צלב האש
 | |
| מדינה |
 צרפת |
|---|---|
| מייסד | מוריס ד'ארטוי |
| מנהיגים |
מוריס ד'ארטוי פרנסואה דה לה רוק |
| תקופת הפעילות | 11 בנובמבר 1927 – 10 בינואר 1936 (8 שנים) |
.jpg)
צלב האש (בצרפתית: Croix de Feu; בתעתיק לעברית: קְרוּא דֶה פֶה) הייתה תנועה פוליטית צרפתית לאומנית. התנועה נוסדה ב-26 בנובמבר 1927 על ידי ותיקי מלחמת העולם הראשונה בעלי עיטור צלב המלחמה בהנהגת מוריס ד'ארטוי. התנועה פוזרה ב-1936 על ידי ממשלת החזית העממית.
ב-1929 מוריס ד'ארטוי פרש ובמקומו קיבל את הנהגת התנועה קולונל פרנסואה דה לה רוק, שהוביל אותה להפגנות גדולות על רקע פרשת סטביסקי, בניסיון להפיל את הממשלה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הפעילות (1927–1930)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרוא דה-פה הוקמה על ידי קבוצת ותיקי מלחמת העולם הראשונה בעלי עיטור צלב המלחמה בהנהגת מוריס ד'ארטוי, שהוביל את הקבוצה עד 1929. העיתונאי ז'אק פיקאר קיבל את תואר נשיא הכבוד של הקבוצה. ב-1929 רכשה התנועה את העיתון שלה, Le Flambeau (בעברית: הלפיד). מהקמתה התנועה מומנה על ידי יצרן הבשמים פרנסואה קוטי והתארחה בבניין של לה פיגארו.
צלב האש נהנתה מהאיסור שקבעה הכנסייה הקתולית ב-1926 ולפיו אין לתמוך באקסיון פראנסז, תנועה שראתה בצרפת מלוכה קתולית. בשל כך, קתולים שמרנים רבים עברו לתמוך בצלב האש, ביניהם פרנסואה מיטראן בצעירותו.
מול צלב האש פעלה תנועת הלטינים המאוחדים (Unions Latines) שנתמכה על ידי המתיישבים הצרפתים באלג'יריה. מתיישבים אלה העדיפו שלטון סמכותני וממשלה אימפריאליסטית לעומת רפובליקניזם. הם היו אנטישמיים ושנאו זרים. המתיישבים האמינו כי הם גזע חדש, וראו בעצמם "צעירים, גבריים ואכזריים", ואילו את צרפת גופא כ"מנוונת, נשית וחלשה". עוד הם תמכו לעיתים קרובות בשימוש בכוח נגד היהודים והמוסלמים באלג'יריה.
לעומת תנועה זו, צלב האש פתחה במסע תעמולה שהביא לה אלפי תומכים באלג'יר ובקונסטנטין. היא הציעה שיתוף פעולה עם המוסלמים ותקפה את השמאל. חוקרים רואים בגישה זו טקטיקה שנועדה למתן את התסכול והרגשות המהפכניים בקרב האלג'יראים המקומיים. באוראן הפעילה צלב האש גישה אחרת, דומה יותר ללטינים המאוחדים, מאחר שבאוראן התגוררו פחות מוסלמים והייתה בה יותר אנטישמיות.
בהנהגת דה לה רוק (1930–1936)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1930 עלה להובלה פרנסואה דה לה רוק, ותחתיו היא הפסיקה להסתמך על מימונו של פרנסואה קוטי ועזבה את הבניין של לה פיגארו. היא ארגנה הפגנות גדולות על רקע פרשת סטביסקי שיועדו להפיל את ממשלת השמאל. לה רוק הפך עד מהרה לגיבור הימין הקיצוני, שהתנגד להשפעות הסוציאליזם וה"קומוניזם הנסתר", אך היה מהוסס בקשר למהפכה נגדית.
בתקופת לה רוק דגלה התנועה בפעילות צבאית נגד הסכנה הגרמנית ותמכה בברית בין בעלי ההון לפועלים. היא הגדילה את כוחה באמצעות הקמת עמותות משניות שהכניסו גם מי שלא לחם במלחמת העולם הראשונה. היא התנגדה לאקסיון פראנסז המונרכיסטים והמציאה את הסיסמה "קודם כל החברתי!". בספרו, Le Service Public, תמך דה לה רוק ברפורמה בנהלים הפרלמנטריים; שיתוף פעולה בין תעשיות בהתאם לפעילותן; שכר מינימום וחגים בתשלום וכן בזכות הבחירה לנשים.
צלב האש הייתה אחת מקבוצות הימין שעודדו אנטישמיות ב-1935. בחירתו של לאון בלום, יהודי, לראשות ממשלת צרפת סייעה לה ללבות את האנטישמיות ובבחירות 1936 נרשמו ניצחונות של גורמים אנטישמיים וכן בוצעו חרמות על עסקים יהודים ואף הופעלה אלימות פיזית נגד יהודים.
צלב האש לא השתתפה בהפגנות 1932 נגד תשלום החוב לארצות הברית, אך היא כן תמכה בעצרת שנערכה ב-6 בפברואר 1934 שהובילה להפלת קואליציית השמאל בצרפת, אם כי לה רוק התנגד להשתתפות בהתפרעויות. צלב האש ודה לה רוק נחשבו לחקיינים המסוכנים ביותר של היטלר ומוסוליני. ב-18 ביוני 1936 פורקה התנועה על ידי ממשלת החזית העממית.
המפלגה החברתית הצרפתית (1936–1940)
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי פירוק התנועה הקים לה רוק את המפלגה החברתית הצרפתית. הערכות מתונות מציעות כי למפלגה היו 500 אלף חברים. הסלוגן של המפלגה: "עבודה, משפחה, מולדת" היה בשימוש מאוחר יותר על ידי ממשלת וישי. המפלגה נעלמה עם נפילת צרפת.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך כיבוש צרפת במלחמת העולם השנייה, לה רוק הצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה החברתית הצרפתית הייתה המפלגה השמרנית הגדולה הראשונה בצרפת. היא קידמה משטר נשיאותי במטרה לסיים את חוסר היציבות של הפרלמנט, שיטה כלכלית שהתבססה על "מקצועות מאורגנים" וקורפורטיזם ובחקיקה חברתית בהשראת הנצרות החברתית.
היסטוריונים סבורים כיום כי המפלגה סללה את הדרך למפלגות הצרפתיות הנוצריות–דמוקרטיות. ההיסטוריון וויליאם ד. אירווין כתב:
”אחד הדברים הבודדים שהיסטוריונים של הפאשיזם בצרפת יכולים להסכים עליהם הוא שצלב האש והיורשת שלה, המפלגה החברתית הצרפתית לא רלוונטיות לנושא שלהם” ([1])
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צלב האש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ William D. Irvine, Fascism in France and the Strange Case of the Croix de Feu, The Journal of Modern History 63, הוצאת אוניברסיטת שיקגו, 1991
