חתך סגיטלי של מפרק הלסת | |
תחום | רפואת חירום |
---|---|
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 823775 |
סיווגים | |
ICD-10 | S03.0 |
ICD-11 | NA03.0 |
פריקת לסת מתרחשת כאשר שתי העצמות שנפגשות במפרק הלסת מתנתקות.[1] אין לבלבל עם תזוזות לסת, אשר מתרחשות כאשר המפרק עדיין מחובר חלקית לעצם.[2]
לסת פרוקה גורמת לקשיים בפתיחת וסגירת הפה.[3] מצב זה עלול לגרום לכאב ראש קיצוני או חוסר יכולת להתרכז. כאשר יישור השריר אינו מסונכרן, תהיה תחושת כאב בשל סיבוב לא רצוי של הלסת.[4]
אם הכאב נשאר קבוע, ייתכן שיש צורך בניתוח, כדי ליישר את הלסת.[5] בהתאם לחומרת פריקת הלסת, משככי כאבים כגון אקמול עשויים לסייע להקלה ראשונית של כאב כרוני.
המפרק המעורב בפריקה זו הוא המפרק הלסתי-רקתי (TMJ). מפרק זה ממוקם בנקודת המפגש בין עֱלִי הלסת התחתונה והעצם הטמפורלית.[6][7] השרירים המאפשרים את סגירת הפה הם: שריר המלעס, שריר הצדע, ושריר הכנפה התיכון. השריר המאפשר את פתיחת הלסת הוא שריר הכנפה הצידי.[7]
ישנן ארבע צורות שונות של פריקת הלסת: אחורית, קדמית, עליונה וצידית. הצורה הנפוצה ביותר היא הקדמית.
סימפטומים שונים עשויים להופיע בהתאם לחומרת הפריקה והזמן שעבר מאז הפציעה. סימפטומים נפוצים כוללים תחושה שהלסת "אינה במקום" או חורגת ממקומה, קושי בדיבור או בהזזת את הלסת, אי-יכולת לסגור את הפה לגמרי, הזלת ריר עקב קושי בסגירת הפה, הרגשה שהשיניים זזו ממקומן ואינן מיושרות, וכאב חזק.[9][10]
לעומת זאת, סימפטומים של שבר לסת כוללים דימום המגיע מן הפה, אי-יכולת לפתוח את הפה לרוחב ללא כאב, שטפי דם ונפיחות של הפנים, קשיי אכילה בשל כאב מתמשך, אובדן תחושה בשפה התחתונה וטווח תנועה חלקי של הלסת.[10]
רוב הפרעות הלסת התחתונה (TMDs) הם מגבילים את עצמם ולא מחמירות. טיפול פשוט, יחד עם מעורבות וטיפול עצמי, ויחד עם שיטות טיפול ושיקום שמטרתן לחסל התכווצויות שרירים ולהחזיר קוֹאוֹרדִינָצִיָה מדויקת, נדרשים נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs) משככי כאבים לשימוש לטווח קצר, על בסיס קבוע ולא על בסיס הצורך.[7]
מצד שני, טיפול של הפרעת לסת תחתונה (TMD) כרונית יכול להיות קשה, והדרך הכי טובה להתמודד עם מצב זה היא על ידי גישת צוות; הצוות מורכב מרופא מטפל עיקרי, רופא שיניים, פיזיותרפיסט, פסיכולוג, פרמקולוג, ובמספר קטן של מקרים, מנתח. שיטות שונות כוללות חינוך המטופל יחד עם שיטות טיפול עצמית, תרופות, פיזיותרפיה, סדים, ייעוץ פסיכולוגי, טכניקות הרפיה, ביופידבק, היפנוזה, וניקור מפרק (אנ').[7]
כמו רוב הנקעים במפרקים, ניתן בדרך כלל לשחזר בהצלחה פריקת לסת לתוך העמדה הרגילה של הלסת על ידי בעל הכשרה רפואית מקצועית. ניסיונות לתקן את מיקום הלסת ללא סיוע רפואי מקצועי עלול להוביל להחמרת הפגיעה. המטפל יכול להיות מסוגל להחזיר את הלסת לתוך המיקום הנכון על ידי מניפולציה של האזור בחזרה למיקומה הנכון. תרופות הרדמה כגון הרדמה כללית, מרפי שרירים, או במקרים מסוימים הרגעה, עשויות להיות נחוצות כדי להרגיע את שריר הלסת החזק. במקרים חמורים יותר, ייתכן שיהיה צורך בניתוח כדי למקם מחדש את הלסת, במיוחד אם קיימים נקעי לסת חוזרים.[10]
פריקת הלסת נפוצה עבור אנשים שעברו תאונות ברכב, אופנוע, או תאונות הקשורות לפעילויות ספורטיביות.[9] אנשים שעוברים פריקת לסת בדרך כלל לא פונים למחלקה לטיפול רפואי נמרץ.[9] ברוב המקרים, נקעי הלסת הם חדים ועלולים להשתנות כתוצאה ממניפיולציות קטנות.[8] לפי מחקר מסוים שנערך בתקופה של 7 שנים במרכז רפואי במחלקת המיון, רק 37 מקרים מתוך 100,000 היו מטופלים שפנו למחלקה בגלל פריקת מפרק הלסת.[7]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.