ערך ללא מקורות
| ||
ערך ללא מקורות | |
פָנָאטיות דתית היא מונח מתחום מדעי החברה ובפרט הפסיכולוגיה החברתית המתאר מצב שבו אדם מחזיק בעמדה דתית דומיננטיות באופן כה קיצוני עד כדי כך שהוא מנסה לסתור כל הבעת התנגדות כלפיה או מדחיק התנגדות כזאת, גם אם התנגדות זו מבוססת ומדויקת מבחינה מציאותית ובפרט אמפירית. צורה זו של פנאטיות (אנ') ידועה לאורך ההיסטוריה, ובמקרים רבים הביאה לפילוג ולאלימות.
הפנאטיות הדתית היא חלק מתופעה רחבה יותר של פנאטיות בחברה האנושית. המונח פנאטיות דתית דומה למונח הפנאטיות בכללותו אך הוא מדגיש את ההיבט הדתי; פנאטיות תיתכן לא רק במסגרת חשיבה או פילוסופיה דתית, אלא גם במסגרת אידאולוגיות חילוניות שבניגוד לדתות אינן בהכרח מדגישות פרקטיקה ופולחן.
אין הכרח שאדם דתי יהיה פנאטי בעמדה מסוימת דווקא מהיותו דתי; לא כל הדתות בהכרח מחנכות לחשיבה פנאטית ולקיחת עמדות מסוימות לרמת הפנאטיות נעשית לעיתים באופן דטרמיניסטי, מתוך אינדוקטרינציה ולעיתים אין לפרט בכלל שליטה על התפתחותה.
אין לבלבל פנאטיות דתית עם פונדמנטליזם. בעוד שפונדמנטליזם קורא לחזור ליסודות הדת המקוריים (הפונדמנטליות), אין הכרח שקריאה זו תביא עימה חשיבה והתנהגות שתזוהה עם פנאטיות. הפנאטיות יכולה אפוא להגיע גם כאשר מתרחקים מהפונדמנטליזם, כלומר ניתן להיות פנאטי בהקשר לעמדות דתיות-רפורמיות או חדשניות.