קוֹאוֹרְדִּינַצְיָה היא תיאום ושיתוף פעולה – ויסות של אלמנטים שונים לכדי פעולה משולבת והרמונית אחת, או תיאום בין חלקים שונים של מנגנון כלשהו לצורך השגת מטרה משותפת ביעילות מרבית ושיווי משקל.
בהקשר של תנועת הגוף, קואורדינציה מושגת על ידי תיאום עצבי-שרירי – תיאום בין החושים לבין פעולה שרירית מתוכננת. כאשר המוח קולט מידע מסוים הוא מעבד אותו לכדי פעולה מסוימת, כך נוצרת הפעולה המתבקשת.
הקואורדינציה באה לידי ביטוי במספר יכולות:
הקואורדינציה מתפתחת במהלך ההתפתחות הגופנית.
בגילאי הילדות המשחק מעודד אימון ותרגול מיומנויות גופניות, תוך שיפור השליטה המוטורית והקואורדינציה[1].
הקואורדינציה תתפתח באופן מיטבי עד לגיל ההתבגרות ההורמונלית ולאחר מכן ניתן יהיה לפתחה באופן מרבי אך בצורה מתונה יותר.
הקואורדינציה עלולה להיפגע כתוצאה מגורמים מגוונים. הנמכה ביכולת הקואורדינציה יכולה להיווצר גם משילוב של גורמים שונים.
שימוש בחומרים כימיים מסוימים כמו אלכוהול עלול לפגוע בקואורדינציה. מסיבה זו נהיגה בשכרות עלולה להיות מסוכנת ולהוביל לתאונת דרכים.
טראומה גופנית חמורה עלולה ליצור פגיעה בקואורדינציה.
ישנן לקויות (למשל אבזיה) ונכויות שונות המאופינות בפגיעה בקואורדינציה.