קלארקסון סטנפילד
 | |
| לידה |
3 בדצמבר 1793 סנדרלנד, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
18 במאי 1867 (בגיל 73) המפסטד, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה |
St Mary's Catholic Cemetery, Kensal Green |
| צאצאים |
George Clarkson Stanfield, Francis Stanfield |
  | |
קלארקסון סטנפילד (באנגלית: Clarkson Stanfield; 3 בדצמבר 1793 – 18 במאי 1867) היה צייר אנגלי שהיה ידוע בעיקר בזכות ציוריו רחבי היקף של נושאים ונופים ימיים דרמטיים. הוא היה אביהם של הצייר ג'ורג' קלארקסון סטנפילד ושל המלחין פרנסיס סטנפילד.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטנפילד נולד בסנדרלנד, בנם של ג'יימס פילד סטנפילד (1749–1824) סופר, שחקן וימאי לשעבר יליד אירלנד ומרי הוד, אמנית ושחקנית. סביר להניח שסטנפילד ירש כישרון אמנותי מאמו, שאומרים שהייתה אמנית מוכשרת, אך מתה ב-1801. אביו התחתן בשנית, למריה קל, שנה לאחר מכן.[1] סטנפילד נקרא על שמו של תומאס קלארקסון, הפוליטקאי שהביא לביטול סחר העבדים, שאביו הכיר, וזה היה השם היחיד בו השתמש.
הוא למד לזמן קצר אצל אמן ב-1806, אך עזב והפך למלח. ב-1808 הוא התנדב לצי המלכותי, והוא שוחרר מאוחר יותר מטעמי בריאות ב-1814. הוא עשה מסע לסין ב-1815 וחזר עם רישומים רבים.
תאונה אילצה את סטנפילד לעזוב את השירות הפעיל, אך במהלך מסעותיו הוא רכש מיומנות רבה כשרטט.[2] באוגוסט 1816 עסק סטנפילד כדקורטור וצייר תפאורה בתיאטרון המלכותי בוולקלוז סקוור, לונדון. יחד עם דייוויד רוברטס הוא הועסק לאחר מכן בתיאטרון קובורג, למבת', ובשנת 1823 הוא הפך לצייר בתיאטרון רויאל, דרורי ליין, שם זכה לתהילה מהירה בזכות הכמות העצומה של נופים מרהיבים עד 1834.
סטנפילד נטש את ציור הנוף לאחר חג המולד 1834, אם כי הוא יצר חריגים עבור שני חברים אישיים: הוא עיצב תפאורה להפקות הבמה של ויליאם צ'ארלס מקרידי, ועבור תיאטרון החובבים של צ'ארלס דיקנס.[3] סטנפילד שיתף פעולה עם דייוויד רוברטס בכמה פרויקטי דיורמה ופנורמה רחבי היקף בשנות ה-20 וה-30. הפיתוח החדש ביותר בבידור הפופולרי הייתה "דיורמה נעה" או "פנורמה נעה". אלה כללו ציורי ענק שנפרשו על גלילים כמו מגילות; להם נוספו אפקטים של סאונד ותאורה כדי ליצור גרסה של המאה התשע-עשרה לקולנוע. סטנפילד ורוברטס הפיקו שמונה דיורמות. לאור הישגיהם המאוחרים כציירים ימיים, חשובות הפנורמות שלהם של שני אירועים ימיים - ההפצצה על אלג'יר והקרב על נבארינו.[4]
סיור משנת 1830 דרך גרמניה ואיטליה סיפק לסטנפילד חומר לשתי פנורמות נעות נוספות, המעבר הצבאי של סימפלון (1830) ו - ונציה והאיים הסמוכים לה (1831). סטנפילד ביצע את הראשון תוך אחד עשר ימים בלבד וזיכה אותו בתשלום של 300 פאונד. הפנורמה הוונציאנית של השנה לאחר מכן, הייתה באורך 100 מטר וגובהה 6 מטר. המופע כלל אביזרי במה ואפילו גונדוליירים ושירה. לאחר סגירת המופע, נעשה שימוש חוזר בחלקים מהיצירה בהפקות של "הסוחר מוונציה" של שייקספיר.[5]
קריירה בוגרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטנפילד פיתח את כישוריו כצייר במיוחד בנושאים ימיים. הוא הציג לראשונה באקדמיה המלכותית בשנת 1820 והמשיך, עם כמה הפסקות, עד למותו. הוא גם היה חבר מייסד של אגודת האמנים הבריטיים (משנת 1824) ונשיאה לשנת 1829, והציג שם ובמוסד הבריטי, שבו בשנת 1828 זכתה תמונתו "הורסים" מול פורט רוז' בפרמיה של 50 גינאה.
הוא נבחר לחבר שותף באקדמיה המלכותית בשנת 1832, והפך לאקדמאי מן המניין בפברואר 1835. העלאתו נבעה בחלקה מהתעניינותו של ויליאם הרביעי והזמין ממנו שתי עבודות של פתיחת גשר לונדון החדש (1832) והכניסה לנמל פורטסמות'. שניהם נשארו באוסף המלכותי.
עד מותו תרם לאקדמיה שורה ארוכה של יצירות עוצמתיות ופופולריות ביותר, הן בנושאים ימיים והן בנופים ממסעותיו בצרפת, הולנד, גרמניה, איטליה, ספרד ואירלנד.
הערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמנות של סטנפילד הושפעה בעוצמה מהעיסוק המוקדם שלו כצייר סצנות. אף שתמיד יש נגיעה של יופי הנוף בעבודותיו, שצבעו נוטה להיות קשוח למדי, אלה נופים עוצמתיים, בהשפעות אטמוספיריות רחבות ובקומפוזיציה. הם מוכיחים את הידע הרב של החומרים האמנותיים שבהם עסק הצייר שלהם.[2]
מבקר האמנות ג'ון רסקין ראה את הטיפול שלו בים ובעננים ברמה גבוהה מאוד וכינה אותו "מנהיג הריאליסטים האנגלים", ואיחל לו שלפעמים יהיה "פחות מוצלח". רסקין הצביע גם על יכולתו המעולה ברישומים במיוחד בצבעי מים.
מוות ומורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעשר השנים האחרונות לחייו, מצבו הבריאותי של סטנפילד הידרדר. הוא מת בהמפסטד, לונדון, ב-18 במאי 1867. הוא נקבר בבית הקברות הקתולי קנסל גרין.[6]
ידידו לכל החיים היה הסופר צ'ארלס דיקנס, שהיה אחד האחרונים שראה סטנפילד ביום מותו. לאחר מותו של סטנפילד, כתב דיקנס: "הוא היה נשמה כנה, עם נדיבות ופשטות. ההצלחה מעולם לא קלקלה אותו לרגע... "
ב-1870, שלוש שנים לאחר מותו, זכה סטנפילד לרטרוספקטיבה גדולה של עבודתו בתערוכת החורף של האקדמיה המלכותית. בהערכת התערוכה, כתב ה"טיימס": "אין ציירים אנגלים שיצירותיהם זכו לפופולריות רחבה וחמה יותר. השליטה של סטנפילד בקומפוזיציה, הצבע הנעים והעליז שלו והשימוש הרב שאליו הפנה את ידיעותיו ואהבתו לים ולספנות... (הכל) הוסיפו להערצה הנרחבת לה זכה בציור המיומן שלו, הכל השתלב בדמותו כדי להפוך אותו לאחד מציירי הנוף הפופולריים ביותר."
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטנפילד זכה להערצה לא רק בגלל האמנות שלו אלא בגלל הפשטות האישית והצניעות שלו. הוא נולד קתולי והפך יותר ויותר דתי במהלך חייו, לאחר אובדן ב-1838 של בנו הבכור בנישואיו השניים (לרבקה אדקוק) ולאחר מכן, בשנות ה-50, שני ילדי נישואיו הראשונים (למרי האצ'ינסון, שמתה בלידה).
בנו הבכור שנותר בחיים, ג'ורג' קלרקסון סטנפילד (1828–78) היה גם צייר של נושאים דומים, שהוכשר בעיקר על ידי אביו. בן אחר, פרנסיס סטנפילד (1835–1914) היה כומר קתולי אנגלי שנודע בכך שחיבר מספר מזמורים ידועים.[7][8]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
על נהר מייז' -
על נהר המוזל -
קלן על הריין -
הרוח נגד הגאות
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי קלארקסון סטנפילד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
קלארקסון סטנפילד, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Clarkson Stanfield, artist, 1793-1867". www.rideau-info.com.
- ^ 1 2 Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Stanfield, William Clarkson". Encyclopædia Britannica. Vol. 25 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 773.
- ^ Lambourne, Lionel (1999). Victorian Painting. London: Phaidon Press.P159
- ^ Lambourne, Lionel (1999). Victorian Painting. London: Phaidon Press. P.156
- ^ Lambourne, Lionel (1999). Victorian Painting. London: Phaidon Press.P. 157-159
- ^ Williamson, George Charles (1912). "William Clarkson Stanfield". In Herbermann, Charles (ed.). Catholic Encyclopedia. Vol. 14. New York: Robert Appleton Company.
- ^ Burnand, F.C., ed. (1908). The Catholic Who's Who. London: Burns & Oats
- ^ van der Merwe, Pieter. "Stanfield, Clarkson (1793–1867)". Oxford Dictionary of National Biography