לידה |
13 בספטמבר 1861 בורדטאון, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
10 בספטמבר 1940 (בגיל 78) מחוז בארנסטייבל, ארצות הברית |
מקום לימודים | האקדמיה לאמנויות היפות בפנסילבניה |
פרדריק ג'אד ווה (באנגלית: Frederick Judd Waugh; 13 בספטמבר 1861 – 10 בספטמבר 1940) היה אמן אמריקאי, הידוע בעיקר כאמן ימי. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא תכנן הסוואה של ספינות עבור הצי האמריקני.
פרדריק ווה היה בנו של צייר פורטרטים ידוע בפילדלפיה, סמואל בל ווה, ואח חורג של הציירת אידה ווה. הוא היה אביו של הצייר קולטון ווה.
הוא למד באקדמיה לאמנויות בפנסילבניה אצל תומאס איקינס, ובאקדמיה ז'וליאן בפריז, אצל אדולף ויליאם בוגרו. לאחר שעזב את פריז, עבר להתגורר באנגליה והתגורר באי סארק בתעלה האנגלית, שם התפרנס כצייר נוף ימי.[1]
בשנת 1908 חזר ווה לארצות הברית והתיישב במונטקלייר הייטס, ניו ג'רזי. לא היה לו סטודיו עד שאספן האמנות ויליאם אוונס (מממן מסילות רכבת ונשיא תאגיד מילס גיבס) הציע לו סטודיו תמורה ציור אחד בשנה. בשנים מאוחרות יותר הוא התגורר באי ביי, מיין ובפרובינסטאון, מסצ'וסטס. בשנת 1914 הוא היה שופט בתערוכת האמנות באי מונגגן, במהלך חגיגות בשנת 1914 למסעו של קפטן ג'ון סמית'.
בשנת 1918 הומלץ על ווה שישמש כאמן הסוואה עבור הצי האמריקני, כחבר במדור העיצוב של יחידת ההסוואה הימית שבה שירת. מדור זה היה ממוקם בוושינגטון הבירה, ובראשו עמד הצייר האמריקאי אוורט ל' וורנר.[2]
על פי ביוגרפיה של ווה, ספינות גדולות רבות, כולל ה"לויתן", הוסוו על פי עיצוביו. אף שהמיזם היה מאמץ צוותי בו איש בודד לא שיחק תפקיד סולו, הייתה לו כל הסיבות להיות גאה בעבודתו. רק ספינה אחת עם מערכת ההסוואה שלו אבדה במהלך המלחמה.
פרדריק ג'אד ווה נחשב לאמן רב-תכליתי, שמעבר לציורי שמן, גם עיצב ספרים וגם חפצי כסף ונחושת והשתתף בבניית בתים.[3]
המורשת החשובה ביותר של ווה היא נופי הים הרבים שלו, שנוצרו באירופה ובאמריקה. המוטיבים הנפוצים ביותר שלו כוללים נופים של האוקיינוס הפתוח - בעיקר האוקיינוס האטלנטי - עם גלים ושמים, אך ללא ספינות או חופים. עבודות מוקדמות כמו נוף איכרים (1883) מראות השפעות מהציור הריאליסטי באוויר הפתוח מאת ז'ול בסטיין-לפה.
במאמר שכותרתו "כמה מילים על ציור הים" (1910) תיאר האמן את המתודולוגיה שלו: על פי הכתוב, הוא התבונן באוקיינוס ובחן את תנועותיו בחיפוש אחר "שלבים אטרקטיביים במיוחד". ברגע שהוא הכיר מקרוב את תנועת הים, הוא כבר לא היה צריך לצייר מהטבע, אלא יכול היה לשחזר מזיכרונו. לדוגמה, הוא צייר ציור ימי ב-1908 בהתבסס על זיכרונותו מחציית האוקיינוס האטלנטי בסוף הסתיו הקודם. הוא אמר לחברו: "אי אפשר לצבוע את הים בתנועה בעזרת מילים או לחוש בנחיריים את ריח של מי המלח (...) ובכל זאת כל אלה מורגשים איכשהו ביצירת האמנות."
ווה העדיף את טכניקת האימפסטו עם עובי רב ומחוספס על כל התמונה. הוא נהג למרוח את הצבעים בצורה לא מעורבבת ככל האפשר על בד שהוכן עם שכבת גסה של צבע כהה. הציור שהיה פריצת הדרך המסחרית שלו, מאופיין במשיחות מכחול רחבות ובצבעים ירוקים וברורים.[4]
בנוסף לציור הימי, האמן גם התפרסם כמאייר. ציוריו החשובים ביותר כוללים את תמונות ממלחמת הבורים השנייה, שהייתה בין השנים 1899–1902 עבור המגזין הבריטי "The Graphic", כמו גם את האיורים לרומן הפנטזיה שלו "שבט המונס", שנכתב בשנים 1914-1916.[5]
רבות מיצירותיו נמצאות במוזיאוני האמנות אדווין א. אולריך בהייד פארק, ניו יורק, וויצ'יטה, קנזס.
לפחות ציור אחד תלוי בכנסיית סנט מרי של הנמל בפרובינסטאון, שם נפטר.[6]