בארכיטקטורה ומעל לכל, בארכאולוגיה, קימום או אנסטילוזה (מיוונית: ἀναστήλωσις, בתרגום חופשי "בנייה מחדש", נגזרת מ-ἀναστηλόω או "לבנות מחדש") היא טכניקת השחזור שבאמצעותה מרכיבים את האלמנט המקורי שאבד או נהרס, למשל לאחר רעידת אדמה. על פי האקדמיה ללשון העברית, ההגדרה היא הקָמה (מן ההריסות).
טכניקה זו משמשת במיוחד באתרים ארכאולוגיים לשחזור מבנים הרוסים או חלקים מבניים מהם, כגון עמודים, אשר ניתן היה למצוא מהם כמות מספקת של שרידים. לעיתים קרובות מאוד, למעשה, שרידי המקדשים שניתן לראות כיום באתרים הארכאולוגיים המפורסמים ביותר הם תוצאה של שחזורים על ידי אנסטילוזה.
בהתבסס על ההמלצות שהוכתבו על ידי אמנת השחזור של אתונה משנת 1931 (סעיף 4), אנסטילוזה נחשבת לטכניקת שחזור רצויה בכל פעם שהתנאים מאפשרים זאת, והיחידה המקובלת מבחינה מדעית: הגדרה מפורטת באמנת ונציה משנת 1964, המגדירה את אנסטילוזה כ"הרכבה מחדש של חלקים מפורקים קיימים עם תוספת אפשרית של אותם אלמנטים נייטרליים המייצגים את המינימום ההכרחי לשילוב הקו ולהבטחת תנאי שימור" ומכשיר אותה כיחידה המקובלת מבחינה מדעית: כל אינטגרציה שעלולה להיות נחוצה, חייבת להיות מובחנת מהחלקים העתיקים, כדי לא לטשטש את אפשרות האבחנה.
דוגמה לאנסטילוזיס שעשתה שימוש בפתרונות מבניים מרשימים ומתוחכמים מבחינה טכנית היא ההתערבות המשחזרת על החזית הקדמית של ספריית סלסוס באפסוס ועל הדלת המונומנטלית הסמוכה הנפתחת אל האגורה.
דוגמה עם תוצאות פחות מוצלחות היא זו של המקדשים באתר הארכאולוגי של סלינונטה, בסיציליה. שרידיהם השתמרו כמעט כולם באתר ובמצב כללי טוב, שכן המבנים נהרסו ברעידת אדמה. במקרה זה, אם מצד אחד פעולת השחזור אפשרה הערכה נאותה יותר של הארכיטקטורה והמרכיבים המרכיבים אותה, מצד שני היא הובילה לאינטגרציות לא נכונות ובלתי הפיכות, בעוד, יתרה מכך, הטכניקות בהן נעשה שימוש הוכחו כלא מתאימות לעמוד בפני השחיקה של הזמן.
במהלך השנים אנו יכולים לזכור גם את התערבויות האנאסטילוזה בתיאטרון סבראטה בלוב (1932–1937), שחזור ה-Stari Most במוסטר, שנהרס בשנים 93–1992 במהלך מלחמות יוגוסלביה. של האכסדרה של כנסיית סן ג'ורג'יו בוולברו ברומא לאחר הפיגוע ביולי 1993 והקתדרלה של Venzone לאחר רעידת האדמה ב-6 במאי 1976.
ההתפתחות לאורך זמן של גרפיקה ממוחשבת וטכניקות סריקה תלת-ממדית מאפשרת, בתרחיש של מציאות מדומה, "אנאסטילוזה וירטואלית": השחזור אינו נוגע רק למבנים או לחלקים מבניים שלהם, אלא משתרע גם על חפצי אמנות ושברים, "באמצעות מערכות המסוגלות לאפשר העברה דיגיטלית ושכפול וירטואלי של השיטות המסורתיות של קומפוזיציה והרכבה מחדש" ששימשו באופן ידני בעבר.
התערבות שחזור וירטואלית עדכנית ובולטת, שגררה שחזור אנסטילוזיס, היא שחזור קפלת אובטרי בפאדובה, עם מחזור של ציורי קיר מאת אנדריאה מנטנה.