נתונים כלליים | |
---|---|
בורסה | הבורסה לניירות ערך בניו יורק (2 בינואר 1990–KMB) |
מייסדים | John A. Kimberly, Havilah Babcock, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
תקופת הפעילות | 1872–הווה (כ־152 שנים) |
חברות בנות | Kimberly-Clark (Canada) |
מיקום המטה | אירווין |
ענפי תעשייה | מוצרים לטיפוח אישי |
מוצרים עיקריים | Kotex, האגיס (מותג חיתולים), קלינקס, Andrex |
שווי שוק | 46.42 מיליארד דולר (30 בנובמבר 2024) |
הכנסות | 20,175,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2022) |
רווח תפעולי | 2,681,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2022) |
רווח | 1,934,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2022) |
מנכ"ל | Thomas J. Falk |
www | |
קימברלי-קלארק (באנגלית: Kimberly-Clark) הוא תאגיד אמריקאי רב-לאומי שמייצר מוצרי ניקיון, טיפוח אישי והיגיינה. כולל: מגבוני קלינקס, מוצרי היגיינה נשית קוטקס, נייר טואלט Andrex, מגבונים לניקוי, חיתולי "האגיס" ומוצרים נוספים[1].
מטה התאגיד שוכן באירווינג, טקסס, ארצות הברית, נכון לשנת 2020 החברה מעסיקה כ-40,000 עובדים. התאגיד כלול בדירוג פורצ'ן 500, של התאגידים הגדולים ביותר בארצות הברית.
קימברלי, קלארק ושות' נוסדה בשנת 1872 על ידי ג'ון א' קימברלי, חווילה בבקוק, צ'ארלס ב' קלארק ופרנקלין סי שאטוק בנינה, ויסקונסין, עם הון של 42,000 דולר (שווה ערך ל-1,025,967 דולר ארצות הברית ב-2022). הפעילות הראשונה של החברה הייתה הפעלת טחנות נייר, שהתאגיד הרחיב אותם במהלך העשורים הבאים[2].
בשנת 1888, החברה הצעירה עמדה בפני כישלון משמעותי כאשר נשרפה טחנת הנייר "אטלס" שלה. באמצעות מאמץ נרחב של העובדים וההנהלה, תוך חמישה חודשים נבנתה המטחנה מחדש בהספק גדול יותר. באותה שנה החברה החלה בהתרחבות מהירה, ורכשה קרקע בעיירה סמוכה עבור מפעל עיסת עץ. בשנת 1889 שונה שמה של העיירה לקימברלי (אנ') על שם ג'ון א. קימברלי.
החברה פיתחה בשנת 1914, תחליף כותנה ששימש את צבא ארצות הברית ככותנה כירורגית במהלך מלחמת העולם הראשונה. אחיות הצבא השתמשו בתחליף הכותנה כרפידות היגייניות חד פעמיות, ושש שנים לאחר מכן השיקה החברה את "Kotex", מוצר ההיגיינה הנשי החד פעמי הראשון. אחריו השיקה ב-1924 את "קלינקס", ממחטה חד פעמית[1]. ב-1926 הקימה מיזם משותף עם תאגיד הניו יורק טיימס במטרה לבנות מפעל נייר עיתון בקפוסקאסינג, אונטריו, קנדה.
ב-1928 קימברלי קלארק ביצעה הנפקה ראשונה של מניות לציבור בבורסה לניירות ערך בניו יורק.
התאגיד החל בפעילות בינלאומית במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, ופתח מפעלים במקסיקו, מערב גרמניה ובבריטניה. הוא החל לפעול ב-17 מדינות נוספות במהלך בשנות ה-60[2]. בסוף שנות ה-60 הציגה החברה חיתול חד פעמי עם מדבקה, אבל הוא זכה לתחרות עזה מצד פרוקטר אנד גמבל. ב-1978 השיקה החברה חיתולים משופרים תחת המותג האגיס, שזכו להצלחה[2].
ב-1984 הקימה את קימברלי קלארק את חברת התעופה "מידווסט אקספרס איירליינס" על בסיס ממחלקת הטיסות הארגונית שלה, שהפעילה מספר מטוסים פרטיים. מטה התאגיד עבר מנינה, ויסקונסין לאירווינג, טקסס בשנה שלאחר מכן.
ב-1995 קימברלי קלארק רכשה את תאגיד הנייר "סקוט" תמורת 9.4 מיליארד דולר[3]. ב-1997 מכרה קימברלי קלארק את 50% ממניותיה ב"סקוט" הקנדית לחברת מוצרי Kruger Inc[3], רכשה מפעלי חיתולים בספרד ובפורטוגל, ויצרנית מסכות כירורגיות חד פעמיות. ב-1999 הגדילה את נוכחותה בגרמניה, שווייץ ואוסטריה, שרכשה חברה שווייצרית.
בתחילת שנות ה-2000 סבלה החברה מירידה במכירות וברווחיות שלה, עקב תחרות גוברת וירידת מחירי המוצרים[4]. ביולי 2005 הודיעה החברה על קיצוץ של כ-6,000 משרות, 10% מכלל כוח העבודה העולמי שלה, ועל סגירה או מכירה של 20 מפעלי ייצור, כחלק מתוכנית ארגון מחדש[5].
בינואר 2018 הודיעה קימברלי קלארק על תוכנית ארגון מחדש במסגרתה תפטר כ-13% מכוח העבודה העולמי שלה, או לפחות 5,000 משרות. ועל סגירת 10 מתוך 91 מפעליה בעולם. זאת על רקע ירידה בשיעור הילודה בארצות הברית שהביא לירידה בביקוש לחיתולים, אחד המוצרים הנמכרים ביותר של התאגיד, וגם במכירות של מוצרים נלווים הקשורים לגידול תינוקות כמו ממחטות ומגבונים חד פעמיות[6].
למוצרי החברה השפעה על הסביבה בכמה אופנים:
המוצרים החד פעמים של החברה והמתחרים שלה, גרמו לעלייה חדה בכמות הפסולת בעולם. בעיקר חיתולים חד פעמיים, התופסים לבד 2% מכל הזבל שמושלך למזבלות בארצות הברית (מיליארדי חיתולים כאלה מושלכים)[7]. בישראל, לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, שיעור החיתולים בכלל הזבל המושלך למזבלות הוא 3.5% בנפח, ויותר מ-4% במשקל[7]. החומר שממנו עשויים החיתולים מתכלה לאט והחיתולים המושלכים לזבל אחראים להפצת מחלות[7]. בעיות אלו הביאו לעלייה בשימוש בחיתולי בד רב-פעמיים[8].
לצורך ייצור מוצרי הנייר של החברה עשרות אלפי דונם של יערות בקנדה נכרתים מדי שנה. אוכלוסיית ארצות הברית מהווה רק 4% מאוכלוסיית העולם, אבל היא אחראית ליותר מ-20% מהצריכה הגלובלית של נייר טואלט וממחטות נייר. קימברלי קלארק והיצרניות הגדולות האחרות טוענות כי השימוש בסיבי עץ בתולי נדרש מכיוון שבזכותו הנייר רך יותר[9]. קימברלי קלארק, שהיא יצרנית נייר הטואלט הגדולה בעולם, כחלק ממאמציה לצמצם את הסתמכותה על עצים ערכה מחקרים לייצור נייר שעשוי מבמבוק[10]. שיש לו השפעה סביבתית שלילית קטנה יותר על פני כמה מדדים, כולל פליטות פחמן, מאשר העץ הרך המשמש את התעשייה. הסיבה העיקרית לכך היא שבמבוק הוא אחד הצמחים שגדלים הכי מהר בעולם, בעוד לעצים המשמשים בנייר טואלט יכול לקחת 70 שנה לצמוח בחזרה[11].
ב-1996 רכשה קימברלי קלארק את רוב כמחצית ממניות חברת "חוגלה" הישראלית, כשהיתר נותרו בידי חברת האם של נייר חדרה, והיא החלה לפעול בשם "חוגלה-קימברלי"[12]. עם כניסתה לישראל הודיעה קימברלי קלארק כי לאור ההתקדמות בתהליך השלום, בכוונתה להפוך את חוגלה לאתר יצור מרכזי לאזור המזרח התיכון, לרבות טורקיה, יוון, קפריסין, ומדינות ערב[12]. "חוגלה-קימברלי" החלה לשווק את מוצרי קימברלי בישראל. בשנת 1997 הוחל בייצור מקומי של מוצרי מותגי קלינקס[13]. במרץ 2003 חוגלה קימברלי קיבלה אישור לייצר חיתולים תחת המותג האגיס בישראל, בנוסף למותג הוותיק שלה "טיטולים"[14]. בעת כניסתה לישראל, קימברלי קלארק גם ביטלה הסכם שהיה לחברת "שניר תעשיות נייר" לייצר ולשווק בישראל את מותגי תאגיד "סקוט" (אותו רכשה קימברלי קלארק ב-1995)[15].
בשנת 1999 נכנסה חוגלה קימברלי, בשותפות עם קימברלי קלארק להשקעה במפעל חיתולים בטורקיה, תמורת 16 מיליון דולר. בהמשך רכשה מפעל חיתולים נוסף ומפעל מגבונים[16], ו"חוגלה קימברלי" הישראלית הפכה לאחראית לניהול פעילות תאגיד קימברלי קלארק בטורקיה[17].
במרץ 2015 מכרה נייר חדרה את חלקה בחברה לקימברלי קלארק[18]. ביוני 2016 שונה שם החברה לקימברלי קלארק ישראל[19].
תאגיד קימברלי קלארק גם רוכש מחברות ישראליות חומרי גלם עבור מפעליו ברחבי העולם. בעיקר בד לא ארוג, מחברת אבגול המייצרת עבורו גם במפעלים בארצות הברית, הודו וסין[20], ומחברת "עלבד משואות יצחק"[21].