קבר זכריה
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תרבויות | התרבות ההלניסטית |
| תקופות | שלהי התקופה ההלניסטית בארץ ישראל |
| נבנה | המאה ה-1 לפנה"ס |
| סוג | מצבה |
| אתר ארכאולוגי | |
| ארכאולוגים |
נחום סלושץ, 1924 נחמן אביגד, שנות ה-40 הווארד סטצ'בורי, 1961 |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מיקום | עמק יהושפט |
| קואורדינטות | 31°46′34″N 35°14′21″E / 31.776236111111°N 35.239119444444°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   קבר זכריה  | |
  | |
קבר זכריה הוא שמה של מצבה מונוליטית משלהי התקופה ההלניסטית בארץ ישראל המהווה חלק מקבוצת מבני קבורה מפוארים הניצבים בנחל קדרון, למזרחה של העיר העתיקה והר הבית ולמרגלות הר הזיתים. קבר זכריה ניצב בסמוך לקבר בני חזיר, ובמרחק מה מיד אבשלום.
הקבר מוכר בזכות גג הפירמידה שבראשה. גוף המצבה מעוטר בכותרות חצובות בסגנון הסדר האיוני, שהיה אופייני בארץ ישראל במאה הראשונה לפני הספירה. בוני המצבה הושפעו מן האדריכלות המצרית והיוונית בתקופתם.
מאפייני המבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקבר, החצוב כולו מתוך הסלע, בנוי כקוביית אבן שלצידיה דבוקים פילסטרים יוניים שעל ראשה גג פירמידלי, וכרכוב מצרי התחום ביניהם. תוכנית המצבה דומה ביותר לקבר בת פרעה, אלא שבעוד קבר בת פרעה הוא חלול, כדי להשאיר מקום לקבורת הנפטר, קבר זכריה הוא אטום, ולמעשה אינו קבר, כי אם "נפש".
הבדל נוסף הוא השפעת הארכיטקטורה היוונית, המתבטא בפילסטרים, העשויים בסגנון האיוני, בווריאציה ירושלמית.[1] חזיתה המערבית של המצבה פונה כלפי חוץ אל הנחל ואל הר הבית, ושלוש החזיתות האחרות ניצבות בתוך חצר שנוצרה על ידי חציבת המצוק שסביבן. בצידה של החצר, מספר מדרגות המובילות לפתח צדדי של קבר בני חזיר. חציבת המצבה לא הושלמה, והדבר ניכר בחוסר הסימטריות שבעיטוריה, שבמקומות מסוימים סותתו בדקדקנות, ובצד המקביל, פני הסלע הוחלקו.
קבר או נפש
[עריכת קוד מקור | עריכה]כנזכר לעיל, קבר זכריה אטום, ללא מקום בו ניתן להעמיד את מיטתו של הנקבר. משכך, הרי שהוא אינו קבר, אלא "נפש" – מצבת זיכרון, הניצבת בסמוך לקבר. מצבות כאלו היו מקובלות בקברים מפוארים בני התקופה, והמילה "נפש" במשמעות מצבה ידועה מכתובות עבריות, נבטיות ובעוד מעמי האזור.
חוקרים שונים העלו הצעות שונות עם השערה לאיזה קבר מיוחסת ה"נפש". הצעה אחת היא שקבר זכריה הוא הנפש של קבר בני חזיר הסמוך, שנחצב כדי להחליף את הנפש המקורית. הצעה שנייה מצדדת בכך שמדובר בנפש שקברהּ מעולם לא נחצב בשל מאורע כלשהו, שמא פרוץ המרד הגדול ותוצאותיו הרות האסון. הסברה שמערת הקבורה טמונה תחת העפר הרב שמכסה את סביבות המצבה הופרכה כאשר העפר פונה בשנת 1960.
זהות הנקבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסורת עממית מייחסת את המצבה כ"קברו" של זכריה בן יהוידע הכהן, שפעל בתקופת בית ראשון בימי המלך יואש, והומת באכזריות בידי עם ישראל בבית המקדש:
וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם: כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים: לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְוֹת ה' וְלֹא תַצְלִיחוּ, כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם. וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בַּחֲצַר בֵּית ה'.
סגנון המצבה מלמד כי נבנתה בשלהי התקופה ההלניסטית בארץ ישראל, ולכן יש לפקפק ביחוסה לזכריה הכהן, שפעל בתקופת בית ראשון.
הנוסע מבורדו שביקר בירושלים בשנת 333, מייחס את הקבר דווקא לנביא ישעיה.
בשנת 1961 חפרה במקום משלחת ארכאולוגית בראשותו של הווארד סטצ'בורי (Howard Stutchbury) ופנתה מהמקום את כל הקברים והמצבות.
ישנה השערה כי בקבר זכריה נטמנו מחדש עצמותיו של עוזיהו מלך יהודה, לאחר שהועברו מקברן המקורי במאה הראשונה לספירה, כפי שאנו למדים מדברי הכתובת "ציון עוזיה". השערה זו מסתמכת על דברי בנימין מטודלה בספר מסעותיו, על דברי יהודה בן אליהו הדסי בחיבורו "אשכול הכופר" ועל תעודה מצפת של תלמידי הגר"א משנת 1810.[2]
הקבר כאתר קדוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברבות השנים החלו יהודי ירושלים לקבור את מתיהם בקרבת הקבר המקודש. בתחילה נקברו המתים למולו, ובשנת 1729 נטמן הנפטר הראשון בתוך חצר הקבר.[3][4] חלקת קבר זו, הסמוכה לנביא זכריה, יקרה במיוחד לבני העיר, ובין הקבורים שם בשורה א' ניתן היה למצוא את קברו של אברהם שלמה זלמן צורף, מחדש היישוב האשכנזי בירושלים; ואת רבי משה בידרמן, האדמו"ר מלעלוב. בשורה ב' ניתן למצוא את קברו של רבי מרדכי מינסקר מגזע הש"ך ואת קברה של אשתו מלכה. אשר לייב בריסק (מחבר החוברת "חלקת מחוקק") החל במלאכת מיפוי בית הקברות בהר הזיתים ומנה 87 קברים בתוך החצר ועוד כ-200 מחוצה לה.
על פי מדרש חכמים, זכריה נהרג ביום כיפור, לכן יש הנוהגים לפקוד את קברו בערב יום כיפור.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ-ישראל, אחיעבר ושות', תשמ"ה, כרך א', עמודים 327–330.
- נחמן אביגד, עיר הקברות של ירושלים בימי הבית השני, בתוך מיכאל אבי-יונה (עורך), ספר ירושלים, מוסד ביאליק ודביר, תשט"ז, עמוד 344.
- דן בר"ג, חידושים בחקר קבר בני חזיר וקבר זכריה, קדמוניות, 123 (תשס"ב), עמודים 38–47.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מצבות נחל קדרון באתר רשות העתיקות
- בועז זיסו ואברם טנדלר, "The Kidron Valley Tombs in the Byzantine Period: A Reconsideration", בתוך: אייל ברוך ואחרים (עורכים), חידושים בחקר ירושלים י"ז, אוניברסיטת בר-אילן, 2012, עמודים 7*-43*
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ העמודים מחורצים רק בסמוך לכותרותיהם, דבר הייחודי לאומנות הירושלמית של תקופה זו; אורית פלג, "אמנות הקבורה בירושלים בימי הבית השני", 'ארץ ישראל כח, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תשס"ח
- ^ עדיאל שרמר, עוד על ציון עוזיהו, קתדרה 46 (תשמ"ח), עמודים 188-190.
- ^ הנפטר היה הרב אברהם יצחקי, ממקובלי ירושלים. ציון התאריך על המצבות לא היה מקובל בשנים אלו, אך תאריך פטירתו (י"ג בסיוון ה'תפ"ט - 10 ביוני 1729) נמסר על ידי החיד"א בספרו שם הגדולים.
- ^ על פי עדותו של בנהּ, בילא, אשתו של הרב יהושע פלק כץ נטמנה "תוך ד' אמות" לציון זכריה עוד קודם ל-1729, אולם אריה ליב פרומקין, בספרו תולדות חכמי ירושלים' (חלק ב', עמוד 51), הוכיח כי המדובר בטעות וקברה לא היה בתוך חצר הקבר כי אם בשורות הקברים הניצבות כנגדו.
