לידה |
1614 ליבק, האימפריה הרומית הקדושה |
---|---|
פטירה |
5 בנובמבר 1667 (בגיל 53 בערך) ליבק, האימפריה הרומית הקדושה |
מוקד פעילות | ברית ערי הנזה |
זרם | המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
שפה מועדפת | גרמנית |
כלי נגינה | עוגב |
צאצאים | Anna Margaretha Tunder |
חתימה | |
פרנץ טונדר (בגרמנית: Franz Tunder; 1614 – 5 בנובמבר 1667) היה מלחין ונגן עוגב גרמני מראשית תקופת הבארוק עד לאמצעה. הוא היווה חוליה מקשרת חשובה בין סגנון הבארוק הגרמני המוקדם, שהתבסס על מודלים ונציאניים, לסגנון הבארוק המאוחר יותר, שהגיע לשיאו ביצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך; נוסף לכך, מילא תפקיד חשוב בפיתוח הקנטטה הכוראלית.
על פי מחקר עדכני, טונדר נולד בליבק ולא בבאנסדורף או בורג באי פמארן, כפי שסברו חוקרים קודמים. לא הרבה ידוע על שנותיו הראשונות, פרט לכך שנחשב למוכשר די הצורך להתקבל בגיל 18 לעבודה כנגן העוגב בחצרו של פרידריך השלישי, דוכס הולשטיין-גוטורף (אנ') בטירת גוטורף שבשלזוויג. שנים אחדות קודם לכן נסע לאיטליה בחברת יוהאן הקלאואר, ויש סבירות להנחה שלמד אצל ג'ירולאמו פרסקובלדי בהיותו בפירנצה. (יוהאן מאתזון קבע שכך היה, אך חוקרים מאוחרים יותר חולקים עליו בנקודה זו).
בין 1632 ל-1641 עבד טונדר בגוטורף כ"נגן עוגב ראשי" (Hoforganist). ב-1641 התמנה לנגן העוגב הראשי בכנסייה (הלותרנית) העיקרית של ליבק, ה"מריינקירכה", כממשיכו של פטר האסה. ב-1647 היה גם למנהלן ולגזבר הכנסייה. במשרה זו התמיד עד סוף חייו. מחליפו היה דיטריך בוקסטהודה, שנשא לאישה את בתו של טונדר, מרגרתה, בשנת 1668.
טונדר החל במסורת של "ערביות מוזיקליות", סדרה ארוכה של קונצרטים פתוחים לקהל במריינקירכה, שהמורכבים ביותר ביניהם היו לפני חג המולד. הראשון בסדרת הקונצטים האלה התקיים ב-1646. נראה, שבמקורם היו הקונצרטים האלה מופעי עוגב, שנועדו לאנשי העסקים שהתכנסו בעיר לקראת הפתיחה השבועית של הבורסה. הקונצרטים הללו נמשכו במאות ה-17 וה-18; הם נבדלו מקונצרטים אחרים בכך שהכניסה אליהם הייתה ללא תשלום (כיוון שנערכו בכנסייה), ובכך שהמקור למימונם הייתה הקהילה העסקית.
לצד היינריך שיידמן ומתיאס וקמן היה טונדר חבר חשוב באסכולת העוגב הצפון-גרמנית; עם זאת, רק יצירות ספורות נשמרו ממכלול תפוקתו.
יצירות לעוגב 14 יצירות לעוגב הכוללות: פרלודים ופוגות, קנצונה, כוראל-פרלודים, כוראל-וריציות, כוראל-פנטסיות.
יצירות קוליות: 17 יצירות קוליות, חלקן בלטינית וחלקן בגרמנית.