קייזרין (אוניית מערכה, 1911)

קייזרין
SMS Kaiserin
	אוניית הצי הקיסרי הגרמני "קייזרין"
	אוניית הצי הקיסרי הגרמני "קייזרין"
	שרטוט של אוניית מערכה מסדרת קייזר. ניתן לראות את פריסת התותחים והמשניים. האזורים הכהים יותר הם האזורים המשוריינים
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי	הצי הקיסרי הגרמני
דגל הצי
סדרה	קייזר
ציוני דרך עיקריים
מספנה	הוואלדטסטוורקה-דוויטשה ורפט
תחילת הבנייה	נובמבר 1910
הושקה	11 בנובמבר 1911
תקופת הפעילות	14 במאי 1913 – 21 ביוני 1919 (6 שנים)
אחריתה	הוטבעה על ידי צוותה בסקפה פלו
מיקום	58°53′18″N 3°11′50″W / 58.888341252073°N 3.1973040784489°W
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 24,724 טון, מקסימלי: 27,000 טון
אורך	172.4 מטר
רוחב	29 מטר
שוקע	9.1 מטר
נתונים טכניים
מהירות	21 קשרים
גודל הצוות	1,084 קצינים ומלחים
טווח שיוט	14,600 ק"מ במהירות 12 קשר
הנעה	טורבינות קיטור בהספק 28,000 כוחות סוס (97 מגה-וואט)
צורת הנעה	טורבינות
אמצעי לחימה
שריון	חגורת שריון 350 מ"מ ; צריחי תותחים 300 מ"מ ; תותחים משניים 170 מ"מ ; מגדל ניווט 350 מ"מ
חימוש	עשרה תותחים בקוטר 12 אינץ' (305 מ"מ) ; 14 תותחים בקוטר 5.9 אינץ' (150 מ"מ) ; 8 תותחים 3.5 אינץ' (88 מ"מ)

קייזרין (בגרמנית: SMS Kaiserin) הייתה האונייה השלישית בסדרה של אוניות המערכה מדגם "קייזר" של הצי הקיסרי הגרמני. השדרית של קייזרין הונחה בנובמבר 1910 במספנת Howaldtswerke בקיל. היא הושקה ב-11 בנובמבר 1911 והוכנסה לצי ב-14 במאי 1913. האונייה צוידה בעשרה תותחי 30.5 סנטימטרים (12 אינץ') בחמישה צריחים תאומים, ומהירות מרבית של 22.1 קשרים (40.9 קמ"ש). קייזרין הוקצתה לשייטת אוניות המערכה השלישית של צי הים הפתוח במשך רוב מלחמת העולם הראשונה.

יחד עם ארבע אחיותיה, קייזר, פרידריך דר גרוסה, קניג אלברט, ופרינצרגנט לואיטפולד, קייזרין השתתפה בכל פעולות הצי הגדולות של מלחמת העולם הראשונה, כולל קרב יוטלנד ב-31 במאי–1 ביוני 1916. האונייה הייתה מעורבת גם במבצע אלביון, התקפה אמפיבית על האיים שבשליטת רוסיה במפרץ ריגה, באוקטובר 1917. מאוחר יותר היא ראתה פעולה במהלך קרב מפרץ הלגולנד השני, בנובמבר 1917.

לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמה וחתימת שביתת הנשק בנובמבר 1918, במהלך המשא ומתן לשלום לאחר תום המלחמה ב-1918, היא נכלאה עם ספינות אחרות של צי הים הפתוח בסקפה פלו. ב-21 ביוני 1919 הורה מפקד הצי הכלוא, קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר, להטביע את הצי כדי להבטיח שהבריטים לא יוכלו לתפוס את הספינות. קייזרין נמשתה במאי 1936 ולאחר מכן פורקה לגרוטאות.

תכנון

קייזרין הייתה באורך כולל של 172.40 מטרים (565 רגל 7 אינץ') וההדחק המקסימלי שלה היה 27,000 טונות (26,570 טונות ארוכות) בתפוסה מלאה. רוחב האונייה היה 29 מטרים (95 רגל 2 אינץ') ושוקע האונייה היה 9.10 מטרים (29 רגל 10 אינץ') מקדימה ו-8.80 מטרים (28 רגל 10 אינץ') בירכתיים. היא הונעה על ידי שלושה סטים של טורבינות פארסונס, שהונעו עם קיטור על ידי 16 דוודי צינורות מים על פחם. בניסויים, תחנת הכוח הפיקה מהירות מרבית של 22.1 קשרים (40.9 קמ"ש). היא נשאה 3,600 טון (3,500 טון ארוך) של פחם, מה שאיפשר טווח מרבי של 7,900 מיילים ימיים (14,600 ק"מ) במהירות שיוט של 12 קשרים (22 קמ"ש).

הספינה הייתה חמושה בסוללה ראשית של עשרה תותחי SK L/50 בקוטר 30.5 ס"מ בחמישה צריחים תאומים. היא נפטרה מסידור הצריח המשושה הבלתי יעיל של אוניות מערכה גרמניות קודמות; במקום זאת, שלושה מתוך חמשת הצריחים הורכבו על קו האמצע, כאשר שניים מהם מסודרים בזוג ירי-על מאחור. שני הצריחים האחרים הוצבו בדירוג באמצע האונייה, כך ששניהם יכלו לירות יחד מטח דופן. האונייה הייתה חמושה גם בסוללה משנית של 14 תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45 בקזמטים באמצע האונייה. להגנה מטווח קרוב נגד סירות טורפדו, היא נשאה שמונה תותחי 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/45 בקזמטים. הספינה הייתה חמושה גם בארבעה תותחי נ"מ 8.8 ס"מ L/45. בנוסף, החימוש שלה כלל חמישה צינורות טורפדו בקוטר 50 ס"מ (19.7 אינץ'), כולם מותקנים בגוף הספינה; אחד היה בחרטום, וארבעת האחרים היו בצד הרוחב.

חגורת השריון העיקרית שלה הייתה בעובי 350 מ"מ (13.8 אינץ') במצודה המרכזית, והיה מורכב משריון מוצק של קרופ (KCA). צריחי תותחי הסוללה העיקריים שלה היו מוגנים על ידי 300 מ"מ (11.8 אינץ') של KCA על הצדדים והחזית. מגדל הניווט של קייזרין היה משוריין בכבדות, עם 400 מ"מ (15.7 אינץ') בצדדים. כמו בארבע האוניות האחרות בסדרה שלה, קייזרין נשאה רשתות נגד טורפדו עד לאחר קרב יוטלנד ב-1916.

היסטוריית שירות

האונייה הוזמנה תחת שם החוזה ארזאץ האגן כתחליף לספינת הגנת החוף המיושנת האגן. קייזרין הונחה במספנת Howaldtswerke בקיל בנובמבר 1910. היא הושקה ב-11 בנובמבר 1911, ולאחר מכן הושלמה עבודת ההתאמה. בטקס ההשקה, אדמירל הנס פון קסטר נשא נאום והנסיכה ויקטוריה לואיזה השיקה את האונייה. צוות המספנה מסר את האונייה לצי ב-13 במאי 1913; היא נכנסה לשירות בצי למחרת. במהלך ניסויים נפגעו מנועי הטורבינה של האונייה, ובעקבות כך קייזרין לא הצטרפה לצי עד 13 בדצמבר 1913.

לאחר שהצטרפה לשייטת אוניות המערכה השלישית בדצמבר 1913, קייזרין השתתפה באימוני הצי השגרתיים. תרגילי השייטת נערכו בפברואר ולאחריהם תמרוני צי, שניהם בים הצפוני. הצי התאמן שוב במאי, הן בים הצפוני והן בים הבלטי. קייזרין עזבה את גרמניה ב-7 ביולי לשייט הקיץ השנתי לנורווגיה, אך הוחזרה בטרם עת ב-22 ביולי בגלל המתיחות הבינלאומית הגוברת בעקבות רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד. עם החזרה לגרמניה, ב-24 ביולי הפליגה קייזרין לברונסבוטל, שם הייתה אוניית המערכה הראשונה שחצתה את תעלת הקייזר וילהלם שהועמקה לאחרונה. ההפלגה דרשה הקלה במשקל, ותוך קצת פחות משתים עשרה שעות קייזרין יצאה מתאי השיט בהולטנאו בקיל שם פגשה את שאר השייטת שלה. ב-31 ביולי חזרה כל השייטת לים הצפוני דרך התעלה. בחצות הלילה ב-4 באוגוסט הכריזה בריטניה, עם הצי הגדול החזק שלה, מלחמה על גרמניה.

מלחמת העולם הראשונה

צי הים הפתוח, כולל קייזרין, ערך מספר סריקות וגיחות לים הצפוני. הראשונה התרחשה ב-2–3 בנובמבר 1914, אם כי לא נתקלו בכוחות בריטיים. אדמירל פרידריך פון אינגנול, מפקד צי הים הפתוח, אימץ אסטרטגיה שבה סיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה בפיקודו של אדמירל פרנץ פון היפר יפשטו על ערי חוף בריטיות כדי לפתות חלקים מהצי הגדול לצאת לעברם, שם הם יושמדו על ידי צי הים הפתוח. הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי ב-15–16 בדצמבר 1914 הייתה המבצע הראשון מסוג זה. בערב 15 בדצמבר, צי הקרב הגרמני שכלל 12 דרדנוטים - כולל קייזרין וארבע אחיותיה - ושמונה פרה-דרדנוטים הגיעו לטווח של 10 מיילים ימיים (19 ק"מ) משייטת מבודדת של שש אוניות מערכה בריטיות. עם זאת, התכתשויות בין מסכי המשחתות היריבים בחושך שכנעו את אינגנול שהוא מתמודד עם הצי הגדול כולו. בהוראת הקייזר וילהלם השני להימנע מסיכון הצי שלא לצורך, אינגנול הפסיק את הקרב והפנה את צי הקרב חזרה לכיוון גרמניה.

קייזרין יצאה לים הבלטי לאימון שייטת בין 23 ל-29 בינואר 1915. עם החזרה לים הצפוני, האונייה נכנסה למבדוק בווילהלמסהאפן לצורך תחזוקה תקופתית, שנמשכה בין 31 בינואר ל-20 בפברואר. בעקבות אובדן SMS בליכר בקרב שרטון דוגר בינואר 1915, הקייזר פיטר את אינגנול מתפקידו ב-2 בפברואר. אדמירל הוגו פון פול החליף אותו כמפקד הצי. פול ערך סדרה של גיחות צי ב-1915 שבהן קייזרין השתתפה; קייזרין נכחה בגיחות ב-17–18 במאי, 29–30 במאי, 10 באוגוסט, 11–12 בספטמבר, ו-23–24 באוקטובר. השייטת השלישית השלימה את השנה עם סבב נוסף של אימוני יחידה באזור הבלטי בין 5 ל-20 בדצמבר.

ב-11 בינואר 1916 החליף אדמירל ריינהרד שר את פול, שסבל מסרטן הכבד. שר הציע מדיניות אגרסיבית יותר שנועדה לכפות עימות עם הצי הגדול הבריטי; הוא קיבל אישור מהקייזר בפברואר. המבצעים הראשונים של שר בוצעו בחודש הבא, ב-5–7 במרץ, עם סריקה ללא אירועים של ההופדן. ב-25–26 במרץ, ניסה שר לתקוף כוחות בריטיים שפשטו על טונדרן, אך לא הצליח לאתר אותם. גיחה נוספת לשונית הורנס בוצעה ב-21–22 באפריל.

קרב יוטלנד

קייזרין נכחה במהלך גיחת הצי שהביאה לקרב יוטלנד שהתרחש ב-31 במאי וב-1 ביוני 1916; המפקד שלה באותה תקופה היה קפיטן צור זי קרל זייברס. הצי הגרמני שוב ביקש למשוך ולבודד חלק מהצי הגדול ולהשמידו לפני שהצי הבריטי העיקרי יוכל להשיב. במהלך המבצע, הייתה קייזרין האונייה השנייה בפלגה VI של שייטת III והאונייה השישית במערך, ישירות אחורי קייזר ולפני פרינצריגנט לואיטפולד. פלגה VI עמדה רק מאחורי פלגה V, שהורכבה מארבע אוניות המערכה מסדרת קניג. שייטת אוניות המערכה I, שהורכבה משמונה אוניות המערכה מסדרות הלגולנד ונסאו, עקבה אחרי השייטת ה-III, כשששת הפרה-דרדנוטים הקשישות של שייטת אוניות המערכה השנייה היוו את המשמר העורפי. חמשת סיירות המערכה של היפר עזבו את שפך היאדה בשעה 02:00 ב-31 במאי; שר, עם צי הים הפתוח, יצא לים אחרי שעה וחצי.

קצת לפני 16:00 CET, סיירות המערכה של קבוצת הסיור I נתקלו בשייטת סיירות המערכה הראשונה הבריטית, בפיקודו של דייוויד ביטי. הספינות היריבות החלו בדו-קרב ארטילרי שראה את השמדתן של אינדפטיגבל, מעט לאחר השעה 17:00, וקווין מרי, פחות מחצי שעה לאחר מכן. בשעה 16:19, קייזרין נאלצה לעצור זמנית את הטורבינה על הציר המרכזי, מכיוון שהמעבה החל לדלוף. הצוות הצליח להפעיל מחדש את המנוע לפני שקייזרין נכנסה לפעולה. בשלב זה, סיירות המערכה הגרמניות הפליגו דרומה במטרה למשוך את הספינות הבריטיות לעבר הגוף העיקרי של צי הים הפתוח. בשעה 17:30, הצוות של קניג זיהה גם את קבוצת הסיור I וגם את שייטת סיירות המערכה הראשונה מתקרבות. סיירות המערכה הגרמניות הפליגו מימין, בעוד הספינות הבריטיות הפליגו משמאל. בשעה 17:45 הורה שר לפנות שתי נקודות לשמאל כדי לקרב את ספינותיו לסיירות המערכה הבריטיות, ודקה לאחר מכן בשעה 17:46 ניתנה הפקודה לפתוח באש.

בסביבות השעה 17:40 ירתה הסיירת הקלה הבריטית נוטינגהאם טורפדו בודד לעבר קייזרין בטווח הקיצוני של לפחות 16,500 יארד (15,100 מטרים), שלא הצליח למצוא את מטרתו. לאחר ששר הורה לצי לפתוח באש, קייזרין ירתה לזמן קצר בסיירת המערכה ניו זילנד; קייזרין לא הצליחה לקלוע בה וב-17:54 ניו זילנד ושאר סיירות המערכה הבריטיות הגבירו מהירות ויצאו מחוץ לטווח. המשחתות הבריטיות נסטור ונומאד, שהושבתו מוקדם יותר במהלך הקרב, ניצבו ישירות בנתיב של צי הים הפתוח המתקדם. קייזרין ושלוש האוניות האחיות שלה פתחו באש על נומאד עם הסוללות המשניות שלהן, בעוד נסטור הושמדה בינתיים על ידי אוניות המערכה של שייטת I. בסביבות השעה 19:00 הגיע מערך הקרב הגרמני למגע עם שייטת הסיירות הקלות השנייה; קייזרין ירתה שלושה מטחים מהסוללה הראשית שלה לעבר סיירת לא מזוהה עם ארבע ארובות אך לא השיגה שום פגיעה.

מעט לאחר השעה 19:00, פגז של סיירת המערכה הבריטית אינווינסיבל השביתה את הסיירת הגרמנית ויסבאדן; קונטר-אדמירל פאול בהנקה על קניג ניסה לתמרן את השייטת השלישית כדי לחפות על הסיירת המוכה. במקביל, שייטות הסיירות הקלות הבריטיות השלישית והרביעית החלו במתקפת טורפדו על המערך הגרמני; תוך כדי התקדמות לטווח הטורפדו, הם הפגיזו את ויסבאדן עם אש מהתותחים העיקריים שלהם. שמונה אוניות המערכה של השייטת ה-III ירו על הסיירות הבריטיות, אך אפילו האש שספגו מהתותחים העיקריים של אוניות המערכה לא הצליחה להרחיק את הסיירות הבריטיות. הסיירות המשוריינות דיפנס, ווריור ובלאק פרינס הצטרפו להתקפה על ויסבאדן הנכה. בין השעות 19:14 ל-19:17, מספר אוניות מערכה וסיירות מערכה גרמניות פתחו באש על דיפנס וווריור. קייזרין ירתה בתחילה באחת מאוניות המערכה בשייטת אוניות המערכה החמישית הבריטית וקלעה פגיעה; לפי היומנים של קייזרין האונייה המדוברת הייתה מלאיה. לאחר שלוש דקות ירי לעבר מלאיה, קייזרין העבירה את האש לעבר דיפנס. ברצף קצר, הדרדנוטים הגרמניות פגעו בדיפנס עם כמה פגזים בקליבר כבד. פגז אחד חדר למחסני התחמושת של הספינה ובפיצוץ אדיר השמיד את הסיירת. לאחר התפוצצות דיפנס, קייזרין העבירה את האש שלה למטרה שלדעתה היא סיירת המערכה טייגר. אובך כבד אילץ את קייזרין לנצור את האש אחרי שני מטחים.

עד השעה 20:00 ציווה שר על המערך הגרמני להשלים פנייה של 180 מעלות מזרחה כדי לנתק מגע מהצי הבריטי. התמרון, שנערך באש כבדה, גרם לחוסר ארגון בצי הגרמני. קייזרין התקרבה מדי לפרינצרגנט לואיטפולד ונאלצה לצאת מחוץ למערך ימינה כדי למנוע התנגשות. פרינצרגנט לואיטפולד עברה לצד קייזרין במהירות גבוהה. כתוצאה מכך, קייזרין נאלצה להישאר מחוץ מקו ולא יכלה לחזור לעמדתה. הפנייה הפכה את סדר הקו הגרמני; קייזרין הייתה כעת האונייה השביעית מחלקו האחורי של הקו הגרמני. בסביבות השעה 23:30, הצי הגרמני התארגן מחדש למערך שיוט הלילה. קייזרין הייתה האונייה האחת עשרה, במרכז מערך 24 הספינות.

לאחר סדרה של קרבות לילה בין אוניות המערכה המובילות ומשחתות בריטיות, צי הים הפתוח עבר דרך הכוחות הקלים הבריטיים והגיע לשונית הורנס בשעה 04:00 ב-1 ביוני. הצי הגרמני הגיע לווילהלמסהאפן כמה שעות לאחר מכן; אוניות המערכה של שייטת I תפסו עמדות הגנה בשטח המעגן החיצוני קייזר, קייזרין, פרינצרגנט לואיטפולד וקרונפרינץ עמדו בהיכון ממש מחוץ לכניסה לווילהלמסהאפן. שאר אוניות המערכה וסיירות המערכה נכנסו לווילהלמסהאפן, שם אלו שעדיין היו במצב לחימה חידשו את מלאי הפחם והתחמושת שלהם. במהלך הקרב, קייזרין ירתה 160 פגזי 30.5 ס"מ ו-135 פגזי 15 ס"מ. היא יצאה מהקרב ללא פגע.

הפעולות הבאות

ב-18 באוגוסט, ניסה אדמירל שר לחזור על המבצע מ-31 במאי; שתי סיירות המערכה הגרמניות המועילות - מולטקה ופון דר טאן - הנתמכות בשלוש דרדנוטים, היו אמורים להפגיז את עיירת החוף סנדרלנד בניסיון למשוך ולהשמיד את סיירות המערכה של ביטי. שאר הצי, כולל קייזרין, היו אמורים להפליג מאחוריהם ולספק חיפוי. הבריטים היו מודעים לתוכניות הגרמניות והוציאו את הצי הגדול לפגוש אותן, מה שהוביל לפעולה של 19 באוגוסט 1916. עד השעה 14:35, אדמירל שר הוזהר מפני התקרבותו של הצי הגדול, ומאחר שלא היה מוכן להיכנס לקרב מול כל הצי הגדול רק אחד-עשר שבועות לאחר הקרב ביוטלנד, הפך את כוחותיו ונסוג לנמלים גרמניים.

מבצע צי נוסף התרחש ב-18–20 באוקטובר, אם כי הוא הסתיים מבלי להיתקל ביחידות בריטיות. שבועיים לאחר מכן, ב-4 בנובמבר, קייזרין השתתפה במשלחת לחוף המערבי של דנמרק כדי לסייע לשתי צוללות U-20 ו- U-30 - שנתקעו שם. ב-1 בדצמבר אורגנו מחדש שייטות צי הים הפתוח; קייזרין ואחיותיה הועברו לשייטת אוניות המערכה החדשה שהוקמה, בעוד אוניות המערכה מסדרת קניג נותרו בשייטת השלישית יחד עם באיירן. בעת מעבר תעלת הקייזר וילהלם ב-14 במרץ 1917, קייזרין קורקעה. אחד מסנפירי השדרית שלה ניזוק וכ-280 טונה מטרית (280 טונות ארוכות; 310 טון קצר) של מים חדרו לאונייה. התיקונים נערכו במספנה הקיסרית בקיל בין 15 ל-18 במרץ. קייזרין חזרה לים הצפוני ב-30 במרץ ונשארה שם בשמירה עד 8 ביוני. ב-9 ביוני היא הפליגה לאזור הבלטי לסדרת תרגילים בת חודש, שהסתיימו ב-2 ביולי. היא חידשה את תפקידי השמירה במפרץ הגרמני ב-3 ביולי והמשיכה בתפקיד זה עד 11 בספטמבר, אז נותקה כדי להצטרף ליחידה המיוחדת שיועדה למבצע אלביון.

מבצע אלביון

בתחילת ספטמבר 1917, בעקבות הכיבוש הגרמני של נמל ריגה הרוסי, החליט הצי הגרמני לחסל את כוחות הצי הרוסי שעדיין החזיקו במפרץ ריגה. הפיקוד העליון של הצי הקיסרי הגרמני (גר') תכנן מבצע לתפיסת האי הבלטי אסל, ובמיוחד את סוללות התותחים הרוסיות בחצי האי סורבה. ה-Admiralstab הוציא פקודות ב-18 בספטמבר למבצע משותף עם הצבא לכיבוש איי אסל ומון; המרכיב הימי העיקרי כלל את ספינת הדגל, מולטקה, וכן את שייטות אוניות המערכה השלישית והרביעית של צי הים הפתוח. יחד עם תשע סיירות קלות, שלוש שייטות סירות טורפדו ועשרות ספינות לוחמת מוקשים, כל הכוח מנה כ-300 ספינות, נתמכות על ידי למעלה מ-100 מטוסים ושישה צפלינים. כוח הפלישה הסתכם בכ-24,600 קצינים וחיילים. מול הגרמנים עמדו הפרה-דרדנוטים הרוסיות הישנות סלאבה וצסארביץ', הסיירות המשוריינות באיאן, אדמירל מקרוב ודיאנה, 26 משחתות, וכמה סירות טורפדו וסירות תותחים. חיל המצב באסל מנה כ-14,000 איש.

המבצע החל בבוקר 12 באוקטובר, כאשר מולטקה ואוניות השייטת השלישית ירו בעמדות רוסיות במפרץ טגה בזמן שקייזרין ושאר השייטת הרביעית הפגיזו סוללות תותחים רוסיות בחצי האי סורבה באסל. על קייזרין, יחד עם קייזר ופרינצרגנט לואיטפולד, הוטל להשתיק את התותחים הרוסים בהונדסורט שעל אסל, שהפגיזו את מולטקה. האוניות פתחו באש בשעה 05:44, ובשעה 07:45 הופסק הירי הרוסי וכוחות גרמנים נעו לחוף. יומיים לאחר מכן, סושון עזב את מפרץ טגה עם קייזרין, פרידריך דר גרוסה ופרינצרגנט לואיטפולד לתמוך בכוחות הקרקע הגרמניים המתקדמים בחצי האי סוורבה. על קייזרין הוטל לדכא סוללה רוסית בזראל, אם כי ערפל כבד עיכב אותה מלירות לעבר היעד שלה. הרוסים פתחו באש תחילה, אשר נענתה במהירות על ידי קייזרין וקניג אלברט. פרידריך דר גרוסה באה לעזרת שתי האוניות; שלוש אוניות המערכה ירו בסך הכל 120 פגזים בקליבר גדול במשך שעה. המטח הרוסי הרביעי כוון לעבר קייזרין, שהחלה לנווט בצורה לא יציבה כדי להימנע מירי הרוסים. הירי הכבד הניע את רוב צוותי התותחים הרוסים לברוח מעמדותיהם.

בליל 15 באוקטובר, קייזרין וקניג אלברט נשלחו לחדש את מלאי הפחם שלהם בפוטציג. ב-19 הצטרפה אליהם לזמן קצר בפוטציג פרידריך דר גרוסה, שהמשיכה לארנסבורג עם מולטקה. למחרת בבוקר הורה ויצה-אדמירל ארהרד שמידט לפזר את היחידה הימית המיוחדת ולהחזירה לים הצפוני. בהודעה למפקדת הצי, שמידט ציין כי "ניתן לנתק מיד את קייזרין וקניג אלברט מפוטציג לים הצפוני." לאחר מכן המשיכו שתי האוניות לקיל דרך דנציג; לאחר שהגיעו לקיל, הן חצו את תעלת הקייזר וילהלם בחזרה לים הצפוני.

פעולות אחרונות

קייזר וקייזרין הוקצו לתפקידי סיור במפרץ ב-17 בנובמבר; הוטלה עליהם המשימה לספק תמיכה לקבוצת הסיור II (II SG) ולמספר שולות מוקשים. שתי סיירות קלות בריטיות, קליפסו וקאלדון, תקפו את שולות המוקשים ואת ה-II SG בקרב מפרץ הלגולנד השני. קייזר ואחותה התערבו ופגעו באחת מהסיירות הקלות. שתי האוניות ירו לזמן קצר בסיירת המערכה ריפאלס, אך אף אחד מהצדדים לא קלע פגיעות והמפקד הגרמני לא הצליח ללחוץ על ההתקפה. לאחר הפעולה, קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר מתח ביקורת על מפקדה של קייזרין, קורט גראסהוף, על פיגור רחוק מדי מאחורי שולות המוקשים כדי לספק הגנה מספקת. לאחר מכן הוא שוחרר מהפיקוד על האונייה. קייזרין נכנסה למבדוק היבש לצורך תחזוקה ב-22 בדצמבר, והעבודה נמשכה עד 5 בפברואר 1918. הספינה השתתפה בגיחה חסרת התוצאות לנורווגיה ב-23–25 באפריל 1918, שנועדה ליירט שיירה מוגנת בכבדות בין בריטניה לנורווגיה; מודיעין גרמני פגום מנע מהגרמנים ללכוד את השיירה. לאחר שחזרה לנמל, היא חידשה את תפקידי השמירה במפרץ הגרמני. שייטת IV ביצעה אימון נוסף באזור הבלטי בין 18 ביוני ל-13 באוגוסט. סבב אחרון של תרגילים התקיים ב-22–28 באוקטובר.

גורל

קייזרין הייתה אמורה לקחת חלק בפעולה אחרונה של הצי ימים לפני שביתת הנשק, מבצע שבו עיקר צי הים הפתוח היה אמור להגיח מבסיסו בווילהלמסהאפן כדי להכניס לקרב את הצי הגדול הבריטי. על מנת לשמור על עמדת מיקוח טובה יותר לגרמניה, התכוונו האדמירלים היפר ושר להסב נזק רב ככל האפשר לצי הבריטי, לא משנה מה תהיה העלות עבור הצי. כתוצאה מכך, ב-29 באוקטובר 1918, ניתנה ההוראה לצאת מווילהלמסהאפן כדי לגבש את הצי בשפך היאדה, בכוונה לצאת למחרת בבוקר. עם זאת, החל מהלילה של 29 באוקטובר, מלחים בתירינגן ערכו מרד. התסיסה התפשטה לאוניות מערכה אחרות, מה שאילץ את היפר ושר לבטל את המבצע.

לאחר כניעתה של גרמניה בנובמבר 1918, רוב ספינות הצי שלה נכלאו בבסיס הצי הבריטי בסקפה פלו בפיקודו של קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר. לפני יציאת הצי הגרמני הבהיר אדמירל אדולף פון טרוטה לרויטר כי אינו יכול לאפשר לבעלות הברית לתפוס את הספינות, בשום תנאי. הצי נפגש עם הסיירת הקלה הבריטית קארדיף, שהובילה את הספינות לצי בעלות הברית שהיה אמור ללוות את הגרמנים לסקפה פלו. המשט האדיר כלל כ-370 ספינות מלחמה בריטיות, אמריקאיות וצרפתיות. לאחר שהספינות נכלאו, התותחים שלהן הושבתו באמצעות הסרת מכנסי התותחים שלהן והצוות של קייזרין צומצם ל-200 קצינים ומלחים. הצי נשאר בשבי במהלך המשא ומתן שהוליד בסופו של דבר את הסכם ורסאי.

עותק של הטיימס הודיע לרויטר כי שביתת הנשק אמורה להסתיים בצהריים ב-21 ביוני 1919, המועד שבו הייתה אמורה גרמניה לחתום על הסכם השלום. רויטר הגיע למסקנה שהבריטים מתכוונים לתפוס את הספינות הגרמניות לאחר תום שביתת הנשק. מבלי שידע שהמועד הוארך עד 23 ביוני, הורה רויטר להטביע את הספינות. בבוקר 21 ביוני עזב הצי הבריטי את סקפה פלו כדי לבצע תרגילי אימון, ובשעה 11:20 רויטר העביר את הפקודה לספינותיו. קייזרין טבעה בשעה 14:00; היא נמשתה לאחר מכן ב-14 במאי 1936 ונגרטה מאוחר יותר באותה שנה ברוזית'.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קייזרין בוויקישיתוף