אורכו של האי שישה ק"מ, רוחבו 3 ק"מ והוא מזכיר בצורתו את האות T. ב-1981 הוכרז האי כפארק לאומי[1].
החופים בצדו המזרחי הם המפותחים והטובים יותר. החופים המזרחיים יותר מבודדים:
האט סאי קוו (Hat Sai Khaw) – חוף חול היהלום, נמצא בחלקו המזרחי של האי ונחשב לחוף היפה העמוס ביותר באי. החול כאן לבן ונקי, פה נמצאים מרבית בתי המלון, המסעדות והברים. זהו גם החוף האהוב על התאילנדים שמגיעים לנפוש באי בסופי שבוע.
אאו הין קוק (Ao Hin Khok) – נמצא דרומית להאט סאי קוו, חוף בעל רצועת חול יפה מלאה בעצים וסלעים. נחשב לחוף האהוב במיוחד על תרמילאים בשל מלונות זולים יחסית. ניצבים פה פסלים של נסיך ובתולת הים – דמויות מתוך סיפור תאילנדי ידוע.
או פאי (Ao Phai) – מפרץ קטן המאופיין במים רדודים ולכן הוא אידיאלי עבור משפחות עם ילדים קטנים. רצועת החול רחבה ונעימה, די צפופה במהלך היום. באזור יש גם חיי לילה ומסיבות.
אאו נואן (Ao Nuan) – אחד החופים הקטנים ביותר באי. זהו חוף מבודד שנמצא במרכז הרצועה המזרחית של האי.
אאו וונג דאן (Ao Wong Duan) – מפרץ בצורת חצי סהר, מלא בסירות מרוץ ואופנועי ים, נמצא בחלקו המזרחי של האי. יש פה חיי לילה תוססים במיוחד. זהו גם החוף אליו מגיעות המעבורות.
אאו תיאן (Ao Thian) – ידוע יותר בשם קנדלייט ביץ' (Candelelight Beach), חוף אור הנר. החוף נמצא בחלקו הדרומי יותר של האי וכדי להגיע לכאן יש לעלות על מעבורת בחוף אאו נואן.
אאו פראו (Ao Phrao) – נמצא בחלקו המערבי של האי ומתאים בעיקר לתיירים בעלי אמצעים, אתרי הנופש פה יקרים במיוחד וההגעה אל החוף מתבצעת בסירת מנוע מהיבשת המרכזית[2].
על יד האי נמצאים שלושה איי-סלע קטנים; קו צ'אן, קו סאן צ'לאם, ווין קאו. כ-80% מאדמת האי מכוסה בצמחייה. ב-27 ביולי2013, דליפת חביות נפט השחירה את חופיו של האי וגרמה לירידה משמעותית בתיירות שבו[3].