פרויקט מינרט

פרויקט מינרט (באנגלית: Project MINARET) היה פרויקט ריגול שהופעל על ידי הסוכנות לביטחון לאומי (ה-NSA) ובמסגרתה עקבה הסוכנות אחרי התקשורת האלקטרונית בניסיון ללקט מידע על שורה מאזרחי ארצות הברית, והעבירה את המידע לכל ארגוני המודיעין האחרים בארצות הברית^[1], החל מהשירות החשאי של ארצות הברית, מחלקת ההגנה של ארצות הברית, ה-CIA, ה-FBI וכן סוכנויות ביון מרחבי העולם (הבולטת שבהן הייתה סוכנות הביון הבריטית, מטה התקשורת הממשלתית^[2][3]).

הפרויקט היה פרויקט אח לפרויקטים אחרים שעסקו בריגול, הן לפרויקט שאמרוק (אנ') והן לפרויקט נמיה (אנ')

היסטוריה

החל מ-1962 לסוכנות לביטחון לאומי הייתה רשימה של כל אמריקאי שנסע לקובה, בהמשך רשימה זו הורחבה לרשימה שכוללת סוחרי סמים. 5 שנים לאחר תחילת תחזוק הרשימה הורה נשיא ארצות הברית, לינדון ג'ונסון להוסיף לרשימה את פעילי התנועה האנטי-מלחמתית (אנ'). הנשיא שהחליף את ג'ונסון, ריצ'רד ניקסון הרחיב אף הוא את הרשימה, הפעם אלו היו מנהיגי התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, מספר עיתונאים ואפילו כ-2 סנאטורים^[4].

הרשימה נוצרה על ידי רשויות אכיפת החוק בשיתוף פעולה סודי וחסוי עם סוכנויות הביון, כדי לשמור על הסודיות בעניין הוחלט שלא יהיה פיקוח שיפוטי לפרויקט^[5], רמת הדאגה לכך שהפרויקט יחשף לעיני הציבור הביאה לעובדה שהתכנים שהעבירה הסוכנות לביטחון לאומי ל-FBI או ה-CIA הושמדו כשבועיים לאחר המסירה שלהם אך נשמרו כ"סוד שמור" שלא צוין באף אחת מרשומות הסוכנויות שפורסמו לציבור.

פסק דין קית' מ-1972 שניתן על ידי בית המשפט העליון הפך את נושא הריגול נגד אזרחים לשנוי במחלוקת אף יותר מבעבר, התומכים בריגול שכזה טענו כי לממשל יש את הסמכות להגן על האומה האמריקאית מפני פעילות חתרנית מבפנים ומתנגדי הריגול טענו שהדבר מלווה בהפרת פרטיות וזכויות בסיסיות רבות. מחלוקת זו הפכה לליבת המאבק המשפטי נגד פרויקט מינרט.

בין 1967 ל-1973 נרשמו ברשימה כ-1,650 אזרחים אמריקאים וארגונים וכן כ-5,925 זרים. ב-1975 העיד מנהל הסוכנות לביטחון לאומי, לו אלן ג'וניור (אנ') בפני ועדת המודיעין של הסנאט כי הסוכנות תחזקה למעלה מ-3,900 דוחות על אמריקאים הנמצאים ברשימה. מלבד עדותו של אלן ג'וניור גם סקירת של מחלקת המשפטים האמריקאית מעלה כי מספר חוקים נגד האזנות סתר הופרו.

אחת התוצאות של הפרויקט הייתה חקיקת חוק המעקב הזר (אנ') (ה-FISA) שנחקק ב-1978 וכבל את יכולות הסוכנות לרגל בקצב ובצורה שעשה זאת קודם לכן, אם לא די בכך בעקבות החוק הוקם מערך של צווים וביקורות שיפוטויות.

יעדי הפרויקט

כאמור כ-1,650 מאזרחי ארצות הברית היו יעדים של סוכנויות הביון, המפרסומים שבהם היו הסנאטור הרפובליקני הווארד בייקר, השחקנית ג'יין פונדה, המתאגרף מוחמד עלי, ההומוריסט ארט בוכוואלד, מנהיג התנועה לזכויות האזרח מרטין לותר קינג ואף הסנאטור הדמוקרטי פרנק צ'רץ' שהוא בעצמו עמד בראשות "ועדת צ'רץ'" שנקראה על שמו, הוועדה חקרה את הפרויקט וכן את מבצע מוקינגברד (שבמסגרתו הופעל הפרויקט)^[6].

הערות שוליים

1. Senate Select Committee to Study Governmental Operations with Respect to Intelligence Activities (23 באפריל 1976), Supplementary Detailed Staff Reports on Intelligence Activities and the Rights of Americans: National Security Agency Surveillance Affecting Americans
2. Christopher Hanson (13 באוגוסט 1982). "British 'helped U.S. in spying on activists'". The Vancouver Sun. נבדק ב-30 בנובמבר 2013.
3. "UK aided spy check". Evening Times. 13 באוגוסט 1982. נבדק ב-30 בנובמבר 2013.
4. Budiansky, Stephen (2016). Code Warriors. New York: Alfred A. Knopf. pp. 23, 286–291. ISBN 9780385352666.
5. Theoharis, Athan (ביולי 2016). "Expanding U.S. Surveillance Powers: The Costs of Secrecy". Journal of Policy History (באנגלית). 28 (3): 515–534. doi:10.1017/S0898030616000208. ISSN 0898-0306.
6. Aid, Matthew. "Secret Cold War Documents Reveal NSA Spied on Senators". Foreign Policy. The Washington Post Company. נבדק ב-27 בספטמבר 2013.