קליארכוס

קליארכוס
לידה המאה ה־4 לפנה״ס
סולי, קפריסין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־3 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם האסכולה הפריפטטית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסוף עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קליארכוס (ביוונית: Kλέαρχoς) היה פילוסוף יווני מאנשי האסכולה הפריפטטית בן המאה הרביעית לפני הספירה.

חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליארכוס נולד בערך בשנת 350 לפנה"ס בסולוי שבקפריסין, עבר ללמוד אצל אריסטו ולאחר מותו של זה למד אצל תאופרסטוס. מעט מידע על קליארכוס ניתן לדלות מתוך סכוליון על הדיאלוג "חוקים" (אנ') של אפלטון (739a), הכולל מספר משפטים הלקוחים מתוך דיאלוג מאת קליארכוס בשם "ארקסילאוס". בהתאם לשנת מינויו של הפילוסוף ארקסילאוס לסכולארכס של האקדמיה האפלטונית (268 או 265 לפנה"ס), נטען כי קליארכוס המשיך לכתוב עד שנות ה-70 של המאה ה-3 לפנה"ס ואולי אף מעט מאוחר יותר. מאחר שהיה גם תלמיד של אריסטו, שמת בשנת 322 לפנה"ס, קליארכוס נולד כפי הנראה לא יאוחר משנות ה-40 המאוחרות של המאה ה-4.[1]

ניתן להסיק מידע ביוגרפי חשוב גם מתוך כתובת שנמצאה בחפירות אי-ח'אנום (Ai-Khanoum) (כיום באפגניסטן), התיישבות יוונית על גדות הנהר אוקסוס בבאקטריה. הכתובת מספרת על אדם בשם "קליארכוס" שהביא למקום משלים שהעתיק בדלפי. המשלים ששרדו עוסקים בחיי האדם מתקופת ההתבגרות ועד המוות. האפיגרפיסט הצרפתי לואיס רוברט (אנ'), ששחזר את הכתובת ופירש אותה, זיהה את מחבר המשלים עם קליארכוס מסולוי, בהנחה שזה יצא למסעות במזרח הרחוק במטרה להפיץ את חכמת דלפי. הצעותיו של רוברט נתקבלו על ידי רובם המוחלט של החוקרים.[2]

יצירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליארכוס הקדיש שני חיבורים לאפלטון: "שבחי אפלטון" ו"על הדברים שנאמרים בפוליטיאה של אפלטון בנוגע לעניינים מתמטיים". חיבורים אלה מצביעים על כך שלתלמידו של אריסטו הייתה הערכה מיוחדת לאפלטון. גם אצל פלוטרכוס[3] נמסרת עדות על סטייתו של קליארכוס מהדרך הפריפטטית. קטעים מתוך חיבור אחר של קליארכוס, "על חינוך" (Peri paideias), מתארים בקווים כלליים את הערכים אותם ראה כחשובים.[4]

חיבורים נוספים שכתב:[4]

  • "על חברות" (Peri philias): נושא וכותרת שאומצו על ידי מספר סופרים בני זמנו של קליארכוס, ובהם תאופרסטוס. מחיבור זה נותרו רק אנקדוטות העוסקות בסימפוזיונים ואהבה הומוסקסואלית.
  • "גרגיתיוס" (Gergithios) או "על חנופה": חיבור על טפילים וחנפנים ועל חיי מותרות ומנעמים.
  • "ארוטיקה": סיפורים על אהבה ותשוקה הומוסקסואלית והטרוסקסואלית, חייתיות ואף אהבה ארוטית לפסל.
  • "פתגמים" (Paroimiai) ו"על חידות" (Peri griphōn): אוסף אגרות, פתגמים וחידות, וגם חומר הומוריסטי.
  • "סגנונות חיים" (Bioi): חיבור רחב-יריעה בשמונה ספרים, הכולל חומר רב על סגנונות חייהם (diaita) של עמים, שבטים, ערים ואישים מפורסמים.[4] שרדו מתוכו 27 קטעים (כרבע מכל הקטעים ששרדו מאת קליארכוס), 24 מהם בכתבי אתנאיוס.[5]

הדיאלוג "על השינה"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליארכוס גילה עניין בדתות ובתרבויות בנות זמנו, בעיקר של פרסים, יהודים והודים. הוא חיבר דיאלוג שאבד בשם "על השינה" (De Somno), שבו אריסטו מופיע כאחד מבני השיח הראשיים. רק שלושה קטעים שרדו מדיאלוג זה. אחד מהם מצוטט על ידי יוסף בן מתתיהו בספרו "נגד אפיון" והשניים האחרים נשמרו אצל הפילוסוף הנאופלאטוני פרוקלוס, בן המאה ה-5 לספירה. הקטעים מספרים על מעשים ואירועים שנאמר כי התרחשו בנוכחותו של אריסטו, והם אמורים היו להוכיח כי לנשמה הלא-מוחשית יש קיום נצחי. הדיאלוג נכתב ככל הנראה בעשור האחרון של המאה ה-4 לפנה"ס.[6]

יוסף בן מתתיהו מצטט מתוך הדיאלוג את ההתייחסות ליהודים שקליארכוס שם בפיו של אריסטו, הקשורה לדיון אודות קיומה הנפרד של הנשמה. בקטע המצוטט מספר קליארכוס כי אריסטו סיפר לו על חכם יהודי שפגש:

קלארכוס, תלמיד אריסטוטליס, אשר לא עלה עליו בחכמה אף אחד מחכמי הפריפטוס, כותב בספרו הראשון על דבר השינה, כי אריסטוטליס רבו סיפר לו על איש יהודי אחד, ושם את הדברים בפי אריסטוטליס עצמו, וכה כתוב שם: (אמר אריסטוטליס): "...לא למותר יהיה לדבר על נפלאות האיש הזה, ועל חכמתו. דע לך היפרידס, כי אספר לך בזה דברים נפלאים הדומים לחלום. ...עלינו למלא את מצוות בעלי המליצה, ולברר לראשונה את מוצא השם הזה, למען אשר לא נכחש במלמדינו שקיבלנו מהם את השמועות. ...האיש הזה היה יהודי מחילת-סוריה, ואלה (היהודים) הם צאצאי חכמי הודו, כי החכמים הם, כמו שאומרים בפי ההודים 'קלנים', ובפי הסורים: 'יהודים', וככה נקראו על שם מקומם, כי הארץ אשר הם יושבים בה מכונה 'יהודה', ושם עירם מוזר מאוד, כי הם קוראים לה 'ירושלם'. והנה האיש הזה עבר בהרבה ארצות נכריות, וירד במקומות היבשה אל חוף הים, והוא היה (נעשה) יווני, לא בשפתו בלבד, כי אם גם בנשמתו. ולעת מגורנו בארץ אסיה, הגיע האיש אל מקומותינו ופגש אותנו, ואתנו אחדים מאנשי המדע, אשר ביקש לבחון את חכמתם, והתחבר עם רבים מן המשכילים, אך העניק להם הרבה יותר משקיבל מהם." אלה הדברים דיבר אריסטוטליס בספר קלארכוס, ועוד הרבה לספר על האיש היהודי הזה, על פרישותו בהליכות חייו ועל בינתו. וכל הרוצה להוסיף דעת בזה, יוכל לקרוא בדברי הספר. ...ואמנם קלארכוס דיבר את הדברים האלה בצאתו מגדרו, כי דבר אחר היה עניינו.[7]

קליארכוס סיפק בכך את העדות היחידה ששרדה מפיו של יווני, אודות פגישה ושיחה בין יהודי לבין פילוסוף או סופר יווני מהתקופה הקלאסית. עם זאת, קיומה ההיסטורי של פגישה זו נדחה בדרך כלל על ידי החוקרים.[8] בהזמנת הקורא לעיין בעצמו בחיבורו של קליארכוס, ניתן להבין כי יוסף בן מתתיהו השתמש בו באופן ישיר ולא נעזר במקור משני. הפגישה בין אריסטו והחכם היהודי נזכרת גם ב"סטרומטה" של התאולוג הנוצרי קלמנס מאלכסנדריה.[9] עדות זו ככל הנראה נסמכת באופן ישיר על חיבורו של קליארכוס ולא על "נגד אפיון". הקטע המצוטט מתוך קליארכוס שמופיע ב"נגד אפיון" (ללא דברי יוספוס עצמו) מופיע גם אצל אב הכנסייה אוסביוס מקיסריה.[10] גרסה זו מסייעת במידת מה בקביעת הקריאה הנכונה של הטקסט היווני של יוספוס.[11]

אחד משני הקטעים המצוטטים על ידי פרוקלוס מספר על אדם לא מזוהה, שבנוכחות אריסטו ותלמידיו, נטל את נשמתו של ילד ישן באמצעות "מטה מושך-נשמות", הרחיק אותה מהגוף שלא זז ולאחר מכן החזיר אותה אליו ללא פגע. מעשה זה שכנע את אריסטו ואת כל הנוכחים כי הנשמה נפרדת מהגוף והיא משתמשת בו כאכסניה.[12] הקטע השני מספר על מותו ותחייתו של אתונאי בשם קליאונימוס. שני הסיפורים הללו הוצגו על ידי קליארכוס על מנת להדגים את קיומה הנפרד של הנשמה, נושא שהיה אחד המרכזיים של חיבורו ואולי המרכזי שבהם.[13]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, VII. Clearchus of Soli, pp. 47-52
  • Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature; The Hellenic Period. University of California Press, Berkeley 2010, Part I, 2. Aristotle, the Learned Jew, and the Indian Kalanoi in Clearchus, pp. 40-89

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 41
  2. ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, pp. 41-42
  3. ^ פלוטרכוס, מוראליה, על הפרצוף המופיע במסלול הירח, פרק 2, 920F.
  4. ^ 1 2 3 Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 42
  5. ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 63
  6. ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 43
  7. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק כב (תרגום יעקב נפתלי שמחוני)
  8. ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 40
  9. ^ Clemens Alexandrinus, Stromata, I, 15 (316):70:2
  10. ^ אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 9, פרק 5, סעיפים 1–7.
  11. ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 44
  12. ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, pp. 54-55
  13. ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 56