פרנץ' האוס

פרנץ' האוס
French house
מקורות סגנוניים האוס, דיסקו, יורודיסקו
מקורות תרבותיים תחילת עד אמצע שנות ה-90, צרפת
מוצא צרפת
נגזרות נו-דיסקו, סינת'ווייב
נושאים קרובים
נו-דיסקו, פאנקי האוס, פיוצ'ר פאנק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנץ' האוסאנגלית: French house) או דיסקו האוס (Disco house) הוא סגנון של מוזיקת האוס שהומצא על ידי מוזיקאים צרפתים בשנות ה-90.[1] פרנץ' האוס הוא סוג של יורודיסקו וזרם פופולרי של סצנת ה-EDM האירופית של סוף שנות ה-90 וה-2000. הז'אנר מתאפיין בעיקר עם אפקטים של פילטר ופייזר לצד דגימות של רצועות דיסקו אירופאיות משנות ה-70.[2] הז'אנר גם מתאפיין במקצב 4/4 בטמפו שבין 110–130 פעימות לדקה. פרנץ' האוס דומה לתת-ז'אנר פיוצ'ר פאנק, אם כי ישנם כמה הבדלים מרכזיים. בין המפיקים הגדולים של פרנץ' האוס הם: דאפט פאנק,[3] דייוויד גטה, בוב סינקלר, מרטן סולבג, סטארדאסט, קסיוס, הסופרמן לוברס,[4] מודז'ו, ג'אסטיס, אייר ואטיין דה קרסי.

פרנץ' האוס הושפע ממוזיקת דאנס אמריקאית, יורודיסקו וספייס-דיסקו.[5] P-פאנק אמריקאי השפיע גם על הסאונד של הז'אנר, במיוחד עבודתם של ג'ורג' קלינטון ובוטסי קולינס.[6] P-פאנק נוגן לצד דיסקו במועדוני לילה צרפתיים רבים, בעיקר לאחר שליל הריסת דיסקו התקיים בארצות הברית.[6] השפעתה של מוזיקת הפופ הצרפתית של שנות ה-70, ניכרת גם בתוך הז'אנר.

השירים של תומא בנגלטר עבור חברת התקליטים שלו, Roulé, היו כמה מהדוגמאות המוקדמות ביותר של פרנץ' האוס. עבודות הסולו שלו, יחד עם עבודתו כחבר בלהקות דאפט פאנק וסטארדאסט, השפיעו על סצנת הפרנץ' האוס באמצע עד סוף שנות ה-90. הצמד הצרפתי מוטורבאס היו בין הראשונים בצרפת שהפיקו רצועות האוס שהתבססו בעיקר על סמפלים ולופים מסוננים והוציאו את האלבום Pansoul בשנת 1996. המפיק הפריזאי סנט ז'רמן הפיק גם שירי האוס בהשראת ג'אז.

דאפט פאנק, קסיוס ומאוחר יותר סטארדאסט היו האמנים המצליחים הראשונים בז'אנר, ויחד עם אייר הוחתמו בחברת התקליטים וירג'ין רקורדס. ההוצאות הראשונות של כל השלושה זכו לקליפים בבימויים של ספייק ג'ונז, מישל גונדרי ואלכס אנד מרטין. הודות למודעות הגוברת לסצנת המועדונים, יחד עם תמיכה של חברות תקליטים גדולות, אלבום הבכורה של דאפט פאנק, Homework, נכנס לטופ 10 של מצעד האלבומים הבריטי עם יציאתו. הצמד הפך בסופו של דבר לצמד הצרפתי הנמכר ביותר בבריטניה מאז ז'אן מישל ז'אר.[7]

הצלחה מסחרית בינלאומית נוספת נמשכה לתוך שנות ה-2000 כאשר בוב סינקלר, אטיין דה קרסי, בנג'מין דיימונד ומודג'ו השיגו להיטים באירופה. בסוף 2005 הוציאה כוכבת הפופ מדונה את Confessions on a Dance Floor, אלבום עם השפעת פרנץ' האוס משמעותית בכמה מהשירים.[2]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]