ייעוד | משגר לוויינים וחלליות | ||
---|---|---|---|
יצרן | תאגיד הטכנולוגיה בתחום החלל של סין | ||
ארץ ייצור | הרפובליקה העממית של סין | ||
היסטוריית שיגורים | |||
סטטוס | פעיל (חלק מהדגמים) | ||
אתרי שיגור | מרכז שיגור הלוויינים ג'יוצ'ואן, | ||
שיגורים | כ-200 | ||
שיגור ראשון | 5 בנובמבר 1974 | ||
יכולת | |||
מטען ל־LEO | עד 9,200 ק"ג | ||
|
צ'אנגג'נג 2 (בסינית: 长征一号, Long March 2, "המסע הארוך" – על שם מצעדו המפורסם של מאו דזה־דונג[1]) היא משפחת משגרים שפותחה בסין על ידי תאגיד הטכנולוגיה בתחום החלל של סין. הפיתוח היה מבוסס על טיל בליסטי לטווח ביניים DF 5 (בניגוד לדגם ראשון של הסדרה "צ'אנגג'נג"). חלק מהדגמים פותחו על ידי אקדמיית החלל של שנחאי.
פיתוח החל בשנת 1970. הגרסה הראשונה נכשלה בשיגור ולכן הוחלט לעבור לגרסת 2A ששוגרה בהצלחה בשנת 1975.
בשנת 1982 החלו שיגורים של גרסת 2C. שדרוג מנועים איפשר להגדיל את היכולת של משגר. בשנת 1992 החלה לפעול גרסת 2D עם יכולת מטען של 3,100 ק"ג. גרסת 2D היא הגרסה היחידה שפותחה בשנחאי.
גרסת 2E הייתה הראשונה שניצלה מאיצים עם דלק נוזלי. לאחר הצלחה מוגבלת שימוש בגרסה זו הופסק בשנת 1997.
גרסת 2F החלה לפעות בשנת 1999. היא מנוצלת לטיסות מאוישות והעברת מטענים לתחנת החלל סינית.
דגמים | 2A | 2C | 2D | 2E | 2F |
תיאור | |||||
מס' שלבים | 2 | 2 | 2 | 3 (plus 4 Strap-on boosters) |
2 (plus 4 Strap-on boosters) |
אורך (מ') | 31.170 | 35.150 | 33.667 (Sans fairings) |
49.686 | 62 |
קוטר (מ') | 3.35 | 3.35 | 3.35 | 7.85 | 7.85 |
משקל (טון) | 190 | 192 | 232 | 462 | 464 |
כוח בהמראה (kN) | 2786 | 2786 | 2962 | 5923 | 6512 |
מטען (LEO, kg) | 1800 | 2400 | 3100 | 9200 | 8400 |
גרסאות | סטטוס | שיגור ראשון | מס' שיגורים | הצלחות | כישלונות | כישלון חלקי |
צ'אנגג'נג 2 | לא פעיל | 5 בנובמבר 1974 | 1 | 0 | 1 | 0 |
צ'אנגג'נג 2A | לא פעיל | 26 בנובמבר 1975 | 3 | 3 | 0 | 0 |
צ'אנגג'נג 2C | פעיל | 9 בספטמבר 1982 | 78 | 76 | 1 | 1 |
צ'אנגג'נג 2D | פעיל | 9 באוגוסט 1992 | 90 | 89 | 0 | 1 |
צ'אנגג'נג 2E | לא פעיל | 16 ביולי 1990 | 7 | 4 | 1 | 2 |
צ'אנגג'נג 2F | פעיל | 19 בנובמבר 1999 | 23 | 23 | 0 | 0 |