בסוציולוגיה ופסיכולוגיה חברתית קבוצות פנים (באנגלית - ingroup) וקבוצות חוץ (באנגלית - outgroup) הן סוגים מנוגדים של קבוצות חברתיות. לקבוצת פנים אדם מרגיש שייכות, מגדיר את חברי הקבוצה כ"אנחנו", ואילו לקבוצת חוץ אדם מרגיש ריחוק, התנגדות ורצון להתחרות. את חברי קבוצת החוץ מגדירים כ"הם".[1]
החלוקה של קבוצת פנים מול קבוצת חוץ היא הבסיס לדעות קדומות, סטריאוטיפים, וקונפליקטים.
מקור המושג הוא מתיאורית הזהות החברתית של הנרי טז'פל וג'ון טרנר (Henri Tajfel & John Turner). בסוף שנות השבעים הם עשו סדרה של מחקרים שבהם חולקו נסיינים לקבוצות מינימליות.[1][2] הניסויים האלה הראו שאנשים נוטים להעדיף את חברי הקבוצה שלהם (לחלק להם יותר כסף למשל) ולפגוע בקבוצה אחרת. תוצאות אלו חזרו על עצמן בכל התנאים האפשריים, גם כאשר חלוקה לקבוצות נערכה באופן אקראי או אם חברי קבוצת חוץ לא היו ידועים. עדיין הנסיינים העדיפו את קבוצת הפנים שלהם, גם על חשבון הטובה האישית שלהם.[1]
תאוריית השליטה החברתית (באנגלית: Social Dominance Theory) היא תאוריה בפסיכולוגיה חברתית העוסקת ביחסים הבין-קבוצתיים בחברה ומתמקדת במנגנוני שימור ויציבות של מדרג חברתי קיים. לפי תיאוריה זו, היעדר שוויון בין הקבוצות השונות בחברה נשמר באמצעות שלוש התנהגויות בין-קבוצתיות עיקריות: אפליה ממוסדת, אפליה אישית מצטברת וא-סימטריה התנהגותית.[3]
תאוריית הצדקת המערכת (באנגלית: System justification theory) היא תאוריה בפסיכולוגיה חברתית לפיה ישנן הצדקות רבות לשמירת המערכת החברתית במצב הקיים תוך מניעת שינויה. זאת, גם אם המערכת מיטיבה רק עבור חלק מהאנשים, ולאחרים לא, כאשר אחד המניעים הבסיסיים ששמירת המערכת כפי שהיא משרתת, הוא הצורך ביציבות וסדר.[4] הצדקת המערכת משרתת את הצורך האנושי לשכך את אי-הודאות ותחושת האיום הכרוכים בשינוי המערכת הקיימת, כמו גם את הצורך להאמין ב"השערת העולם הצודק" ("כל אחד מקבל מה שמגיע לו").[5]
הטיה לטובת הקבוצה - אנו נוטים תמיד להעדיף לטובה את חברי קבוצות הפנים, יש לנו רגשות טובים יותר לגבי קבוצת הפנים, ואנו נוטים לתת יחס לא הוגן לחברי קבוצת החוץ, מה שהומחש בפרדיגמת הקבוצה המינימלית. טז'פל טען כי הסיבה לכך היא השאיפה לקבל הערכה, הערכה העצמית גוברת על ידי הזדהות עם קבוצה ותפיסת הקבוצה הזאת כנעלית על קבוצות אחרות.
את קבוצת הפנים אנו תופסים כמורכבת מאינדיבידואלים, ומזהים שונות רחבה בין חברי הקבוצה. אך את קבוצת החוץ אנו תופסים כהומגנית, ולא מזהים הבדלים בין-אישיים בין חבריה. הסיבה לכך היא שאת הקבוצה שלנו אנו מכירים יותר ויש לנו יותר יכולת לתפוס כל אדם בפני עצמו.[6]
הטיית ייחוס הדומה לטעות הייחוס הבסיסית מופיעה בהקשר של קבוצת חוץ ומהווה מקור להיווצרות סטריאוטיפים, כאשר אנו שופטים אדם מקבוצת חוץ אנו נוטים לייחס את מעשיו לתכונה פנימית, ואז להכליל את התכונה הפנימית הזו על כל הקבוצה שאליה הוא משתייך.