קלאודיו אקוואוויווה

קלאודיו אקוואוויווה
Claudio Acquaviva

לידה	14 בספטמבר 1543 אטרי, איטליה
פטירה	31 בינואר 1615 (בגיל 71) רומא, מדינת האפיפיור
מדינה	ספרד
ראש ממסדר הישועים 1581 – 15 בנובמבר 1615 (כ־34 שנים) → Everard Mercurian Mutio Vitelleschi ←

קלאודיו אקוואוויווה (באיטלקית: Claudio Acquaviva‏; 14 בספטמבר 1543 – 31 בינואר 1615) היה כומר ישועי איטלקי שנבחר ב-1581 כראש מסדר הישועים החמישי. לעיתים קרובות הוא מכונה המייסד השני של מסדר הישועים.

ביוגרפיה

ראשית חייו

קלאודיו אקוואוויווה נולד בעיירה אטרי בחבל אברוצו שבמרכז איטליה, בנו של ג'ובאני אנטוניו אקוואוויווה ד'אראגונה (Giovanni Antonio Acquaviva d'Aragona), הדוכס התשיעי של אטרי, צאצא למשפחה אצילה ומהוללת בחצר נאפולי בשל החסות שנתנה לתרבות הומניסטית. סבו, אנדריאה מטאו אקוואוויווה (Andrea Matteo Acquaviva‏; 1528-1456) היה קונדיטורה (מפקד שכירי חרב) והומניסט שאחיו בליסאריו אקוואוויווה (Belisario Acquaviva‏; 1528-1464), הדוכס של נארדו (Nardo), היה מלומד ידוע.^[1] לאחר לימודים ראשונים בתחום מדעי הרוח (לטינית, יוונית ועברית) ומתמטיקה, הוא למד משפטים בפרוג'ה ואז מונה על ידי האפיפיור פיוס הרביעי לחצרן אפיפיורי (Cameriere di spada e cappa).^[2]

מגעים ראשונים עם הישועים

הוא שמע על הישועים מידידיו הספרדים פרנסיסקו דה בורחה (Francisco de Borja‏; 1572-1510), ראש מסדר הישועים השלישי וחואן דה פולנקו (Juan de Polanco‏; 1576-1517). הוא התרשם במיוחד ממסירותם של חברי המסדר בזמן מגפת הדבר של 1566 והחליט להצטרף למסדר ב-1567. הוא קיבל את ברכתו של האפיפיור פיוס החמישי וביקש מבורחה להתקבל למסדר כחניך. לאחר תום לימודיו, הוא החל לקבל תפקידים שחייבו קבלת אחריות משמעותית, כישרונותיו המנהליים פלסו את דרכו למשרות הרמות ביותר. תוך זמן קצר הוא התמנה לעמוד בראש אזור נאפולי ואחר-כך רומא, ובמהלך תקופה זו הוא הציע להצטרף למשלחת הישועית לאנגליה שהוקמה על ידי הכומר הישועי האנגלי רוברט פרסונס (Robert Parsons‏; 1610-1546) באביב 1580.

האספה הכללית הרביעית

ספר ההוראות של אקוואוויווה למדריכים רוחניים, יצא לאור בפירנצה 1600

עם מותו של אווראר מרקוריאן (Everard Mercurian‏; 1580-1514), ראש המסדר הרביעי ב-1 באוגוסט 1580, התכנסה האספה הכללית של הישועים ב-7 בפברואר 1581. אקוואוויווה נבחר לראש המסדר הבא, כשהוא בן 37 בלבד למרבית הפתעתו של האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר. עם זאת, כישורי הממשל שהפגין – בייחוד שכושר מנהיגותו הוטל בספק – החיוניות המתמשכת של המיסיון הישועי כמו גם הגידול במספר החברים שהצטרפו למסדר בתקופה הארוכה ששימש כראשו, הצדיקו בצורה נחרצת את הצבעת חברי המסדר עבורו.

הישגים כראש המסדר

במכתבו הראשון "על הגידול המשמח של המסדר" (25 ביולי 1581), הוא טיפל בכישורים ההכרחיים לתפקיד ראש המסדר, והצביע על כך שממשל לא צריך להיות מודרך על ידי עיקרי החכמה האנושית אלא על ידי כושר החלטה על-טבעי. הוא דיכא בהצלחה ניסיון של הישועים הספרדים, שנתמך בידי פליפה השני, מלך ספרד, לערוך שינויים במבנה הארגוני של מסדר הישועים ולקבל מעמד מועדף לפרובינציות הספרדיות,^[3] ונעזר לשם כך בכומר פרסונס. במקרה יוצא דופן שבו נכפה על ראש המסדר כינוס של האספה הכללית (האספה הכללית החמישית, של 1593) קראו תיגר על שיטות ודרכי העבודה של אקוואוויווה, אבל הפתיחות והענווה האמיתית שהפגין קנו את ליבותיהם של הנציגים והוא יצא מהחוויה הקשה וידו על העליונה. משימה קשה יותר הייתה התמודדות עם האפיפיור סיקסטוס החמישי שהיה עוין למסדר. באמצעות שילוב של אומץ וטקט מושלמים הצליח אקוואוויווה להסית את המלך כנגד האפיפיור ואת סיקסטוס כנגד פיליפה. מטעמי זהירות הוא השתיק את הכומר הישועי חואן דה מריאנה, שהספר שכתב ב-1599, "על המלך וחינוכו של המלך" (De rege et regis institutione), ביטא דעות קיצוניות באותה תקופה על זכותם של נציגי העם להדיח כל מלך הפועל באופן רודני. הספר הוקדש לפליפה השלישי, מלך ספרד ובאותה עת לא עורר כל התנגדות בספרד. בצרפת, לעומת זאת, מחו הישועים כנגד ההסכמה שהובעה בספר לרצח אנרי השלישי, מלך צרפת, ונראה שהוא הסתייג מתמיכתם של הישועים בצרפת בליגה הקתולית, ובכך הבטיח את יחסיו עם אנרי הרביעי, מלך צרפת כאשר האחרון התגבר על צבאות הליגה.

בתקופתו כראש המסדר גדלו המיסיונים של הישועים, שכבר התפשטו ברחבי העולם, בהודו ביפן ובסין תחת אלסנדרו ואליניאנו ראש המסדר במזרח אסיה. אקוואוויווה דאג להקמת מיסיונים בפרגוואי וקנדה והוא קידם הקמת מיסיונים באירופה הפרוטסטנטית, בייחוד בקרב האנגלים שסירבו לקבל את מרות הכנסייה האנגליקנית בעידן האליזבתני. הוא קידם את השימוש בתרגילים הרוחניים של איגנטיוס מלויולה עבור חברי המסדר ועבור עמאים. הוא יזם את כתיבת ההיסטריה של הארגון ואת ההוצאה לאור של הדוחות השנתיים של כל הפרובינציות (Litterae Annuae).

הראטיו סטודיורום

המהדורה הראשונה של הראטיו סטודיורום, נאפולי, 1598

כשנוסד מסדר הישועים על ידי איגנטיוס מלויולה הוא סיפק קווים מנחים בלבד למערכת החינוך הישועית. כשאקוואוויווה נבחר במסגרת האספה הכללית הרביעית הוא גם נצטווה להכין נוהלי הדרכה לבתי הספר הישועים. התוצאה הייתה הספר Ratio atque Institutio Studiorum Societatis Iesu (התוכנית הרשמית לחינוך ישועי) (1586) שסיכם שנות ניסיון בתחום החינוך וארגונם ל"מערכת החינוך הישועית". אבל הדומיניקנים הוקיעו ספר זה בפני האינקוויזיציה, והוא גונה בספרד וברומא, בשל כמה דעות הקשורות לדוקטרינות תומאסיות. פרקים אלו הוסרו מהמדורה שיצאה ב-1591. למרות הוויכוחים העזים שהתחוללו בין התאולוגים הישועים והדומיניקנים בנושא החסד, הצליח אקוואוויווה למנוע תחת האפיפיורים קלמנס השמיני ופאולוס החמישי גינוי למסדר שבראשו עמד. המהדורה הקובעת של הספר יצאה לאור ב-1599 ואף שמטרתו הייתה להשיג אחידות בתוכן הלימודים, הוא אפשר התאמה לצרכים מקומיים.

קלאודיו אקוואוויווה מת ברומא ב-1615. במהלך כהונתו כראש המסדר שולש מספר החברים במסדר ל-13,000 ב-550 מרכזים ומספר פרובינציות גדל מ-21 ל-32. ההשפעה שהפעילו הישועים אחר-כך בתור הזהב שלהם הייתה במידה רבה תוצאה ממדיניותו מרחיקת הראות של אקוואוויווה, הנחשב אחד מראשי המסדר הגדולים ביותר.

Fortiter in re, suaviter in modo

אקוואוויווה כתב ב-Industriae ad curandos animae morbos (ריפוי מחלת הנפש), ספר ההוראות למדריכים רוחניים, שבקשר עם אנשים אחרים שאסור לאדם להתפשר על המהות (כלומר, על האמונה הנוצרית), אבל שיציג את הנושא בצורה מתונה, או בדבריו fortiter in re, suaviter in modo. ביטוי בלטינית זה, שפירושו הוא "נחוש בביצוע, מתון בהתנהגות", הפך מאז לביטוי נפוץ שהפך למוטו של כמה ארגונים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קלאודיו אקוואוויווה בוויקישיתוף

• קלאודיו אקוואוויווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. אחיינו, המיסיונר והמרטיר רודלפו אקוואוויווה (Rodolfo Acquaviva‏; 1583-1550) החליט להצטרף לישועים בגיל שבעה עשר על פי הדוגמה של קלאודיו שהיה בן 25 כשהצטרף שנה קודם למסדר.
2. עוזר אישי שאיננו איש דת
3. מסדר הישועים נחלק לפרובינציות גאוגרפיות, שבראש כל אחד מהם עומד המפקח הפרובינציאלי האחראי על כל הישועים בתחומו והממונה על ידי ראש המסדר. נכון ל-2013 נחלק המסדר ל-83 פרובינציות