קברי צ'ינג המערביים

קברי צ'ינג המערביים

אתר הקבורה של הקיסר דאוגוואנג
אתר מורשת עולמית
ערי בירה וקברים של ממלכת קוֹגוּרְיוֹ העתיקה האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4, 6 חלק מתוך קברים קיסריים של שושלות מינג וצ'ינג
מידע כללי
סוג	קבר
מיקום	Yi County
מדינה	הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
מידות
שטח	1,842 הקטאר
קואורדינטות	39°22′06″N 115°20′43″E / 39.368395°N 115.345159°E / 39.368395; 115.345159
(למפת הרפובליקה העממית של סין מוגדלת)   בייג'ינג שאנגחאי צ'ונגצ'ינג שנג'ן הונג קונג צ'נגדו שניאנג שיאן חרבין אורומצ'י שינינג רוסיה מונגוליה קזחסטן קיר. ט. פק. הודו נפאל ב. בנ. מיאנמר תאי. לא. וי. הפ. ד.ק צ.ק יפן קברי צ'ינג המערביים (למפת הרפובליקה העממית של סין רגילה)   בייג'ינג שאנגחאי צ'ונגצ'ינג שנג'ן הונג קונג צ'נגדו שניאנג שיאן חרבין אורומצ'י שינינג רוסיה מונגוליה קזחסטן קיר. ט. פק. הודו נפאל ב. בנ. מיאנמר תאי. לא. וי. הפ. ד.ק צ.ק יפן קברי צ'ינג המערביים

קברי צ'ינג המערביים (סינית 清西陵, פין-יין Qīng Xī líng) הם נקרופוליס - מתחם של מאוזולאומים של קיסרים משושלת צ'ינג, השוכן בנפה יִי (易县, פין-יין Yì Xiàn) במחוז חביי, כ-15 קילומטרים מערבית למושב הנפה ו-140 קילומטרים דרומית-מערבית לבייג'ינג בירת סין. בסך הכול קבורים באתר 78 מבני משפחת המלוכה: חמישה מקיסרי סין: יונגג'אנג, ג'יאצ'נג, דאוגוואנג, גוואנגשו ופויי, נשותיהם, פילגשיהם, נסיכים ונסיכות כמו גם כמה ממשרתיהם.

היסטוריה

דיוקנו של הקיסר יונגג'אנג

שושלת צ'ינג, שושלת הקיסרים האחרונה בסין, שלטה בסין בין 1644 ל-1912. בראש השושלת עמדו בני עם המאנצ'ו מחבל מנצ'וריה, והיא קמה לאחר ששבטי הנוודים ממנצ'וריה השתלטו על כל סין לאחר שהביסו בעזרת מצביא סיני את צבאו של לִי דְזְה-צֶ'נְג. לי היה מורד סיני שעמד בראש צבא איכרים שהביס זמן קצר קודם לכן את הקיסר האחרון של שושלת מינג, השושלת שקדמה לשושלת צ'ינג בשלטון על סין. הקיסרים הראשונים בשושלת זו נאבקו בהצלחה בשנים הראשונות לשלטונם במרידות של מצביאים סינים שלא ראו בעין יפה את שלטונם של זרים על סין. הקיסרים הראשונים בשושלת, בייחוד קאנגשי וצ'יינלונג, נחשבים בין השליטים המוצלחים ביותר בתולדות סין.

שונג'ה (1661-1638), הקיסר השלישי בשושלת צ'ינג והראשון ששלט על כל סין קבע במהלך מסע ציד את המקום בו יוקם המאוזוליאום שלו צפונית מזרחית לבייג'ינג. לאחר מותו נבנה המאוזוליאום עבורו במקום אותו בחר, כיום אתר המורשת העולמית קברי צ'ינג המזרחיים. בנו, הקיסר קאנגשי (1722-1654), הורה לבנות בסמוך את המאוזוליאום עבור עצמו ובני משפחתו ובכך קבע את המסורת שקיסרי שושלת צ'ינג יקברו באתר זה.

כשבנו של קאנגשי, הקיסר יונגג'אנג (1735-1678), עלה על כס השלטון ב-1723 גם הוא בחר בתחילה באתר סמוך לקבר אביו, אבל אחר-כך התחרט בטענה שאומנם המקום גדול מספיק על מנת לבנות קבר, אבל הקרקע מכילה חול וסלעים ולכן איננה מתאימה לקבר. הוא דרש מפקידיו למצוא מקום אחר, מתאים יותר. קיימת טענה שלא הוכחה, שהסיבה האמיתית להחלטה זו הייתה אחרת. יונגג'אנג, שהיה בנו הרביעי של קאנגשי, עלה לשלטון במרמה באמצעות חיסול אחיו. לכן, בהיותו מאמין באמונות טפלות, הוא חשש להיקבר לצד אביו.^[1] הפקידים מצאו את המקום האידיאלי באזור טָאיְפִּינְגְיוּ בנפת יי. המאוזוליאום של יונגג'אנג החל להיבנות בשנת 1730 (השנה השמינית לשלטונו), ובנייתו הסתיימה ב-1737, שנתיים אחר מותו. עם סיום הבנייה נקרא הקבר טָאיְלִינְג ובנוסף ליונגג'אנג נקברו בו 21 פילגשים. באותה שנה מתה גם שְׂיָאושֶׁנְגְשְׂייֵן, אשתו הרשמית של יונגג'אנג ועל פי כללי שושלת צ'ינג נבנה עבורה קבר נפרד שבנייתו ארכה 40 שנה והושלמה ב-1777. קבר זה, שוכן מזרחית לטָאיְלִינְג ומכונה קבר טָאיְלִינְג המזרחי.

בנו, הקיסר צ'יינלונג, החליט שקברו יהיה באתר המזרחי, אבל על מנת לאזן בין שני האתרים הורה צ'יינלונג ב-1796 שמעתה יקברו קיסרי שושלת צ'ינג לסירוגין באתר המזרחי והמערבי.^[2] בנו, הקיסר ג'יאצ'ינג (1820-1760) עלה לשלטון ב-1796 וכיבד את ההנחיה והחליט להקים את קברו 500 מטרים מערבית לטָאיְלִינְג. הבנייה החלה באותה שנה והסתיימה ב-1803 (השנה השמינית לשלטונו). עם השלמתו נקרא הקבר צָ'אנְגְלִינְג. במקביל נבנו באתר הקברים ל-17 הפילגשים של ג'יאצ'ינג.

דאוגוואנג, הקיסר הבא בשושלת (1850-1782), הקיסר השישי מאז ששושלת צ'ינג השתלטה על סין, קיבל גם הוא את ההנחיה של צ'יינלונג ושנה אחרי שעלה לשלטון ב-1820 החלה בניית המאוזוליאום באתר המזרחי, והיא הושלמה ב-1827. במקביל נבנה גם הקבר לפילגשיו במקום. שנתיים אחר-כך חדרו מים לתא הקבורה התת-קרקעי. הקיסר התמלא זעם, העניש בחומרה את הפקידים האחראים, הורה לפרק את הקבר, ובניגוד להוראת סבו החליט להקים את הקבר מחדש באתר המערבי. הבנייה באתר החדש נמשכה חמש שנים והקבר כונה מוּלִינְג, מבנה הקבר השלישי באתר. גם קבר הפילגשים פורק ונבנה מחדש. אשתו הרשמית, הקיסרית שְׂיָאוגִ'ינְגְצֶ'נְג נקברה גם היא בקבר הפילגשים שמעמדו שודרג עקב כך והוא מכונה קבר מוּלִינְג המזרחי.

שני הקיסרים הבאים, שיאנפנג (1861-1831) וטונגג'ה (1875-1856) נקברו באתר המזרחי. הקיסר הבא, גוואנגשו (1908-1871) עלה לכס השלטון בגיל ארבע, ולמעשה תפקד בפועל כשליט (אם כי כשליט בובה) בין השנים 1889 ל-1898. הוא ניסה ב-1898 ליזום רפורמה ובתגובה גרמה הקיסרית האלמנה צה שי, שהייתה השליטה האמיתית של האימפריה מאחורי הקלעים, להכניסו למאסר בית בו שהה עד יום מותו מהרעלת ארסן.^[3] יורשו היה פויי, הקיסר האחרון בשושלת. הוא עלה לכס השלטון בגיל שנתיים, ואביו שימש כעוצר. בין הפעולות הראשונות שבוצעו בשמו הייתה הקמת אחוזת הקבר לקיסר הקודם. הקבר לא הושלם ב-1912 כאשר הקיסרית האלמנה לונְגְיוּ ששימשה אז כעוצרת חתמה על המסמך שבו ויתרה שושלת צ'ינג על השלטון בסין. באחד הסעיפים במסמך הוויתור התחייב ממשל החדש ברפובליקה של סין לאפשר את השלמת הבנייה של קברו של גוואנגשו ואף לממן אותה. בניית הקבר הסתיימה ב-1913, והקיסר נקבר בו אז. במקביל נבנו קבריהן של שתי הפילגשים של גוואנגשו.

גם עבור פויי נבחר מקום באתר המערבי, אלא שהעבודות עליו הופסקו עם נפילת שושלת צ'ינג. פויי מת ב-1967 לאחר ששירת את הממשל הקומוניסטי ונקבר בבייג'ינג. ב-1995 הועברו שרידיו ונקברו בקבר צנוע צפונית לקבר צ'ונְגְלִינְג באתר קברי צ'ינג המערביים.

במהלך ההיסטוריה הוקמו באתר בנוסף לקברי הקיסרים קברים לשלושה מבניו של הקיסר יונגג'אנג (בשנים 1736–1737), ולשתיים מבנותיו של הקיסר ג'יאצ'ינג (ב-1803).

בניית הקברים נמשכה באתר לסירוגין במשך 183 שנים עד 1913 עם קבורתו של הקיסר גוואנגשו בצ'ונְגְלִינְג.

תיאור

אתר המורשת העולמית משתרע על שטח של 18.42 קמ"ר, כשהוא נסמך על הר טָאיְנִינְג מצפון, ומוקף באזור חיץ נרחב המשתרע על שטח של 47.58 קמ"ר. באתר יש 16 אתרים עיקריים, בהם 14 אחוזות קברים ובהם קבורים 78 מבני משפחת המלוכה, מקדש יוּנְגְפֿוּ והארמון הזמני. כמו כן נטועים בשטח האתר כ-15,000 אורנים עתיקים. מתוך המבנים המקוריים במתחם שרדו 402. המבנים העתיקים ביותר הם בני קרוב ל-300 שנים והחדשים ביותר הם בני למעלה מ-100 שנים.

במרכז המתחם של קברי צ'ינג המערביים שוכן טָאיְלִינְג, קברו של הקיסר יונגג'אנג. הקברים הנוספים הם צָ'אנְגְלִינְג, קברו של הקיסר ג'יאצ'ינג, מוּלִינְג, קברו של הקיסר דאוגוואנג וצ'ונְגְלִינְג (崇陵, פין-יין: Chongling), קברו של הקיסר גוואנגשו. המבנה של כל המָאוּזוֹלֵאוֹמִים הקיסריים בקברי צ'ינג המערביים דומה ומתבסס על הדפוס שנקבע במאוזוליאום הראשון באתר של הקיסר שונג'ה באתר קברי צ'ינג המזרחיים. המערך הבסיסי כולל שלושה חלקים: נתיב הנשמות, ארמונות ומטבחים להעלאת מנחות.

טָאיְלִינְג

אחת משלוש קשתות הכניסה לאתר

שער הכניסה האדום

מגדל הנשמות בטָאיְלִינְג – קברו של הקיסר יוּנְגְגָ'אנְג

טָאיְלִינְג (泰陵, פין-יין: Tailing), קברו של הקיסר יונגג'אנג (1735-1678), שוכן במרכז המתחם של קברי צ'ינג המערביים, ומשתרע על שטח של 84 דונם, כ-15 קילומטרים ממושב נפת יי בגובה 382 מטרים מעל פני הים. הקבר נבנה בין השנים 1730–1737. אל תל הקבורה מוביל, כמקובל בקברי הקיסרים בסין, דרך סלולה שכיוונה מדרום לצפון המכונה "נתיב הנשמות" או "הדרך הקדושה" שאורכה 2.5 קילומטרים והמתחילה בגשר בן חמש קשתות ואחריו שלוש קשתות אבן. המבנים הבולטים לאורך הנתיב הם:

• קשתות אבן – יוצרות שלוש צלעות (דרומית, מזרחית ומערבית) של חצר פנימית הסגורה בשער הראשי של המתחם. כל קשת עשויה משיש בגוון לבן ירקרק והיא בנויה על שישה עמודים. רוחבה 31.35 מטרים וגובהה 12.75 מטרים. הקשתות מחקות מבנה קשת זיכרון מעץ המכונה פָּאיְלוֹאוּ. על הלוחות המרובעים שעל הקשת יש תבניות גאומטריות ותבליטים של שְׂיֵאגָ'אי (xiezhai - חיה מיתולוגית סינית שלה קרן אחת), אריות, עופות פניקס ודרקונים מקשטים את הקשתות.
• שער אדום גדול (דָאחונְגְמֶן) – זהו גם שער הכניסה הראשי למתחם הקברים. השער מהווה את הצלע הרביעית בחצר שיוצרות שלוש הקשתות. רוחבו 34.8 מטרים, עומקו 11.35 מטרים וגובהו 13.3 מטרים. משני צדדיו נמשכת חומה המתמשכת מזרחה ומערבה ואורכה הכללית 21 קילומטרים כשהיא מקיפה את כל אתר הקבורה.
• אולם החלפת הבגדים – מקום שנועד לשימוש הקיסרים, נשותיהם ופילגשיהם בלבד לשם החלפת בגדיהם בעת שבאו לחלוק כבוד לקבורים. האולם שוכן מימין לנתיב הנשמות בסמוך לשער הכניסה בתוך חצר פנימית.
• מגדל אסטלת המצוינות השמימית – המבנה המרכזי בנתיב הנשמות. מבנה שבו הגג מרובה מזחילות, גובהו 26.05 מטרים ובו דלתות בכל ארבעת הקירות. במרכז המבנה שתי אסטלות גדולות על גב צב בעל ראש דרקון (בסינית בִּישִׂי): אסטלות ההצטיינות השמימית. האסטלות מקושטות בחלקן העליון בדמויות דרקונים ועטלפים. דרקונים מסמלים את הקיסר ועטלפים את המזל הטוב. באסטלות חקוקים תיאור מעלותיו והצטיינותו של הקיסר, כאשר באחת הכתובת בסינית ובשנייה במאנצ'ו. המבנה שוכן בלב חצר ריבועית שבכל אחד מקצותיה ארבעה עמודי שיש מגולף (HuaBiao) מקושטים שגובהם מעל כ-12 מטרים ועליהם חיות מיתולוגיות.
• גשר בן שבע קשתות – אורכו 107 מטרים ורוחבו 21 מטרים, הגשר הארוך ביותר בקברי צ'ינג המערביים
• עמודי הקורבן – עמודי אבן מגולפים בגילוף עדין
• פסלי אבן – בקטע זה של נתיב הנשמות יש חמישה זוגות של פסלי אבן של חיות ובני אדם במרחקים קבועים, בדומה לנתיב הנשמות בקברי שושלת מינג, אם כי הפסלים כאן קטנים יותר. בהם, סוסים, פילים, אריות, אנשי החצר ואנשי צבא.
• שער הדרקון והפניקס – שלושה שערים בחומה העשויה לבנים מזוגגות בירוק ובצהוב עם דמויות ברווזים ופניקס ומקורה ברעפים מזוגגים. כל שער בנוי מקורה מעוטרת הנסמכת על שני עמודים.
• מגדל האסטלה הקטנה – ביתן קטן בעל מזחילה כפולה שלו דלתות בכל ארבעת הקירות. בתוך הביתן אסטלת ארד. באסטלה חקוקים שמו של הקיסר הקבור בהמשך (יונגג'אנג), ושמו לאחר מותו (בסין הפיאודלית היה מקובל להעניק לנפטרים תואר המבוסס על מעשיהם בחייהם).
• מטבחים – מזרחית למגדל האסטלה הקטנה יש חצר קטנה ובה סדרה של מטבחים שבהם הכינו ואחסנו מנחות וקורבנות, בית מטבחים ובאר.
• היכל הפקידים המזרחי והיכל הפקידים המערבי - שוכן לפני שער לונְגאֶן. בהיכל המזרחי המכונה גם "היכל התה והמזון" נהגו להכין מנחות כדוגמת תה בחלב ופירות. בהיכל המערבי המכונה "היכל המאפה" הכינו מאפים כמנחות. המבנה כלל גם את חדר השומרים על הקבר.

מתחם ארמון לונְגאֶן ("החסד הבולט") נמצא בקצה נתיב הנשמות והוא כולל את שער לונְגאֶן (לונגאנמן), מבנה שבו חמישה פתחים, שנפתח אל חצר מרוצפת מוקפת בחומה אדומה גדולה, שבה תנור שעליו נהגו מתפללים לשרוף שטרות כסף או להניח מנחות. בקצה הצפוני של החצר שוכן ארמון לונְגאֶן, המבנה המרכזי בקבר. מבנה השוכן על בימת שיש גדולה. בארמון יש שלושה אולמות גדולים שבאחד אסטלת הקיסר והקיסרית, בשני מיטה מקושטת ועליה מקדש הפילגשים ובשלישי הוא חדר התפילה שתקרתו מכוסה ציורים ובו פסלי הבודהה מזהב וכסף. בקצה הצפוני של הארמון דלת מקושטת בלבנים מזוגגות הנפתחת אל חצר נוספת. בהמשך, מזבח אבן הבנוי מחמישה חלקים. בקצה הנגדי של החצר מצוי מבנה המזכיר מבצר המכונה "עיר מרובעת" שגובהו 15.4 מטרים ואורך כל אחת מצלעותיו 20.55 מטרים. על גבי מבנה זה נמצא מבנה המכונה מגדל הנשמות (Ming lou) או "מגדל הזיכרון", המבנה הגבוה ביותר במתחם הקבר, ובו אסטלת אבן בה חקוק שמו של הקיסר לאחר מותו. לפני המגדל מונחים חמשת אביזרי הפולחן.

מאחורי מגדל הנשמות מצוי מכלול הקבורה עצמו המכונה בָּאוצֶ'נְג (Baocheng – עיר האוצר). הבנוי ממבנה הקבורה התת-קרקעי המכוסה בתל עפר המכונה בָּאודִינְג (Baoding – כיפת האוצר). צורת התל היא כשל כיפה שטחו 3,600 מטרים רבועים והוא מוקף חומה.

צָ'אנְגְלִינְג

צָ'אנְגְלִינְג (昌陵, פין-יין:Changling ) הוא מתחם הקבר של קברו של הקיסר ג'יאצ'ינג (1820-1760, עלה לשלטון ב-1796), הקיסר השביעי משושלת צ'ינג והחמישי ששלט על כל סין. הקבר שוכן כקילומטר מערבית לטָאיְלִינְג, ונבנה בין 1796 ל-1803. בנוסף לקיסר קבורה באתר הקיסרית שְׂיָאושׁוּזְ'ווֵי. ממדי הקבר ודפוס המתחם דומים לאלו של טָאיְלִינְג, אם כי מגדל אסטלת המצוינות השמימית, היכל הפקידים המזרחי והיכל הפקידים המערבי, שער לונְגאֶן, ארמון לונְגאֶן, מגדל הנשמות ותל הקבורה גדולים יותר ומפוארים מאלו של טָאיְלִינְג. בולטת בייחודיותה רצפת ארמון לונְגאֶן, המרוצפת באריחי של שיש סגול (גרנופיר טבעי שעברו ליטוש וצופו בשעווה חמה.

מוּלִינְג

מוּלִינְג (慕陵, פין-יין:Muling ), קברו של הקיסר דאוגוואנג (1850-1782, עלה לשלטון ב-1820), הקיסר השישי מאז ששושלת צ'ינג השתלטה על סין. בניית מתחם הקבר החלה ב-1831 והסתיימה ב-1836. מלבד הקיסר קבורים באתר שלוש קיסריות. אחוזת הקבר צנועה למדי. נתיב הנשמות לא כולל את מגדל אסטלת המצוינות השמימית, הקבר הראשון שבו מבנה זה איננו, והוא קבע תקדים בכך גם לקברי הקיסרים הבאים. אין פסלי אבן. ממדיו של ארמון לונְגאֶן צנועים בהשוואה לשני קודמיו, והוא מפואר פחות אם כי הוא בנוי מהעץ הקשה והריחני Phoebe nanmu ממשפחת העריים המכונה בסין נָאנְמוּ ומצטיין בגילופים של דרקונים. בסך הכל יש בכל האולמות בהיכל 1,318 דרקונים מגולפים. במקום הדלת המסורתית המזוגגת יש בקצה הצפוני של הארמון פתח המוביל ישר לתל הקבורה. כלומר אין במתחם קבר זה את המבנים המסורתיים של העיר המרובעת ומגדל הנשמות.

צ'ונְגְלִינְג

צ'ונְגְלִינְג – קברו של הקיסר גוָאנְגְשׂוּ

צ'ונְגְלִינְג (崇陵, פין-יין: Chongling), קברו של הקיסר גוואנגשו (1908-1871, שלט לכאורה בין 1875 ל-1898), הקיסר התשיעי בשושלת צ'ינג ששלט על כל סין. זוהי אחוזת הקבר האחרונה של שושלת צ'ינג. החלה להיבנות ב-1909 והושלמה ב-1915. באחוזה קבורים הקיסר והקיסרית. ארמון לונְגאֶן בנוי בשיטות מודרניות יחסית לארמנות הקודמים והאלמנטים הבולטים הם ארבעה עמודים מצופים בזהב וכסף ומערכת הניקוז הייחודית. הקבר עצמו הוא ארמון תת-קרקעי בשטח של כ-350 מ"ר שבו תשעה חדרים. ארון הקבורה של הקיסר והקיסרית הוצבו בחדר הגדול ביותר המכונה "החדר המוזהב". הקבר נבזז ב-1938. הוא נפתח לציבור ב-1980 לאחר חפירה ושחזור.

קברים נוספים

קבר הנסיך חְווָאי וָאנְג

• קבר טָאיְלִינְג המזרחי – קבר הקיסרית שְׂיָאושֶׁנְגְשְׂייֵן (אימו של הקיסר צ'יינלונג). קבר הקיסרית הגדול ביותר באתר ובנייתו נמשכה 40 שנה. המתחם משתרע על 37 דונם וכולל 29 מבנים.
• קבר צָ'אנְגְלִינְג המערבי - קבר הקיסרית שְׂיָאוחֶזְ'ווֵי, אשתו הרשמית של הקיסר ג'יאצ'ינג נבנה בין 1851 ל-1853. האלמנט הייחודי לקבר הוא קיר הד.
• קבר מוּלִינְג המזרחי – במקור נועד לפילגשיו של הקיסר דאוגוואנג ונבנה בין 1831 ל-1836, אבל לאחר שגם הקיסרית נקברה בו מעמדו שודרג למעמד של קבר קיסרית. כך למשל הוחלפו הרעפים הירוקים לרעפים צהובים (צבע השמור לקיסר) ונוספו אלמנטים פולחניים. הקיסרית קבורה בתל שמסביבה קבריהן של 12 הפילגשים.

מקדש יוּנְגְפֿוּ

מקדש יוּנְגְפֿוּ הבודהיסטי נבנה בין 1787 ל-1788 ונועד לשימושם הבלעדי של משפחת המלוכה. המקדש שוכן כשישה קילומטרים מזרחית לקבר טָאיְלִינְג על שטח של 4,300 מ"ר מוקפים בחומת אבן בגובה שלושה מטרים שאורכה מעל ל-100 מטרים. מתחם המקדש פונה לדרום וכולל 19 מבנים, בהם גשר אבן, שער ההר, מגדל הפעמון ומגדל התוף וסדרה של היכלות שבמרכזי בהם פסלי בודהה. המקדש היה מוזנח ולכן בין 1988 ל-1985 שעה שהמקדש נפתח לביקורי קהל בוצעו במתחם המקדש שיפוצים משמעותיים והציורים שניתן היה לשחזר שומרו.

הארמון הזמני

בשם ארמון זמני כונה כל מקום שבו לן הקיסר מחוץ לעיר הבירה. הארמון הזמני בקברי צ'ינג המערביים הוא הארמון הזמני ששרד בשני האתרים. הוא נבנה ב-1748 והיה הארמון הזמני הרביעי שבו שהה הקיסר במסעו מעיר הבירה והיחיד ששרד. הוא שוכן כשישה קילומטרים מזרחית לקבר טָאיְלִינְג על שטח של 25 דונם שבו 17 מבנים שכללו: גשר אבן, היכל פקידי החצר, ושער הארמון. בתוך שטח הארמון היו מגורי השומרים, מטבחים וסדרה של היכלות וביתנים, כולם מחופים בגג רעפים אפור. גופתו של הקיסר גוואנגשו נשמרה כאן במשך כמה שנים בטרם נקברה. כשנפתח אתר קברי צ'ינג המערביים הפך הארמון הזמני למלון.

אורנים עתיקים

בנוסף ל-16 האתרים שבמתחם קברי צ'ינג המערביים יש בשטח המתחם יערות אורנים עתיקים הגדולים ביותר בצפון סין. העצים ניטעו החל ב-1730 עם תחילת הקמת לקבר טָאיְלִינְג, ומאז ועד 1915 ניטעו בשטח המתחם במשך 185 שנים כ-200,000 עצי אורן וברושים. מאז חלק גדול מהעצים מתו עד שהוקם המשרד שמטפל במתחם והוא החל לטעת עצי אורן וברושים נוספים ובעשרות השנים האחרונות ניטעו בשטח האתר כ-400,000 עצים. מתוכם זוהו כ-15,000 עצי אורן עתיקים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קברי צ'ינג המערביים בוויקישיתוף

• Western Qing Tombs באתר Travel China Guide
• Western Qing Tombs באתר Visit Beijing
• The Western Qing Tombs: History on the Outskirts באתר China Radio International
• The Qing West Imperial Tombs באתר China Through A Lens

הערות שוליים

1. The Qing West Imperial Tombs באתר China Through A Lens
2. Nomination File עמוד 61
3. החשד שהורעל, בשל העובדה שמת יום אחד בלבד לפני יום מותה של צה שי, אומת באמצעות בדיקה שבוצעה בגופתו ב-2008, אם כי אין ודאות האם הייתה זו הוראה של צה שי לפני מותה או יוזמה של יואן שה-קאי.