סמית' בשנת 2016 | ||||||||||||||||||||
לידה |
16 ביולי 1965 (בן 59) ברידג'פורט, קונטיקט, ארצות הברית | |||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
עמדה | סמול פורוורד, פאוור פורוורד | |||||||||||||||||||
גובה | 2.08 מטרים | |||||||||||||||||||
מספר | 6, 54 | |||||||||||||||||||
מכללה | אוניברסיטת פיטסבורג | |||||||||||||||||||
דראפט |
בחירה שלישית, 1988 פילדלפיה 76' | |||||||||||||||||||
קבוצות כשחקן | ||||||||||||||||||||
1988–1992 1992–1996 1996–1997 |
לוס אנג'לס קליפרס ניו יורק ניקס סן אנטוניו ספרס | |||||||||||||||||||
הישגים כשחקן | ||||||||||||||||||||
חמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA (1989) | ||||||||||||||||||||
|
צ'ארלס דניאל סמית' (באנגלית: Charles Daniel Smith; נולד ב-16 ביולי 1965) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1988–1997. לאורך 9 עונותיו בליגה שיחק עבור שלוש קבוצות שונות, ורשם ממוצעים כוללים של 14.4 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים ו-1.4 חסימות למשחק.[1]
סמית' נולד וגדל בעיר ברידג'פורט שבקונטיקט, ובין השנים 1984–1988 למד באוניברסיטת פיטסבורג. ב-4 עונותיו בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה רשם ממוצעים של 16.8 נקודות, 8.1 ריבאונדים ו-2.8 חסימות למשחק. בסיום עונת 1987/1988, בה הוביל את פיטסבורג לסיבוב השני של טורניר אליפות המכללות, זכה בתואר שחקן העונה של מחוז Big East.[2]
בין עונתו השנייה לשלישית בפיטסבורג השתתף סמית' באליפות העולם בכדורסל 1986, כשחקן נבחרת ארצות הברית, לצדם של כוכבי מכללות נוספים כגון דייוויד רובינסון, קני סמית', דריק מקי וסטיב קר. לאורך הטורניר הוליך את קלעי נבחרתו, עם 15.0 נקודות בממוצע למשחק, והוביל אותה לזכייה במדליית הזהב.[3] שנתיים לאחר מכן השתתף עם ארצות הברית בטורניר הכדורסל של אולימפיאדת סיאול (1988), וזכה עמה במדליית הארד לאחר שהפסידה בחצי הגמר מול נבחרת ברית המועצות, בה בלטו רימאס קורטינאיטיס, שארונאס מרצ'ולוניס וארווידאס סאבוניס. לאורך הטורניר היה סמית' הקלעי השביעי של נבחרתו, עם 7.8 נקודות בממוצע למשחק.[4]
בדראפט ה-NBA 1988 נבחר סמית' בבחירה השלישית על ידי פילדלפיה 76',[5] ומיד נשלח בטרייד ללוס אנג'לס קליפרס בתמורה להרסי הוקינס ובחירת דראפט עתידית. כבר בעונתו הראשונה עם הקליפרס היה אחד השחקנים המובילים של הקבוצה, כשקלע 16.3 נקודות ואסף 6.5 ריבאונדים למשחק, אולם היא סיימה את העונה עם מאזן שלילי 21–61. בשתי העונות הבאות הציג יכולת שיא, עם ממוצעים של 20.6 נקודות ו-7.4 ריבאונדים למשחק, כחלק משלד הקבוצה הצעיר אשר כלל גם את רון הרפר, דני מאנינג וקן נורמן. ב-1 בדצמבר 1990 קלע סמית' שיא קריירה של 52 נקודות בניצחון הקליפרס מול דנוור נאגטס, ובכך השווה את שיא המועדון שקבע בוב מקאדו בשנת 1974.[6][7] בעונת 1991/1992 קלע 14.6 נקודות למשחק, וסייע לקליפרס להעפיל לפלייאוף ה-NBA לראשונה מזה 16 שנים. בפלייאוף עצמו הודחה הקבוצה כבר בסיבוב הראשון, על ידי יוטה ג'אז, בתוצאה 2–3.
בספטמבר 1992, לאחר 4 עונות עם הקליפרס, הועבר יחד עם דוק ריברס ובו קימבל בטרייד לניו יורק ניקס, בתמורה למארק ג'קסון וסטנלי רוברטס.[8] בשלוש וחצי עונותיו עם הניקס המשיך לשמש כשחקן חמישייה יציב, ותרם 11.3 נקודות ו-4.5 ריבאונדים למשחק. בפלייאוף 1993 הפסידו הניקס בגמר האזור המזרחי מול שיקגו בולס, אשר המשיכו לזכייה באליפות ה-NBA השלישית ברציפות. בעונה העוקבת גברה ניו יורק על ניו ג'רזי נטס (3–1), שיקגו בולס (4–3) ואינדיאנה פייסרס (4–3) בדרך להעפלתה הראשונה מזה 21 שנים לגמר ה-NBA; בסדרת הגמר עצמה הפסידו הניקס מול יוסטון רוקטס, בתוצאה 3–4. בסדרה מול יוסטון פתח סמית' בכל שבעת המשחקים, אך קלע 9.3 נקודות למשחק בלבד.
במהלך עונת 1995/1996 הועבר סמית' עם מונטי ויליאמס בטרייד לסן אנטוניו ספרס, בתמורה לג'יי. אר. ריד.[9] בתקופתו עם הספרס סבל מפציעות בברכו, עד שבינואר 1998 שוחרר מהקבוצה ופרש ממשחק, בגיל 32.[10]
נבחרת ארצות הברית – אליפות העולם בכדורסל 1986 (מדליית זהב) | ||
---|---|---|
1 • 2 • 3 • 4 אמאקר • 5 בוגס • 6 אליוט • 7 גיליאם • 8 האמונדס • 9 קר • 10 מקי • 11 רובינסון • 12 סייקלי • 13 שו • 14 צ'. סמית' • 15 ק. סמית' • מאמן: אולסון |
נבחרת ארצות הברית – מדליסטית הארד - סיאול (1988) | ||
---|---|---|
1 • 2 • 3 • 4 ריצ'מונד • 5 סמית' • 6 קולס • 7 הוקינס • 8 גרייר • 9 סמית • 10 אנדרסון • 11 אגמון • 12 מארלי • 13 מאנינג • 14 ריד • 15 רובינסון • מאמן: תומפסון |