קומדיית הנישואים מחדש (באנגלית: The comedy of remarriage) היא תת-ז'אנר של סרטי קומדיה אמריקאים משנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20.
סרטים אלו נוצרו בתקופת קוד הייז שקבע כי "קדושת הנישואים וחיי המשפחה תישמר. 'הסרטים לא יציגו כי הצורות הנחותות של חיי המין מקובלות'. ניאוף ומין לא ראוי, אף על פי שהם דרושים לעיתים לצורכי העלילה, לא יוצגו במפורש או יוצדקו, ולא יוצגו כאופציה אטרקטיבית.".[1] הקומדיה של נישואים מחדש אפשרה ליוצרי קולנוע להתחמק מהוראות אלו של הקוד. הגיבורים התגרשו, פלירטטו עם זרים, אך משום שחזרו להיות ביחד הסרטים חמקו מהגבלות ההצנזורה.
את המונח תבע הפילוסוף היהודי-אמריקאי סטנלי קאבל בסדרת מאמרים אקדמיים שהפכו מאוחר יותר לספר, Pursuits of Happiness: The Hollywood Comedy of Remarriage (מרדפים של אושר: קומדיית הנישואין מחדש ההוליוודית). קאבל טוען שהז'אנר ייצג הישג ענק של הוליווד, כשמתחת לפני השטח של הומור הסלפסטיק והרמיזות למעשה התקיים מאמץ רציני ליצור בסיס חדש לנישואים שבמרכזם אהבה הדדית. וזאת, בעולם שבו הכורח הדתי והכלכלי כבר לא שחקו תפקיד מרכזי עבור מעמד הביניים.
בתגובה קאבל, החוקר דייוויד ר. שאמווי (Shumway) מציין ש"למעשה רק שתיים משבע הקומדיות של קאבל עוסקות בדמויות שאנו רואים אותן באינטראקציה כבעל ואישה לאורך זמן" ומצביע על כך שכל שבעת הסרטים מתאימים לז'אנר הקומדיות המטרפת.[2]
לאחרונה, מבקרי הקולנוע אנת'וני אוליבר סקוט (אנ') ודייוויד אדלשטיין (אנ') טענו כי הסרט שמש נצחית בראש צלול הוא דוגמה מהמאה ה-21 לז'אנר.[3][4]
(הדגשה מציינת סרטים שהוזכרו בספרו של קאבל)