קארוי קרניי

קארוי קרניי
Károly Kerényi

אין תמונה חופשית
לידה	19 בינואר 1897 טימישוארה, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	14 באפריל 1973 (בגיל 76) קילכברג, שווייץ
מדינה	הונגריה
השכלה	אוניברסיטת אטווש לוראנד (1921) אוניברסיטת ארז'בט
מעסיק	אוניברסיטת פץ', אוניברסיטת הומבולדט של ברלין
פרסים והוקרה	דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת אופסלה (1963)

קַארוֹי (קַרְל) קֶרֶנְיִי (בהונגרית: Károly Kerényi;‏ 19 בינואר 1897 – 14 באפריל 1973) היה חוקר הונגרי של פילולוגיה קלאסית ואחד ממייסדי המחקרים המודרניים של המיתולוגיה היוונית.

קורות חיים

הונגריה, 1897–1943

קארוי קרניי נולד בעיר טמשוואר שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום טימישוארה ברומניה) להורים הונגרים ממוצא גרמני חלקי. משפחת אביו הייתה ממוצא של איכרים שוואבים. אימו הייתה קרולינה האלאס (Karolina Halász).^[1] קרניי למד גרמנית כשפה זרה בבית הספר, ולאחר מכן בחר בה כשפתו לעבודה מדעית. הוא הזדהה עם העיר ארד, שבה למד בבית ספר תיכון, בגלל הרוחות הליברליות שבה כעיר של 13 חללי מהפכת 1848 בהונגריה. הוא עבר ללמוד פילולוגיה קלאסית באוניברסיטת בודפשט, שם העריך בעיקר את ההרצאות של חוקר הלטינית גיזה נימתי (Géza Némethy) וכן של יוזף שמידט (Josef Schmidt) שחקר שפות הודו-אירופיות.

לאחר סיום לימודיו, קרניי טייל רבות באזור הים התיכון ובילה כסטודנט אורח באוניברסיטאות גרייפסוואלד (אנ'), ברלין והיידלברג, ולמד מהפרופסורים על העת העתיקה ופילולוגיה קלאסית: אדוארד נורדן, אולריך פון וילאמוביץ-מלנדורף (אנ') ופרנץ בול (אנ'). בשנת 1919 קיבל קרניי את הדוקטורט שלו בבודפשט עם עבודת גמר על אפלטון ולונגינוס: "חקירות בספרות קלאסית ובהיסטוריה אסתטית".

לאחר מכן, הוא לימד יוונית ולטינית בבית ספר תיכון. הוא קיבל את ההסמכה שלו להרצאת פוסט-דוקטורט ב-1927, וב-1934 התבקש להיות פרופסור ל"פילולוגיה יוונית ולטינית והיסטוריה עתיקה" (Griechische und Lateinische Philologie und Alte Geschichte) באוניברסיטת פץ'. בבודפשט הוא המשיך להרצות כפריבט-דוצנט על תולדות הדתות, הספרות הקלאסית והמיתולוגיה. אלה היו אירועים שבועיים שבהם השתתפו אינטלקטואלים רבים בגלל הקונוטציות הליברליות שלהם.

לאחר שהונגריה חוותה שבירה חזקה לימין הפוליטי ב-1940, בוצעה רפורמה במערכת האוניברסיטה, כשהיא נכנעה ללחץ פוליטי. פרופסורים שלא הכפיפו את עצמם לרצון הממשל רוכזו באוניברסיטת סגד. בהתאם נשלח קרניי לשם ב-1941 בניגוד לרצונו, ללמד על התקופה הקלאסית.

ראש הממשלה הליברלי, פרו-מערבי, מיקלוש קאלאי, ניסה ב-1943 לשנות כיוון ולהפוך את הפוליטיקה הידידותית לנאצים של השנים הקודמות. הוא התחיל לשלוח מדענים ליברליים שכבר עשו לעצמם שם למערב אירופה, כדי להראות שקיימת גם הונגריה ליברלית, אנטי-פשיסטית. כחלק ממגמה זו הציע משרד החוץ לקרניי הזדמנות לבלות שנה בשווייץ עם מעמד דיפלומטי. הוא הסכים בתנאי שישהה בטיצ'ינו, על חוף אגם מאג'ורה, במקום בבירה ברן.

כשהגרמנים כבשו את הונגריה ב-1944 והקימו ממשלת ימין, החזיר קרניי את דרכונו. כמו הונגרים רבים אחרים באותה תקופה שהתגוררו בשווייץ עם מעמד דיפלומטי, הוא הפך בכך בן לילה לפליט פוליטי חסר אזרחות.

שווייץ, 1943–1973

מאז 1941 הרצה קארוי קרניי בכנסים של אראנוס באסקונה (אנ') (שווייץ), אליהם הוזמן על ידי קרל גוסטב יונג. הקשר הקבוע הזה עם הפסיכולוג השווייצרי יצר במקור את הקשר לשווייץ, מה שהוביל בסופו של דבר להגירה הקבועה לקנטון טיצ'ינו דובר האיטלקית. במהלך 1946/47 הרצה קרניי על שפה וספרות הונגרית באוניברסיטת בזל. ב-1947 הוא נסע להונגריה כדי לשאת את נאום ההשבעה שלו באקדמיה ההונגרית למדעים, מתוך כוונה לתרום לפיתוח הדמוקרטי של הונגריה. עם זאת, עקב אזהרות על ההפיכה הקומוניסטית הקרובה בהנהגתו של מתיאש ראקושי, עזב קרניי מיד את בודפשט שוב. במהלך הדיקטטורה הסטליניסטית שלאחר מכן, הוא הוכפש והוחרם על ידי התעמולה הפוליטית תחת ג'רג' לוקאץ', האידאולוג הקומוניסטי המוביל. התואר האקדמי שלו בוטל והוא הוחזר רק ב-1989, לאחר מותו.

הוא כתב והוציא לאור את החלק המהותי של יצירתו בשווייץ בין השנים 1945 ל-1968. על אף העובדה שהוא נחשב לאאוטסיידר אקדמי, דווקא באותה תקופה התפתחה השפעתו הגדולה ביותר כאחד הנציגים האחרונים של המסורת הגדולה של חוקרים הומניסטיים של העת העתיקה. במהלך שני עשורים, מ-1934 עד 1955, ניהל קרניי התכתבות פעילה עם הסופר הגרמני תומאס מאן בנושאים רבים, כולל מיתולוגיה, דת, הומניזם ופסיכולוגיה. מאז הגירתו מילא קרניי בנוסף תפקידים כפרופסור אורח במספר אוניברסיטאות, כולל בון (1955/56), אוסלו ורומא (1960), ציריך (1961) וג'נובה (1964). בשנים 1960–1971 הוא קיים הרצאות שנתיות בכנסים של המכון לפילוסופיה של אוניברסיטת רומא. מ-1948 עד 1966 היה קרניי מייסד שותף ומנהל מחקר במכון C. G. Jung בציריך, שם ערך הרצאות על מיתולוגיה עד 1962. בשנים אלו, הוא התגורר ליד מונטה וריטה (אנ') באסקונה. ב-1962 קיבל אזרחות שווייצרית.

קארוי קרניי מת ב-14 באפריל 1973 בקילכברג (אנ') ליד ציריך, והוא קבור בבית הקברות של אסקונה. אשתו השנייה, מגדה קרניי (Magda Kerényi), הקדישה את חייה לאחר מכן לשמירה וקידום מורשתו של קרניי. מאז מותה בשנת 2004, כל התיעוד של חייו של קרניי (תמונות, התכתבויות, כתבי יד וכו') שלא הושמד בבודפשט במהלך המלחמה, מאוחסן ונגיש בארכיון הגרמני לספרות (אנ') במארבך (אנ') (ליד שטוטגרט). הספרייה המקיפה שלו והעזבון של מגדה קרניי נמצאים באוניברסיטת פץ', שם גם נקרא רחוב על שמו.

עבודה מדעית וגוף מחשבה פילוסופי

יסוד פילולוגי

בשנים הראשונות, קארוי קרניי הושפע בעיקר מפילוסופים כמו שופנהאואר, באכהופן וניטשה, סופרים כמו הלדרלין ורילקה ומחוקרים כמו וילהלם פון הומבולדט. בזמן לימודיו בפילולוגיה קלאסית היה אולריך פון וילאמוביץ-מלנדורף (אנ') הפילולוג המשפיע ביותר. עם זאת, עבור קרניי, קו המחשבה של ארווין רודה על הסיפורת בעת העתיקה היה חשוב יותר. זה הוביל לספרו הראשון "Die griechisch-orientalische Romanliteratur in religionsgeschichtlicher Beleuchtung. Ein Versuch" (הרומנטיקה היוונית-מזרחית לאור תולדות הדתות), שבעזרתה רכש את הפוסט-דוקטורט.

זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1929, קרניי התעייף מהקו המלומד הרשמי של הפילולוגיה. הוא ראה יותר ויותר את מטרת הפילולוגיה בניתוח ביקורתי של התיעוד הכתוב של העת העתיקה כייצוג של החיים האמיתיים, בדיוק כמו שהארכאולוגיה מוקדשת לתיעוד העת העתיקה באמצעות מגע ממשי. הצעדים הראשונים הרחק מהקו הרשמי היו ספריו המוקדמים Apollon (אוסף של מאמרים) ו-Die antike Religion (דת בעת העתיקה). במהלך חייו חקר קרניי כל אתר קלאסי של הים התיכון כולו. בשנת 1929, הוא פגש לראשונה ביוון את ולטר אוטו (אנ'), שהשפיע עליו רבות. אוטו נתן השראה לקרניי להתמקד באלמנט הדתי של חיי האדם בעת העתיקה כאלמנט הליבה, ובכך לשלב את ההיסטורי עם המוקד התאולוגי. הדבר מודגש ביצירותיו Mythologie der Griechen (מיתולוגיה יוונית) ו-Mysterien der Eleusis (אלאוסיס: תמונה ארכיטיפית של אם ובת).

ניתוק מווילאמוביץ ומרעיון המיתוס הגרמני

לאחר מכן, קארוי קרניי החל להתרחק במודע מהפילולוגיה שלימד וילאמוביץ. לפי הבנתו של קרניי, גישתו של וילאמוביץ תמכה בסמכותנות שבבסיס הופעתו של הנציונל-סוציאליזם בגרמניה, שהוא לא יכול היה לתמוך בה מבחינה אתית. מכאן פיתח קרניי עמדה עוינת יותר ויותר כלפי רעיון המיתוס הגרמני, ששימש כנקודת ייחוס של גרמניה הנאצית. כבר ב-1934 הביע אימה מההתפתחויות המקצינות בגרמניה. אלו הובילו אותו למטרה מתמשכת של ביסוס רעיון ליברלי ואנושי-פסיכולוגי של מיתוס שלא ניתן לנצל לרעה לאידאולוגיה לאומנית. זה גם השפיע על עמדתו כלפי כמה מהמנטורים המדענים שלו. ביחס לווילאמוביץ, זה היה בולט ביותר, אבל מאוחר יותר, התחיל קרניי גם להתרחק מאותם היבטים בהבנת המיתוס של אוטו ומאן שראה משתקפים בלאומיות הגרמנית.

הרחבה פסיכולוגית של המיתולוגיה

הפרשנות המדעית של קארוי קרניי לדמויות המיתולוגיה היוונית כאבות טיפוס של נפש האדם תאמה את גישתו של הפסיכולוג השווייצרי קרל גוסטב יונג. יחד עם יונג, הוא השתדל לבסס את המיתולוגיה כמדע בפני עצמו. יונג תיאר את קרניי כמי ש"סיפק שפע כל כך של קשרים [של הפסיכולוגיה] עם המיתולוגיה היוונית, עד שלא ניתן עוד להטיל ספק בהפריה ההדדית של שני ענפי המדע".^[2] קרניי חיבר במשותף עם יונג את שתי המהדורות של "Das göttliche Kind in mythologischer und psychologischer Beleuchtung" (הילד האלוהי באור מיתולוגי ופסיכולוגי) ו-"Das göttliche Mädchen" (הילדה האלוהית), אשר פורסמו יחד תחת הכותרת "Einführung in das Wesen der Mythologie " (מסות על מהות המיתולוגיה) בשנת 1941. קרניי ראה את תאוריית הדת כנושא אנושי והומניסטי שטבע את המוניטין שלו כהומניסטי עוד יותר. אז מבחינתו, כל השקפה על מיתולוגיה הייתה צריכה להיות השקפה על האדם - ומכאן שתאולוגיה הייתה צריכה להיות תמיד באותו הזמן, אנתרופולוגיה. ברוח הומניסטית זו, הגדיר קרניי את עצמו כחוקר פילולוגי-היסטורי כמו גם חוקר פסיכולוגי. בשנים מאוחרות יותר, פיתח קרניי את הפרשנות הפסיכולוגית שלו עוד יותר והחליף את המושג אבות טיפוסים באחד שהוא כינה 'אורבילד' (Urbild). זה התברר במיוחד בכמה מהפרסומים החשובים ביותר שלו: פרומתאוס, כמו גם בדיוניסוס, ככל הנראה עבודתו המכרעת ביותר של קרניי, שאותה החל כרעיון ב-1931 וסיים לכתוב ב-1969. לפיכך, קרניי הסתכל על המראות בדת היוונית לא כעל משהו מוזר, אלא כביטוי לחוויה אנושית אמיתית. כהיסטוריון של המיתוס כפי שהיה בקיא בפרטי התרבות ההלנית, "קיומה החברתי האופייני" כלשונו, התנגד קרניי ל"חשיבתו המובחנת על המציאות הקונקרטית של החיים האנושיים" עם "החשיבה המסכמת" שייצגה עבורו את השפעתו של סר ג'יימס ג'ורג' פרייזר על חקר העמים של התקופה הקלאסית ודת יוון העתיקה במיוחד.

קרניי כאנתרופולוג תרבותי

לא מעט כתוצאה מניסיונו האישי, קארוי קרניי הדגיש את תפקידו של הפילולוג כפרשן, לפיו "ככל שהוא מפרש טוב יותר, כך הוא הופך את עצמו לנושא, הן כקולט והן כשליח. כל מהותו והוויתו, המבנה שלו וחוויותיו שלו, הופכים לגורם שאי אפשר להתעלם ממנו". במובן זה ההבנה של קרניי של המדע הייתה מאוד מודרנית ב-1944. בתקופה שבה מדעי האדם ניסו לבסס את עצמם כאובייקטיביים מדעית, הוא זיהה שהאמצעי היחיד להשיג אובייקטיביות מדעית הוא על ידי חשיפת הסובייקטיביות האינדיבידואלית של כל חוקר. קרניי גם צפה שינוי פרדיגמה של סוף המאה ה-20, על ידי תמיכה בגישה בינתחומית ששילבה בין נושאי מדעי האדם לרבות ספרות, אמנות, היסטוריה, פילוסופיה ודת. הכללת כתיבת הסיפורת במחקריו על המיתולוגיה וההומניזם מתועדת גם בפרסומים של התכתבותו עם תומאס מאן והרמן הסה. קרניי פרסם סדרה נוספת של מחשבות על הומניזם אירופי בשנת 1955 עם הכותרת Geistiger Weg Europas (הדרך הרוחנית של אירופה). בין האישים הרבים שעמם ניהל קרניי אינטראקציה אישית ומלומדת חשובה היו המשוררים ההונגרים לאסלו נמט (אנ'), אנטאל סרב ופאל גויאש (Pál Gulyás), הפסיכולוג לאופולד סונדי, הסופר אוטו הוישלה (גר') וההיסטוריון קרל יאקוב בורקהרדט (אנ'). הודות לסגנון המסות שלו, קרניי הצליח לדבר בשפה שהייתה מובנת בקלות, אבל זה גם אומר שהוא נשאר מבודד יחסית בפילולוגיה אקדמית.

בהונגריה, הישגיו המדעיים של קרניי נותרו במהלך חייו ידועים רק למעגל קטן של אינטלקטואלים. מכל פרסומיו, רק מעטים פורסמו בהונגרית. כחבר בולט בממסד האינטלקטואלי ההונגרי לשעבר ונושא שם אצולה, הוא הוחרם מחיי התרבות ההונגרים מאז שנות ה-40 בשל היותו ליברלי מדי, תחילה על ידי ממשלות הימין הפרו-נאצי, ולאחר מכן על ידי המשטר הקומוניסטי. אף על פי שעל קרניי הגנו בחירוף נפש סופרים הונגרים מפורסמים כמו לאסלו נמט ואנטאל סרב, שמו המוסרי והאינטלקטואלי טוהר רק בשנות השמונים של המאה ה-20. הסופר ההונגרי אנטאל סרב עיצב את דמותו של רודי ולדהיים ברומן שלו "נוסע ואור ירח (הו')" עם כמה מאפיינים של קרניי.

כבוד ופרסים

• 1929: מלגה במכון הארכאולוגי הגרמני באתונה
• 1931: מדליית הכבוד של גאורגיוס הראשון, מלך היוונים
• 1946: פרס באומגרטן
• 1947: מלגה של קרן בולינגן (אנ') (ניתנה עד 1973)
• 1961: חבר באגודה הנורבגית המלכותית למדעים וכתבים (אנ')
• 1963: דוקטור לשם כבוד של הפקולטה התאולוגית של אוניברסיטת אופסלה
• 1969: מדליית זהב של אגודת הומבולדט
• 1970: טבעת-פירקהיימר (אנ') של העיר נירנברג
• 1989: לאחר מותו: חבר האקדמיה ההונגרית למדעים
• 1990: פרס סצ'ני (אנ') של ממשלת הונגריה

יצירות ופרסומים

מהדורות ראשונות:

• Apollon. Studien über antike Religion und Humanität (1937)
• Das ägäische Fest. Die Meergötterszene in Goethes Faust II (1941)
• Der Mythos der Hellenen in Meisterwerken der Münzkunst (1941)
• Einführung in das Wesen der Mythologie (C. G. Jung/Károly Kerényi) (1942)
• Pseudo-Antisthenés, beszélgetések a szerelemről (1943)
• Hermes, der Seelenführer (1943)
• Mysterien der Kabiren (1944)
• Töchter der Sonne, Betrachtungen über griechische Gottheiten (1944)
• Bachofen und die Zukunft des Humanismus. Mit einem Intermezzo über Nietzsche und Ariadne (1945)
• Die Geburt der Helena samt humanistischen Schriften aus den Jahren 1943–45 (1945)
• Prometheus. Das griechische Mythologem von der menschlichen Existenz (1946)
• Der Göttliche Arzt. Studien über Asklepius und seine Kultstätte (1948)
• Niobe. Neue Studien über Antike Religion und Humanität (1949)
• Mensch und Maske (1949)
• Pythagoras und Orpheus. Präludien zu einer zukünftigen Geschichte der Orphik und des Pythagoreismus (1950)
• Labyrinth-Studien (1950)
• Die Mythologie der Griechen
  • Volume 1: Die Götter- und Menschheitsgeschichten (1951)
  • Volume 2: Die Heroen der Griechen [later also published as Heroengeschichten or Heroen-Geschichten] (1958)
• Die Jungfrau und Mutter der griechischen Religion. Eine Studie über Pallas Athene (1952)
• Stunden in Griechenland, Horai Hellenikai (1952)
• Unwillkürliche Kunstreisen. Fahrten im alten Europa 1952 (1954)
• Geistiger Weg Europas: Fünf Vorträge über Freud, Jung, Heidegger, Thomas Mann, Hofmannsthal, Rilke, Homer und Hölderlin, Zürich (1955)
• Umgang mit Göttlichem (1955)
• Griechische Miniaturen (1957)
• Gespräch in Briefen (Mythology and Humanism: The Correspondence of Thomas Mann and Karl Kerényi) (Thomas Mann/Károly Kerényi) (1960)
• Streifzüge eines Hellenisten, Von Homer zu Kazantzakis (1960)
• Der frühe Dionysos (1961)
• Prometheus – Die menschliche Existenz in griechischer Deutung (1962)
• Die Mysterien von Eleusis (1962)
• Tessiner Schreibtisch (1963)
• Die Religion der Griechen und Römer (1963)
• Die Eröffnung des Zugangs zum Mythos (1967)
• Der antike Roman (1971)
• Briefwechsel aus der Nähe (Hermann Hesse/Károly Kerényi) (1972)
• Zeus und Hera. Urbild des Vaters, des Gatten und der Frau (1972)
• Oedipus Variations: Studies in Literature and Psychoanalysis (James Hillman/Károly Kerényi) (1991)

עבודות מלאות:

• Complete Works in Individual Volumes, Magda Kerényi (ed.). Eight parts in nine volumes. Langen-Müller, Munich 1966–1988
  • Volume 1: Humanistische Seelenforschung (1966)
  • Volume 2: Auf Spuren des Mythos (1967)
  • Volume 3: Tage- und Wanderbücher 1953–1960 (1969)
  • Volume 4: Apollon und Niobe (1980)
  • Volume 5: Wege und Weggenossen (2 Bde., 1985 u. 1988)
  • Volume 6: (not published)
  • Volume 7: Antike Religion (1971)
  • Volume 8: Dionysos : Urbild des unzerstörbaren Lebens (1976)
• Complete Works in Individual Volumes, Magda Kerényi (ed.). Five volumes. Klett-Cotta, Stuttgart 1994–1998
  • Volume 1: Dionysos : Urbild des unzerstörbaren Lebens (1994)
  • Volume 2: Antike Religion (1995)
  • Volume 3: Humanistische Seelenforschung (1996)
  • Volume 4: Die Mythologie der Griechen (Two volumes, 1997)
  • Volume 5: Urbilder der griechischen Religion: Asklepios. Prometheus. Hermes. Und die Mysterien der Kabiren (1998)

פרסומים נוספים

ב-1941 קרניי תרגם להונגרית את שיר השירים (על בסיס תרגום הוולגטה). אחת מהמסות שכתב כלולה ב"מחקרים בקבלה ובתולדות הדתות: מוגשים לגרשם שלום במלאת לו שבעים שנה על-ידי תלמידיו חבריו וידידיו" (1967). הוא כתב לאנציקלופדיה העברית את הערכים "היוונים ואליהם", "מיסטריות", "מיתוס, מיתולוגיה".^[3]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קארוי קרניי בוויקישיתוף

• קארוי קרניי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Klett Cotta Publications
• Spring Publications

הערות שוליים

1. "Karolina Kerényi-Kintzig".
2. Jung, C.G. (2015). Collected Works of C.G. Jung: The First Complete English Edition of the Works of C.G. Jung. Routledge. p. 8321. ISBN 978-1-317-53016-9.
3. הערך קֶרֶנְיִי, קַרְל (קַרוֹי) באנציקלופדיה העברית, כרך ל' עמוד 274