלת בשם סֻרִּ, ואותו ירש אדם בשם סַסִ. לאחר מאה שנה של חוסר תיעוד על ממלכת פַתִנַ, מתועד משנת 739 לפנה"ס מלך בשם תֻתַמֻּ, שאחרי מרידתו הפכה הממלכה למחוז אשורי.[6][7]
תולדות הממלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהקשר מאוד מקוטע מוזכרת הבאת סוסים ממצרים בכתובות של תַיתַ הראשון – יחסים בין־לאומיים בין צפון הלבנט למצרים חריגים יחסית לאותה תקופה.[8] בין אם תַיתַ היה צאצא לגויי הים או לא, ניתן לזהות מתקופתו מאפיינים אפיגרפיים ואיקונוגרפיים נאו־חתיים ברורים.[9] נראה שבימיו גבולות הממלכה (ששמה נכתב פַלַסתין/פַליסתין) השתרעו עד חלב.[10]
בימיו של תַיתַ השני כבר הורחב תחום הממלכה עד מחרדה (אנ')־שיזר שליד חמת, ותל טאיינאט התבסס כבירת הממלכה (ששמה נכתב וַלַסתין/וַליסתין).[10] הוצע על־ידי כמה חוקרים שתַיתַ השני הוא תועי מלך חמת המוזכר במקרא כבן בריתו של דוד המלך. זיהוי זה מנוגד לתאוריה הנפוצה, שלפיה סיפורי דוד המלך הם תוצר ספרותי של ממלכת יהודה במאה ה־8 לפנה"ס או מאוחר יותר, ואם אכן יתקבל הזיהוי, הוא יסתור תאוריה זאת. אחת הבעיות שמעלה הזיהוי הוא התיאור המקראי של תועי כמלך חמת, אף שהמקרא מכיר היטב את התואר "פלשתי" (שהוא, ככל הנראה, מקביל לשם "פלסתין"); אך ייתכן שבחירה זאת נועדה למנוע בלבול בין הפלשתים הדרומיים, אויביו של דוד, לממלכת פלסתין בת־בריתו.[11][12]
.jpg)
.jpg)
שופילוליומה הראשון ואביו מַנַנַ ידועים משתי מצבות של שופילוליומה מרוסוס (אנ'), המציגות אותו לצד אל הסער. בכתובות שעל המצבות הוא מספר שנלחם נגד עיר (שלא ציין את שמה), נגד אדנה ונגד חֿיַוַ.[13]
תחת האשורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בירת הממלכה מוכרת מהמקורות האשוריים ככִנַלִיַ או כִנַלֻוַ (היא תל טאיינאט).[4]
לֻבַרנַ הראשון הוא המלך הראשון של פַתִנַ המוזכר בכתובות האשוריות. הוא מופיע בתיאור של מסעו של אשורנצירפל השני מערבה בסביבות 870 לפנה"ס. שלמנאסר השלישי כתב שבשנתו הראשונה תקף את אֻרִמֻ, אחת מעריו המבוצרות של לֻבַרנֻ, וייתכן שבשנה זאת הסתיים שלטונו.[14]
לאחר לֻבַרנֻ מלך סַפַלֻלמֶ (שופילוליומה) על פַתִנַ. הוא השתתף בקואליציית המלכים שנלחמו נגד שלמנאסר השלישי בקרב על גבול ממלכת שמאל והובסו. סַפַלֻלמֶ ארגן מחדש את הצבאות, אך בקרב ליד עיר מלכותו של סַפַלֻלמֶ הובסו הצבאות. נראה ששלמנאסר הוריד סַפַלֻלמֶ מכס השלטון, ואחריו מלך קַלפַרֻנדַ, שלא התמרד והגיש מנחות למלך אשור. ייתכן ששמו הלווי היה חַֿלפַרֻנתִיַ, שם המוכר מכתובת של אחד ממלכי פלסתין (לפחות שלושה ממלכי גֻרגֻם (אנ') נשאו שם זה, כך שייתכן שגם בפלסתין מדובר היה בשם שחוזר על עצמו בשושלת).[15]
לאחר קַלפַרֻנדַ מלך לֻבַרנֻ השני. גם הוא היה נאמן לאשור. ייתכן שבשל נאמנות זאת התקוממו נגדו נתיניו בסביבות 830 לפנה"ס, והחליפו אותו באדם פשוט בשם סֻרִּ. שלמנאסר שלח את דַיַן־אשּור (אנ') בראש צבאו נגד סֻרִּ, אך סֻרִּ מת לפני כל התרחשות צבאית, ודַיַן־אשּור עזב לאחר שקיבל מנחה משמעותית. הוא מינה על פַתִנַ אדם בשם סַסִ מארץ כֻרֻסַּ (שלא מוכרת מאף מקור אחר).[16]
לאחר פער של כמאה שנה שבו לא מוזכרת פַתִנַ במקורות האשוריים, מספר תגלת־פלאסר השלישי בכתובותיו ב־739 לפנה"ס שמלך בשם תֻתַמֻּ שמרד בו, ולכן תגלת־פלאסר הוריד אותו מהכס והפך את ממלכתו למחוז אשורי בשם כֻלַּנִּ או כֻלַּנִּיַ.[17]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Mark Weeden, After the Hittites: The Kingdoms of Karkamish and Palistin in Northern Syria, Bulletin of the Institute of Classical Studies 56, 2013, עמ' 11 doi: 10.1111/j.2041-5370.2013.00055.x, JSTOR 44254129
- ^ Mark Weeden, The land of Walastin at Tell Tayınat, Nouvelles Assyriologiques Brèves et Utilitaires, 2015/2 (juin), עמ' 65–66
- ^ Mark Weeden, After the Hittites: The Kingdoms of Karkamish and Palistin in Northern Syria, Bulletin of the Institute of Classical Studies 56, 2013, עמ' 12 doi: 10.1111/j.2041-5370.2013.00055.x, JSTOR 44254129
- ^ 1 2 Belkıs Dinçol et al., Two new inscribed Storm-god stelae from Arsuz (İskenderun): ARSUZ 1 and 2, Anatolian Studies 65, 2015, עמ' 63 doi: 10.1017/S006615461500006X, JSTOR 24878378
- ^ Herbert Donner, Wolfgang Rölig, Kanaanäische und aramäische Inschriften, Band II: Kommentar, Otto Harrassowitz, 1964, עמ' 207
- ^ Mark Weeden, After the Hittites: The Kingdoms of Karkamish and Palistin in Northern Syria, Bulletin of the Institute of Classical Studies 56, 2013, עמ' 12–15 doi: 10.1111/j.2041-5370.2013.00055.x, JSTOR 44254129
- ^ Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 130–131
- ^ Mark Weeden, After the Hittites: The Kingdoms of Karkamish and Palistin in Northern Syria, Bulletin of the Institute of Classical Studies 56, 2013, עמ' 17 doi: 10.1111/j.2041-5370.2013.00055.x, JSTOR 44254129
- ^ Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 129
- ^ 1 2 Belkıs Dinçol et al., Two new inscribed Storm-god stelae from Arsuz (İskenderun): ARSUZ 1 and 2, Anatolian Studies 65, 2015, עמ' 62 doi: 10.1017/S006615461500006X, JSTOR 24878378
- ^ Mark Weeden, After the Hittites: The Kingdoms of Karkamish and Palistin in Northern Syria, Bulletin of the Institute of Classical Studies 56, 2013, עמ' 18 doi: 10.1111/j.2041-5370.2013.00055.x, JSTOR 44254129
- ^ על הזיהוי ראו בהרחבה:
Charles Steitler, The biblical king Toi of Ḥamath and the late Hittite state 'P/Walas(a)tin', Biblische Notizen 146, 2010, עמ' 81–99;
Gershon Galil, David, King of Israel, between the Arameans and the Northern and Southern Sea Peoples in Light of New Epigraphic and Archaeological Data, Ugarit-Forschungen 44, 2013, עמ' 159–174 - ^ Belkıs Dinçol et al., Two new inscribed Storm-god stelae from Arsuz (İskenderun): ARSUZ 1 and 2, Anatolian Studies 65, 2015, עמ' 64–68 doi: 10.1017/S006615461500006X, JSTOR 24878378
- ^ Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 130
- ^ Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 131
- ^ Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 132
- ^ Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 132–133