לידה |
20 באוגוסט 1954 (בן 70) פיניקס, אילינוי, ארצות הברית | |||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
עמדה | רכז, קלע | |||||||||||||||||||
גובה | 1.91 מטרים | |||||||||||||||||||
מכללה | אוניברסיטת אינדיאנה | |||||||||||||||||||
דראפט |
בחירה שביעית, 1976 מילווקי באקס | |||||||||||||||||||
קבוצות כשחקן | ||||||||||||||||||||
1976–1982 1982–1985 1985–1986 |
מילווקי באקס בוסטון סלטיקס אינדיאנה פייסרס | |||||||||||||||||||
הישגים כשחקן | ||||||||||||||||||||
זכייה באליפות ה-NBA (1984) 4 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה (1978, 1980–1982) זכייה בטורניר אליפות המכללות (1976) | ||||||||||||||||||||
קבוצות כמאמן | ||||||||||||||||||||
1993–1994 | דאלאס מאבריקס | |||||||||||||||||||
|
ויליאם קְוּוין באקנר (באנגלית: William Quinn Buckner; נולד ב-20 באוגוסט 1954) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1976–1986. לאורך הקריירה התבלט כשחקן הגנה מצטיין, והעמיד ממוצעים צנועים יחסית של 8.2 נקודות, 4.3 אסיסטים, 2.7 ריבאונדים ו-1.9 חטיפות למשחק.[1]
אחד משבעה שחקנים בלבד אשר זכו הן באליפות ה-NBA, הן באליפות ליגת המכללות והן במדליית זהב אולימפית.[2][3]
באקנר נולד בעיר פיניקס שבאילינוי, ולמד ב"תיכון ת'ורנרידג'" אשר בדולטון הסמוכה. לאורך עונתו השלישית בקבוצת הכדורסל של התיכון הפסידה ת'ורנרידג' משחק אחד בלבד, וזכתה באליפות התיכונים של אילינוי. בעונה העוקבת סיימה הקבוצה עם מאזן מושלם וזכתה באליפות שנייה ברציפות. הקבוצה זכורה כאחת מקבוצות התיכונים הגדולות בתולדות אילינוי.[4]
בין השנים 1972–1976 שיחק באוניברסיטת אינדיאנה תחת המאמן בוב נייט, ולצד שחקני ה-NBA לעתיד סקוט מיי וקנט בנסון. בעונת 1975/1976 ניצחה אינדיאנה בכל 32 משחקיה, וזכתה באליפות ליגת המכללות. במשחק הגמר מול אוניברסיטת מישיגן קלע באקנר 16 נקודות, וקבוצתו ניצחה בתוצאה 86–68.[5] לאורך תקופתו באינדיאנה רשם ממוצעים כוללים של 10.0 נקודות, 4.5 אסיסטים ו-3.8 ריבאונדים למשחק.[6]
בין עונתו השנייה לשלישית באוניברסיטה השתתף באליפות העולם בכדורסל 1974 כשחקן נבחרת ארצות הברית, וזכה עמה במדליית הארד. בתשעת משחקיו בטורניר קלע באקנר 6.6 נקודות למשחק.[7]
בשנת 1976 נבחר באקנר ליצג את הנבחרת באולימפיאדת מונטריאול, אשר ניצחה בכל שבעת משחקיה וזכתה במדליית הזהב. לאורך הטורניר שימש באקנר כשחקן חמישייה קבוע, לצד פיל פורד, אדריאן דאנטלי, סקוט מיי ומיץ' קופצ'אק, וקלע 7.3 נקודות בממוצע למשחק.[8]
בדראפט ה-NBA 1976 נלקח באקנר בבחירה השביעית על ידי מילווקי באקס,[9] במדיה שיחק ב-6 עונותיו הראשונות בליגה. בתקופתו עם הבאקס נבחר 4 פעמים לחמישיית ההגנה השנייה של העונה, וקלע 10.3 נקודות בממוצע למשחק כרכז הפותח של הקבוצה.
לקראת עונת 1982/1983 הועבר בטרייד לבוסטון סלטיקס בתמורה לסנטר הוותיק דייב קאונס. ב-3 עונותיו בבוסטון שימש כמחליפם מהספסל של נייט ארצ'יבלד, דני איינג' ודניס ג'ונסון, ובעונת 1983/1984 זכה עם הקבוצה באליפות ה-NBA, לאחר שגברה על לוס אנג'לס לייקרס בסדרת הגמר בתוצאה 4–3. בעונה העוקבת שוב התמודדו הסלטיקס מול הלייקרס בשלב הגמר, אך הפעם הפסידו בתוצאה 2–4.
בספטמבר 1985 נשלח באקנר בטרייד לאינדיאנה פייסרס, אך בינואר 1986 שוחרר מהקבוצה ופרש ממשחק, בגיל 31. בעת פרישתו ניצב במקום השישי בתולדות ה-NBA ברשימת החוטפים המובילים, עם 1,337 חטיפות בקריירה.[10][11]
לאחר פרישתו ממשחק שימש כפרשן של משחקי NBA וליגת המכללות ברשתות הטלוויזיה ESPN, NBC ו-CBS.[12]
בשנת 1993 מונה למאמן דאלאס מאבריקס, ובעונתו היחידה בתפקיד סיימה הקבוצה במקום האחרון בליגה עם 13 ניצחונות ו-69 הפסדים (15.9%). יומיים לאחר סיום העונה פוטר מתפקידו והוחלף על ידי דיק מוטה.[13]
מאז שנת 2001 מפרשן באקנר את משחקי קבוצת אינדיאנה פייסרס ברשת פוקס המקומית.[12]
נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - מונטריאול (1976) | ||
---|---|---|
1 • 2 • 3 • 4 פורד • 5 שפרד • 6 דאנטלי • 7 דייוויס • 8 באקנר • 9 גרונפלד • 10 קאר • 11 מיי • 12 ארמסטרונג • 13 לגארדה • 14 האברד • 15 קופצ'אק • מאמן: סמית' |