צ'ריטי המתוקה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| מילות השירים |
דורותי פילדס  |
|---|---|
| מבוסס על | סרט הקולנוע "לילות כביריה" מאת פדריקו פליני |
| ליברטיסט |
ניל סיימון (מחזאי) דורותי פילדס (שירים) בוב פוסי (במאי) |
| מוזיקה | סי קולמן |
| מקום ההתרחשות | ניו יורק |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| סוגה | מחזמר |
| הצגת בכורה | 1966, ברודוויי |
| מספר מערכות | 2 |
| שפה | אנגלית |
| פרסים | הועמד ל-12 פרסי טוני |
  | |
צ'ריטי המתוקה הוא מחזמר, פרי עטו של המחזאי ניל סיימון. כל שירי צ'ריטי המתוקה נכתבו על ידי דורותי פילדס והולחנו על ידי סיי קולמן. המחזמר, שהועלה בברודוויי בוים על ידי בוב פוסי, אשר תרם את חלקו גם בכוריאוגרפיה.את צ'ריטי גילמה גוון וורדוֹן, אשתו של בוב פוסי, ולצידה שיחק ג'ון מק'מרטין כאוסקר לינדקוויסט.
המחזמר מבוסס על סרטו של פדריקו פליני - לילות כביריה, המתמקד בעליות ובמורדות של פרוצה בעלת תקווה אינסופית. לעומת זאת במחזמר הומר תפקידהּ של הדמות הראשית, צ'ריטי, לרקדנית בתשלום במועדון ריקודים בטיימס סקוור. המחזמר הועלה לראשונה בברודוויי בשנת 1966, והועמד ל-12 פרסי טוני. בנוסף, הוצג המחזמר גם בווסט אנד וכן הועלה פעמים רבות בהפקות מחודשות ברחבי העולם. המחזמר אף זכה לגרסה קולנועית ב-1969 בכיכובה של השחקנית שירלי מקליין וג'ון מק'מרטין לצידה, המגלם את דמותו של אוסקר לינדקוויסט. גם בַּגִּרְסָה הקולנועית נטל בוב פוסי, את שרביט הכוריאוגרף והבמאי.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכה ראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'ריטי הופּ ולנטיין היא בחורה צעירה, העובדת כרקדנית בתשלום באולם הריקודים "פאנְדַנְגוֹ" בניו יורק. עם תיק וקעקוע בזרועהּ השמאלית, פוגשת צ'ריטי את בן-זוגהּ צ'ארלי בסנטרל פארק. בעוד צ'ארלי מתגנדר בשתיקה, צ'ריטי היא זו האומרת את משפטי החיזור שבדמיונה הייתה רוצה לשמוע את צ'ארלי אומר לה. היא מחניפה לו ומחמיאה ליופיו ("אתה צריך לראות את עצמךָ") ואילו הוא בתגובה חוטף את התיק שלה ודוחף אותה אל האגם ובורח (לרוב, במחזמר, השחקן מפיל את השחקנית המגלמת את צ'ריטי לבור התזמורת). החולפים-ושבים שמים-לב לצ'ריטי הטובעת אך לא עושים דבר, עד אשר בחור ממוצא ספרדי מצילה לבסוף.
באולם הריקודים, צ'ריטי מנסה לשכנע את עצמה ואת חברותיה כי צ'ארלי דווקא ניסה להציל אותה, אולם ניקי, חברתהּ, מעמידה דברים על דיוקם ואומרת לה: "את מנהלת את הלב שלך כאילו היה זה בית מלון - תמיד יש לך גברים שעושים צ'ק-אין וצ'ק אאוט". הרמן, המנהל, מגיע ומסביר לצ'ריטי וחברותיה כי הגיע שעת-העבודה. הבנות מתייצבות בקדמת הבמה לתחילת השיר המפורסם ביותר במחזמר, Big Spender - בזבזן גדול. הלן וניקי מנסות לנחם את צ'ריטי על חסרונו של צ'ארלי דרך השיר - "נאום מונולוג של צ'ריטי".
ברחוב, לאחר העבודה, צ'ריטי תורמת את כספהּ לכל קבצן המגיח מולה ברחוב, עד אשר היא מבינה כי נותרה ללא פרוטה. באותו הרגע, כוכב הקולנוע ויטוריו וידאל יוצא בסערה ממועדון ה"פומפיי", בעודו רודף אחרי הפילגש שלו - אורסולה. אורסולה מסרבת לחזור ולהיכנס עם ויטוריו למועדון, כשהלה בתגובה לוקח את צ'ריטי במקומה ונכנס עימה למועדון. בתוך המועדון האקסקלוסיבי, הרקדנים מציגים את הסגנון המוטרף והעכשווי ביותר "The rich man's frug".
לתדהמת כל הנוכחים במועדון, ויטוריו וידאל המפורסם נמצא בלווית צ'ריטי האנונימית. צ'ריטי מנסה להשכיח ממנו את המחשבות על אורסולה ולבסוף הוא מציע לה לרקוד. אך מכיוון שצ'ריטי לא אכלה פירור משעות הבוקר, היא מתעלפת. הרקדנים שמסביבה מסכימים פה-אחד כי עליה לשכב ולנוח. בתגובה, ויטוריו וידאל שואל: "היכן?" וצ'ריטי חוזרת להכרה ובשארית כוחותיה עונה: "אצלך... בדירה...".
שוכבת על מיטתו של ויטוריו, צ'ריטי טוענת כי אינה רעבה יותר. היא מודה כי היא רקדנית בתשלום, וטוענת כי הסיבה לכך היא "האצבע ההפכפכה של הגורל". ויטוריו אחוז הלם מחוש-ההומור והכנות של צ'ריטי ואילו היא, מתוך הערצה לוויטוריו, מבקשת ממנו תמונה חתומה כהוכחה ניצחת עבור חברותיה לכך שאכן בילתה בדירתו.
בעוד ויטוריו מחפש בחדר הסמוך חפצים ישנים שקיבל במתנה מהסרטים בהם השתתף, צ'ריטי רואה בעצמה כמי ששפר עליה מזלה, ובמילותיה, "אילו חברותיי יכלו לראותי כעת". אך בעודה בדירתו של ויטוריו, אורסולה מגיעה כדי להתנצל על קנאותהּ וצ'ריטי נאלצת להסתתר בתוך ארון הבגדים כדי שזו לא תראה אותה. בעוד אורסולה וויטוריו מקיימים יחסי מין, צ'ריטי נאלצת להסתכל מתוך הארון ולהמתין עד שבבוקר שלמחרת, היא מובלת החוצה על ידי ויטוריו המובך מהסיטואציה אליה נקלעו. כאשר צ'ריטי חוזרת למועדון הריקודים ומספרת לחברותיה על ליל אמש, אלו מאוכזבות לגלות כי לא הצליחה להוציא עוד פריטים מוויטוריו.
ניקי מכריזה כי אינה מתכננת להמשיך לעבוד בעבודה הנוכחית הזו עד שארית חיה, וממריצה את שאר הבנות לחשוב על קריירות חלופיות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשיר "חייב להיות דבר-מה יותר טוב מזה!". אך הרמן, המנהל, מחזיר אותן אל המציאות. עם זאת, צ'ריטי מחליטה לחפש אחר השכלה תרבותית ב-YMHA (המרכז הקהילתי היהודי) ברחוב 92, בו היא נתקעת במעלית עם אוסקר לינדקוויסט הביישן. בעודה מנסה להרגיעו, צ'ריטי מגלה כי אוסקר אינו נשוי. לאחר שהצליחה לגרום לאוסקר להתגבר על הקלסטרופוביה שלו (בשיר, "אני האינדיבידואל הכי אמיץ") הן צ'ריטי והן אוסקר גם יחד, נלחצים כאשר גם האורות במעלית כבים.
מערכה שנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוסקר וצ'ריטי נחלצים מן המעלית וצ'ריטי חוזרת לעבודתה במועדון. אוסקר מזמין את צ'ריטי להתלוות אליו לכנסייה, וזו מסכימה בהיסוס. בעודם פוסעים תחת גשר מנהטן לעבר הכנסייה, נשמע מרחוק בכי-העילפון של האדם הבא להיתקע במעלית.
כנסיית "קצב החיים" מסתברת כהעמדת-פנים חיצונית לתרבות ההיפים (אז מבוצע במחזמר השיר "קצב-החיים"). פשיטה של המשטרה מפזרת את האספה ובנסיעה הביתה ברכבת-התחתית, אוסקר מציע לצ'ריטי להיפגש בשנית ומנסה לנחש במה היא עוסקת, תוך שהוא מחליט כי היא עובדת בבנק. צ'ריטי משקרת בתגובה וממציאה לעצמה עבודה. אוסקר מנשק את ידה ומכנה אותה "צ'ריטי המתוקה" (ואז מבוצע השיר "צ'ריטי המתוקה").
לאחר כשבועיים, אוסקר וצ'ריטי עדיין ממשיכים לצאת יחד, כשצ'ריטי ממשיכה להסתיר מאוסקר את מקצועה. בלונה פארק הם נלכדים שוב כאשר אחד המתקנים נשבר. הפעם, אוסקר רגוע ושלו ואילו צ'ריטי מבועתת, חוששת שמא תתחיל להיות תלויה בו. היא אף מאבדת עשתונות כאשר היא חושבת לספר לו על מקום עבודתה האמיתי. בעוד הקהל מביט בזוג, הם מתנשקים.
במועדון בו היא עובדת, בערב ריק מאדם, צ'ריטי נכשלת ללכוד לקוח. נגעלת מעבודתה, היא עוזבת. מאידך, בטיימס סקוור, היא תוהה איזו אלטרנטיבה נוספת יש לה (אז מבוצע השיר "לאן אני הולכת?"). צ'ריטי שולחת מברק לאוסקר ומבקשת לפגוש אותו. היא מודה שהיא רקדנית בתשלום והוא מודה שהוא כבר יודע, שכן הוא עקב אחריה למועדון וצפה בה רוקדת אך הדבר לא מפריע לו והוא מעוניין להינשא לה. חשה הקלה ומרוממת, צ'ריטי עוזבת (אז נשמע השיר "אני תזמורת כלי נשיפה"), אורזת את חפציה במזוודה ושמה שלט "כמעט נשואה".
לאחר מסיבת פרידה במועדון הריקודים (עם השיר "אני אוהבת לבכות בחתונות"), צ'ריטי ואוסקר פוסעים בפארק, כשלפתע אוסקר מודיע כי לא יוכל להמשיך בהכנות לחתונה, כיוון שאינו מפסיק לחשוב על ה"גברים האחרים". לבסוף, הוא דוחף אותה אל האגם ובורח. לאחר שיצאה מהאגם, צ'ריטי פונה ישירוֹת לקהל, ושואלת "האם גם לכם היו כאלה ימים?". צ'ריטי שמבינה, כי בניגוד לצ'ארלי, אוסקר לא גנב לה את התיק, מושכת בכתפייה ומבצעת רפריזה לריקוד הפתיחה.
הבמה מחשיכה עד שנגלים נורות ניאון בצורת אותיות: "והיא חיה... בתקווה... עד עצם היום הזה".
שירים במחזמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכה ראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אוברטורה
- שיר הנושא של צ'ריטי
- היית צריך לראות את עצמךָ
- Big Spender - בזבזן גדול
- נאום המונולוג של צ'ריטי
- קמצנות האדם העשיר
- אילו חברותיי יכלו לראותי כעת
- יותר-מידי ימי מחר
- חייב להיות דבר-מה יותר טוב מזה!
- אני האינדיבידואל האמיץ ביותר
מערכה שנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קצב החיים
- רושם טוב
- תינוקת, תחלמי את חלומך
- צ'ריטי המתוקה
- לאן אני הולכת?
- אני תזמורת כלי נשיפה
- אני אוהבת לבכות בחתונות
- אני האינדיבידואל האמיץ ביותר (רפריזה)
דמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צ'ריטי הופ וולנטיין (ובתרגום מאנגלית: צדקה תקווה ולנטיין) - הבחורה שרצתה להיות נאהבת.
- אוסקר לינדקוויסט - בחור עמו צ'ריטי מתיידדת ולבסוף בו היא גם מתאהבת.
- צ'ארלי - בן זוגה של צ'ריטי בתחילת המחזה, והשם המקועקע על גופה.
- ניקי והלן - חברותיה הקרובות ביותר של צ'ריטי במועדון הריקודים בו שלושתן עובדות.
- הרמן - הבעלים הקשוח של המועדון, הבוס של צ'ריטי.
- ויטוריו וידאל - כוכב קולנוע איטלקי מפורסם.
- אורסולה מארש - בת זוגו של ויטוריו.
- אבא'לה (דאדי) בּרובּק - מנהיג כנסיית "קצב החיים".
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Don B. Wilmeth and Christopher Bigsby (Ed.), The Cambridge History of American Theatre, Vol. 3, Post-world war II to the 1990's.
