פריווילגיה גברית

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך כולל תבניות וסימנים לא מובנים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך כולל תבניות וסימנים לא מובנים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פריווילגיה גברית היא מושג המתאר יתרונות או זכויות חברתיות, כלכליות ופוליטיות הזמינות לגברים בלבד על בסיס מגדר. הגישה של גברים להטבות אלה עשויה להשתנות בהתאם למידת התאמתם לנורמה הגברית האידיאלית של החברה.

התחום נחקר לראשונה על ידי חוקרות פמיניסטיות בשנות השבעים של המאה העשרים, שבחנו פערים בין גברים לנשים באפשרויות להשגת צדק ושוויון חברתי. מאוחר יותר, המחקרים החלו להתמקד בהצטלביות וחפיפה בין פריווילגיות הקשורות למגדר, גזע, מעמד חברתי, נטייה מינית, ומדרגים חברתיים נוספים.

סקירה כללית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריווילגיות ומעמד מיוחד ניתנים לגברים בחברות פטריארכליות[1][2] המבוססות על עליונות גברית. הגברים בחברות אלה מחזיקים ברוב הכוח ושולטים במרחב הציבורי, בתחומים של מנהיגות פוליטית, סמכות מוסרית, זכויות חברתיות ובעלות על רכוש. גברים זוכים ליתרונות כלכליים, פוליטיים, חברתיים, חינוכיים ומעשיים, אשר אינם זמינים לנשים, או זמינים להן במידה פחותה. העובדה שמערכות פטריארכליות אלה מתקיימות זמן רב ומחוזקות לאורך דורות, הופכת את הפריווילגיות לפחות מורגשות, ומובילה את הנהנים מזכויות אלה לייחס את מעמדם המיוחד לטבע וליכולתם הפרטית ולאו דווקא ליתרונות שמעניקה להם החברה.

בתחום הסוציולוגיה, הפריווילגיה הגברית נתפסת כמשתלבת במבנה המוסדות החברתיים, למשל, כאשר גברים מחזיקים בדרך כלל בסמכות על נשים בכוח העבודה, ונהנים מהתוצר של התפקידים המסורתיים של נשים.[3] אפשר לסווג פריווילגיות כשליליות או כחיוביות, על בסיס השפעתן החיובית על גברים או שלילית על נשים.[1] חוקרת לימודי נשים, פגי מקינטוש, כותבת:

"אפשר לפחות להתחיל להבחין בין היתרונות החיוביים שאנחנו יכולים לעבוד כדי שיתפשטו, עד לנקודה שבה הם לא יתרונות בכלל אלא פשוט חלק מהמרקם האזרחי והחברתי הרגיל, לבין סוגים שליליים של יתרונות, שאם לא נדחה אותם הם תמיד יפעלו לחיזוק ההיררכיות העכשוויות".[4]

יתרונות חיוביים כוללים דברים כמו תזונה נאותה, מחסה וטיפול רפואי, ואילו יתרונות שליליים הנלווים לפריווילגיה גברית כוללים דברים כמו יתרון על פני אחרים בקבלת עבודה, גישה מינית, או הנאה מתוצרתן של נשים.[4]

היקף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריווילגיות גבריות אינן מחולקות באופן שווה בין כל הגברים. אלה שמתאימים ביותר לנורמה הגברית האידיאלית נהנים מרוב הזכויות.[1][5] בחברות פטריארכליות האידיאל הזה, שקיים בבסיס החברה אך בלתי מושג עבור רוב הגברים, מתואר כ"לבן, הטרוסקסואלי, סטואי, עשיר, חזק, קשוח, תחרותי ואוטונומי". חוקרי לימודי גבריות מתייחסים לנורמה הגברית האידיאלית הזו כגבריות הגמונית. בעוד שכל הגברים נהנים מפריווילגיה גברית במידה מסוימת, אלה השונים מהאידיאל ההגמוני אינם מפיקים ממנה את התועלת המלאה במצבים מסוימים, במיוחד בחברת גברים אחרים שמתאימים יותר ל"אדיאל". לדוגמה גברים שחוו בריונות ואלימות במשפחה, עלולים שלא ליהנות מזכויות יתר. סוגים אלה של אלימות כפויה קשורות למושג "גבריות רעילה", התוצר של היררכיות של דומיננטיות שהן מובנות באידיאל הגבריות, ושדרכן חלק מהגברים נפגעים מגברים אחרים או מהמגבלות המושמות עליהם. עם זאת, קיימת טענה שהם עדיין מחזיקים בפריווילגיות לעומת נשים או לעומת גברים אחרים בעלי מאפיינים פחות הגמוניים (לדוגמה, גברים לבנים לעומת גברים שחורים, או גברים הטרוסקסואליים לעומת גברים הומואים).

הנראות החלקית של הפריווילגיה הגברית נוכחת למשל בדיונים על פערי השכר בארצות הברית; הפער מוגדר בדרך כלל על ידי ציון השכר הממוצע של נשים כאחוז מזה של גברים. אך אם שכר נשים היה משמש כקו בסיס, זה היה מדגיש את הדיבידנד שגברים זוכים לו בצורת שכר גבוה יותר (32% בשנת 2005).[1] במסחר, הדומיננטיות הגברית מבחינת בעלות ושליטה על ההון הפיננסי וצורות אחרות של עושר שנוצרה בהשפעה גברית לא מידתית על מעמדות העובדים ועל גיוס עובדים ופיטוריהם. בנוסף, נטל לא פרופורציונלי מוטל על נשים בשוק העבודה כשמצופה מהן להיות האחראיות הכמעט-בלעדיות לטיפול בילדים ובבית; נשים עלולות להיות מפוטרות או מנועות מקידום במקצוען בשל כך, מה שמציב אותן בעמדת חסרון כלכלי ביחס לגברים.

המושג פריווילגיה גברית אינו חל על התרחשויות בודדות, או שימוש בכוח פיזי אינדיבידואלי, אלא הוא מתאר את אחד ממבני הכוח המערכתיים הרבים הקיימים באופן משולב ברוב החברות והתרבויות.[6]

דוגמה לזכאות הגברית במסגרות אקדמיות ממוסדות ניתן לראות בשכיחות של גברים המחליטים כיצד ייבנו תוכניות הלימודים וכיצד מלמדים היסטוריה וספרות ברחבי העולם. מבחינה היסטורית, כל אלה שהחזיקו בתואר נשיא ארצות הברית היו גברים. הממשלה האמריקאית ברמה הלאומית, כולל הסנאט ובית הנבחרים, היא ברובה גברים, וכך גם במדינות ברחבי העולם.[7]

מחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקרים הראשונים בתחום הפריווילגיה הופיעו יחד עם מחקרן של פמיניסטיות בתחום לימודי הנשים בשנות ה-70 של המאה ה-20. תחום מחקר זה החל בבחינת החסמים לשוויון וצדק מגדרי. מאוחר יותר, החוקרות החלו להתמקד בהצטלביות והטבע החופף של פריווילגיות הקשורות למין, גזע, מעמד חברתי, נטייה מינית, ומדרגים חברתיים נוספים.

פגי מקינטוש, אחת מהחוקרות הפמיניסטיות הראשונות שחקרה פריווילגיות גבריות, כתבה גם על פריווילגיה לבנה, תוך שימוש במטאפורה של "התרמיל הבלתי נראה" כדי לתאר קבוצה של יתרונות שיש לאנשים מקבוצות מסוימות, לעיתים קרובות גם באופן לא מודע.[1] לדברי מקינטוש, הפריווילגיה הגברית אינה תוצאה של מאמץ מתמשך לדכא נשים; אך עם זאת, היתרונות הטבועים במערכת גורמים לכך שגברים מרוויחים מן ההטיה המערכתית שמעמידה נשים בעמדת חסרון. ניתן לתאר את היתרונות של פריווילגיה לא מדוברת זו כאמצעים מיוחדים, כלים, מערכות יחסים או הזדמנויות שונות אחרות. לדברי מקינטוש, פריווילגיה זו עשויה להשפיע לרעה על התפתחותם של גברים כבני אדם, ומעטים מהם אי פעם קוראים תיגר על המבנה הקיים או רואים אותו כבר שינוי.

הניסיון לבחון את תפקיד הפריווילגיה בחייהם של סטודנטים הפך למאפיין קבוע של ההשכלה האקדמית בצפון אמריקה.[5] על ידי הפניית תשומת לב לנוכחות של זכויות יתר (כולל של גברים, לבנים וקבוצות אחרות) בחייהם של תלמידים, מחנכים מבקשים לטפח תובנות שיכולות לסייע לתלמידים לתרום לצדק חברתי.

תגובות תרבותיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרי הפמיניזם מתנגדים לנרטיב הפריווילגיה הגברית, וטוענים כי הוא מתעלם מן החסרונות הניצבים בפני גברים, או שהם ממוזערים.[8][9][10] בין חסרונות אלה הם כוללים גזרי דין חמורים יותר, ופחות מסרים חיוביים בגיל ההתבגרות.[11][12][13]

גברים רבים הגיבו לדיונים על פריווילגיה גברית באמירות שהם לא מרגישים שקיבלו כל יתרון לא מורווח בניסיונותיהם למצוא הצלחה בתעסוקה, בחינוך, או מערכות יחסים. פעילי זכויות הגבר, כמו גם גברים אנטי-פמיניסטים, מכירים לעיתים קרובות שהתפקידים המסורתיים של הגברים מזיקים לגברים, למשל גברים עובדים יותר שעות ביום, רוב נפגעי תאונות העבודה הם גברים ועוד, אך מכחישים כי לגברים כקבוצה יש כוח מוסדי או זכויות יתר, וטוענים כי גברים כיום הם קורבנות ביחס לנשים.[14][15]

ישנם גברים המזדהים כפמיניסטים אשר נוטלים חלק פעיל בקריאת תיגר על דיכוי סקסיסטי, וטוענים שפריווילגיה גברית קשורה קשר הדוק לדיכוי נשים. הם מתארים את התנהגותם המדכאת של הגברים כתכונה תרבותית הנלמדת במערכות חברתיות פטריארכליות, ולא כתכונה ביולוגית מולדת.[1] גברים הפעילים בתנועה הרחבה יותר של פרו-פמיניזם או אנטי-סקסיזם טוענים שתפקידי מגדר מסורתיים פוגעים הן בגברים והן בנשים. פרו-פמיניזם ליברלי נוטה להדגיש את הדרכים שבהן גברים סובלים מהתפקידים המסורתיים הללו, בעוד שפרו-פמיניזם רדיקלי נוטה להדגיש את הפריווילגיות, הגבריות ואי-השוויון המגדרי.[14]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Phillips, Debby A.; Phillips, John R. (2009). "Privilege, Male". In O'Brien, Jodi (ed.). Encyclopedia of Gender and Society: Volume 2. Thousand Oaks, Calif.: SAGE Publications. pp. 683–685. ISBN 978-1-4129-0916-7.
  2. ^ Keith, Thomas (2017). "Patriarchy, Male Privilege, and the Consequences of Living in a Patriarchal Society". Masculinities in Contemporary American Culture: An Intersectional Approach to the Complexities and Challenges of Male Identity (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-31-759534-2.
  3. ^ Rohlinger, Deana A. (2010). "Privilege". In Ritzer, G.; Ryan, J.M. (eds.). The Concise Encyclopedia of Sociology. John Wiley & Sons. pp. 473–474. ISBN 9781444392647.
  4. ^ 1 2 McIntosh, Peggy (1988). "White Privilege and Male Privilege: A Personal Account of Coming to See Correspondences Through Work in Women's Studies" (PDF). Wellesley, MA: Wellesley College, Center for Research on Women. Working Paper 189.
  5. ^ 1 2 Coston, Bethany M.; Kimmel, Michael (2012). "Seeing Privilege Where It Isn't: Marginalized Masculinities and the Intersectionality of Privilege". Journal of Social Issues. 68 (1): 97–111. doi:10.1111/j.1540-4560.2011.01738.x. ISSN 1540-4560.
  6. ^ Narayan, Uma (1997). Dislocating Cultures: Identities, Traditions, and Third-World Feminism. London: Routledge. ISBN 978-0-415-91419-2.
  7. ^ "Economies". Global Gender Gap Report 2016 (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-2017-09-07. נבדק ב-2019-01-26.
  8. ^ Hoff Sommers, Christina. "The War Against Boys". The Atlantic. Hayley Romer.
  9. ^ Wente, Margaret. "Ladies, check your privilege". The Globe and Mail. The Globe and Mail.
  10. ^ ד"ר עופר קצ'רגין, מיהו פריבילג?, באתר ערוץ 7, ‏4.1.2022
  11. ^ Starr, Sonja. "Estimating Gender Disparities in Federal Criminal Cases". Lw & Economics Working Papers. University of Michigan Law School Scholarship Repository.
  12. ^ Zimbardo, Philip. "Young Men and the Empathy Gap". Psychology Today. נבדק ב-15 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Benderly, Beryl Lieff. "Women have a hiring advantage in the scientific stratosphere". Science.
  14. ^ 1 2 Flood, Michael (2007). "Men's movement" (PDF). In Flood, Michael; et al. (eds.). International Encyclopedia of Men and Masculinities. London: Routledge. pp. 418–422. ISBN 978-0-415-33343-6. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-05-17. נבדק ב-2019-01-26.
  15. ^ Clatterbaugh, K. (2007). "Anti-feminism". In Flood, Michael; et al. (eds.). International Encyclopedia of Men and Masculinities. London: Routledge. pp. 21–. ISBN 978-0-415-33343-6.