צווארון כחול
צווארון כחול הוא כינוי לאנשים המשתייכים למעמד הפועלים, אשר עובדים בעבודת כפיים ופעמים רבות משתכרים שכר נמוך. אנשי הצווארון הכחול מובחנים מאנשי הצווארון הלבן, שעבודתם אינה מצריכה עבודת כפיים. חלק ממקצועות הצווארון הכחול דורשים הכשרה ומיומנות ואחרים דורשים רק את כוחו של העובד. בין מקצועות הצווארון הכחול ניתן למנות את הייצור בתעשייה, כרייה, בנייה, תחזוקה, התקנה ועבודות מכניות שונות.
מקור המונח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור המונח "צווארון כחול" מצוי במדים שהיוו קוד לבוש במקצועות התעשייה במאה ה-19. עובדי התעשייה ועבודות הכפיים נוהגים ללבוש בגדים עמידים בפני לכלוך. מאפיין פופולרי של בגדים אלה היה ועודנו בגדי עבודה בצבע כחול. כחול הוא גם הצבע הפופולרי של סרבלי העבודה שלובשים עובדים אלה, שכוללים פעמים רבות את שם החברה מודפס בצד אחד ותג זיהוי עם שם העובד בצד השני. על פי רוב בגדים אלה נרכשים ומסופקים לעובדים על ידי המעסיק.
הפופולריות של הצבע הכחול בקרב אנשים שעסקו בעבודת כפיים עמדה בניגוד לחולצה הלבנה, שבאופן היסטורי הייתה הלבוש המקובל בסביבת העבודה המשרדית. קוד הלבוש השונה סייע לזהות את המעמד הסוציו-אקונומי אליו השתייכו האנשים. עם זאת, הבחנה זו הולכת ומיטשטשת, ככל שגובר הביקוש לכוח אדם מקצועי ומיומן, ובשל הגידול שחל במשרות במגזר השירותים, שאינן מצריכות עבודת כפיים, אך שכרן נמוך.
המונח "צווארון כחול" משמש גם כשם תואר, המתאר את סביבתו של עובד הצווארון הכחול, לדוגמה: שכונת צווארון כחול, מסעדת צווארון כחול וכו'.
דרישות השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאפיין בולט של מקצועות הצווארון הכחול הוא היעדר הדרישה להשכלה אקדמית, הנחוצה כדי להצליח בסוגים אחרים של מקצועות. לרוב משרות הצווארון הכחול נדרשת השכלה תיכונית או מקצועית בלבד. בדרך כלל השכר עבור משרות אלה משולם על בסיס שעתי והוא נמוך מהשכר המשולם עבור משרות הצווארון הלבן. תנאי העבודה של משרות אלה דורשים לפעמים עבודה פיזית מאומצת, ולעיתים הם אף כרוכים בסכנה. בחלק מהמקרים העובדים מיוצגים על ידי איגודים מקצועיים, ובמקרים כאלה עובדים מיומנים עשויים להשתכר טוב יותר מעובדי צווארון לבן.
מעבר הצווארון הכחול ממדינות מתועשות למדינות מתפתחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם המעבר של רבות ממדינות העולם המערבי לבסיס של כלכלת שירות, המתבססת יותר ויותר על מגזר השירותים, מספר משרות הצווארון הכחול הלך ופחת באופן עקבי. גורם מרכזי נוסף לירידה במספר משרות הצווארון הכחול במדינות אלה הוא מהפכת המידע. אבל הסיבה העיקרית לירידה היא שהרבה ממשרות הייצור, שאינן דורשות מיומנות גבוהה, הועברו, לעיתים במיקור חוץ, למדינות מתפתחות, בהן משולם לעובדים שכר נמוך מאוד עבור עבודתם. כתוצאה ממגמה זו, קיימת תופעה של מעמד הולך וגדל של עובדי צווארון כחול במדינות המתפתחות, ושינוי בסיס התעסוקה בהן מחקלאי לתעשייתי.
בחוק הישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספר החוקים אינו משתמש במושגים "צווארון כחול" ו"צווארון לבן", אך למעשה יש בו לעיתים הבחנה בין עובדי צווארון כחול לעובדי צווארון לבן.
- חוק שעות עבודה ומנוחה קובע "ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה של חצי שעה לפחות". עם זאת, בהיתר שנתן שר הכלכלה[1] נקבע כי עובד שאינו מועסק בעבודת כפיים מותר להעסיקו שמונה שעות ללא הפסקה, וכאשר העובד נהנה משבוע עבודה בן חמישה ימים - מותר להעסיקו תשע שעות ליום ללא הפסקה.
- פקודת מס הכנסה מעניקה זיכוי ממס הכנסה לעובדים במשמרת שנייה ושלישית בתעשייה, שהם עובדי ייצור (עובדי צווארון כחול), וכן עובדי מנהלה ושירותים שעבודתם חיונית לייצור.
- הסכם קיבוצי (ישראל) - חלק מההסכמים הקיבוציים בישראל וצווי ההרחבה לפיהם, מגבילים את תחולתם ל"עובדי כפיים" בלבד[2].
פשעי צווארון כחול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקרימינולוגיה, "פשעי צווארון כחול" הם סוגי פשעים המבוצעים בדרך כלל על ידי אנשים ממעמד חברתי נמוך. פשעים אלה נחשבים לפשעים "קלאסיים", הניתנים לזיהוי בקלות יחסית על ידי גורמי אכיפת החוק והכרוכים על פי רוב בשימוש בכוח, לדוגמה: ונדליזם, גנבה ושוד. זאת, להבדיל מ"פשעי צווארון לבן", המבוצעים בדרך כלל על ידי אנשים ממעמד הביניים או מהמעמד הגבוה, לדוגמה: שוחד, מעילה וזיוף כספים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פורסט ויקמן, Working Man's Blues, באתר סלייט, מאי 2012 (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ היתר כללי בדבר הפסקות בעבודה שאיננה עבודת כפיים, באתר חילן
- ^ ראה דיון בהסכמים שכאלה בענף המתכת, החשמל וכו' ובענף הניקיון, בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שניתן בע"ע 48382-01-17, יוסף נירנברג - ב.ג. גולד טכנולוגיות בע"מ ואח'; ביום 10.4.2019. בית הדין הארצי פסק שלא חשוב היקף העבודה הפיזית של העובד, ויחס משקל לגובה שכרו.
