קבוצת הכוחות הצפונית
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ברית המועצות |
| שיוך |
 הצבא האדום |
| בסיס האם | לגניצה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1945–1994 (כ־49 שנים) |
| פיקוד | |
| מפקדים | ראה בתוך הערך |
  | |
קבוצת הכוחות הצפונית (ברוסית: Северная группа войск, בפולנית: Północna Grupa Wojsk) היה שמה הכולל של יחידות מהכוחות המזוינים של ברית המועצות, אשר הוצבו בפולין לאחר מלחמת העולם השנייה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצת כוחות הצפונית הוקמה ב־29 במאי 1945 לפי פקודת סטאבקה, על בסיס יחידות של החזית הבלארוסית השנייה. מרשל קונסטנטין רוקוסובסקי מונה למפקד של הקבוצה. מפקדת הכוחות התמקמה בעיר לגניצה. המפקדה נשארה שם עד לפינוי כל הכוחות של הצבא הרוסי מפולין בשנת 1993, פרט לתקופה מ-1984–1990, בה היא התמקמה בעיר שווידניצה. היחידות מוקמו בצפון ובמערב פולין, בשטחן של שלזיה ופומרניה, אשר הועברו מגרמניה לידי פולין בסיום מלחמת העולם השנייה. של הכוחות מוקמו בבסיסי ורמאכט לשעבר, בהמשך נבנו בסיסים נוספים. ביום הקמתה כללה הקבוצה 5 ארמיות: 19, 43, 52, 65 ו-5 המשוריינת, ביחד – כ-400 אלף חיילים. בשנת 1946 החל תהליך הדרגתי של הוצאת כוחות הצבא האדום מפולין. בשנת 1955 נמצאו בפולין חמש דיוויזיות סובייטיות (3 של חיל רגלים, אחת ממוכנת ואחת משוריינת) וכן ארמיית האוויר הרביעית. בסך הכול כ-100 אלף חיילים. לאחר כינון ברית ורשה בשנת 1955, הוסדר מעמד קבוצת הכוחות הצפונית בפולין בהסכם בין המדינות. בהסכם הוגדר כי כמות החיילים תוגבל ל-66 אלף ומספר הבסיסים הוגבל ל-39. ההגבלות של ההסכם לא קוימו בפועל – כך מספר הבסיסים בשיאו היה 79 ולגבי כמות החיילים אין מידע מהימן. שטחים נרחבים בתוך פולין הוכרזו כשטחי האימונים של קבוצת הכוחות הצפונית, כניסת אזרחים פולנים אליהם נאסרה. פרט ליחידות יבשה ויחידות אוויריות, חנו בפולין גם יחידות ימיות סובייטיות. בנמלים צבאיים של חיל הים הפולני הוקצעו אזורים לטובת עגינת ספינות חיל הים הסובייטי. בסוף שנות ה-70 קיבלה קבוצת הכוחות הצפונית גם טילים גרעיניים לטווחים בינוניים, בהם יכלה לאיים על מטרות בדנמרק ונורווגיה (מדינות חברות בנאט"ו)
נכון לשנת 1990 קבוצת הכוחות הצפונית כללה: 2 דיוויזיות (אחת משוריינת ואחת חרמ"ש), חטיבת צנחנים, חטיבת טילים בליסטיים, חטיבת טילי נ"מ, יחידות הנדסה, הספקה, אבטחה וכו'. סה"כ: 600 טנקים, 800 נגמ"שים, 390 תותחים, 20 מערכות לשיגור טילים בליסטיים גרעיניים. הזרוע האווירית של קבוצת הכוחות הצפונית כללה כ-200 מטוסים וכ-120 מסוקים. בסך הכול כ-56 אלף חיילים וכ-8 אלף אזרחים, עובדי צבא.
לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי בפולין בשנת 1989, נפילת חומת ברלין וחתימת ההסכם להוצאת חיילים סובייטים מגרמניה החלו דיונים בין ברית המועצות לבין פולין לגבי עתידן ששל הכוחות הסובייטים בפולין. המשא ומתן התנהל בעצלתיים, אך לאחר ניסיון פוטש בברית המועצות באוגוסט 1991 ותהליכי התפרקות שהחלו אחריו זירזו את החתימה על הסכם הפינוי של כל הכוחות הסובייטים מפולין. ההסכם נחתם ב־26 באוקטובר 1991. בהסכם, התחייבה ברית המועצות (למעשה כבר הפדרציה הרוסית) לפנות את כל הבסיסים שלה מפולין עד לסוף 1993. תהליך הפינוי החל ב-5 במאי 1992 והסתיים ב־17 בספטמבר 1993.
מפקדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1945–1949 – קונסטנטין רוקוסובסקי
- 1949–1950 – קוזמה פרודניקוב
- 1950–1952 – אלכסיי רדזייבסקי
- 1952–1955 – מיכאיל קונסטנטינוב
- 1955–1958 – קוזמה גליצקי
- 1958–1963 – גיאורגי חטאגורוב
- 1963–1964 – סרגיי מריאחין
- 1964–1967 – גלב בקלנוב
- 1967–1968 – איוואן שקדוב
- 1968–1973 – מוחמד טנקייב
- 1973–1975 – איוואן גרסימוב
- 1975–1978 – אולג קולשב
- 1978–1984 – יורי זרודין
- 1984–1987 – אלכסנדר קובטונוב
- 1987–1989 – איוואן קורבוטוב
- 1989–1992 – ויקטור דובינין
- 1992–1993 – לאוניד קובליוב
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר אודות קבוצת הכוחות הצפונית (בפולנית)
- ספר אודות שהיית כוחות הצבא הסובייטי בפולין ב-1945–1993 (בפולנית)